הקיץ הארוך, החם של 1967

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקיץ הארוך, החם של 1967אנגלית: Long, hot summer of 1967) הוא הכינוי שניתן לסדרה של 159 מהומות גזע, בין לבנים לשחורים, שפרצו באזורים שונים בארצות הברית מיוני עד ספטמבר בשנת 1967.

בחודש יוני החלו מהומות באטלנטה, בוסטון, סינסינטי, באפלו וטמפה. ביולי התרחשו מהומות בדטרויט, בירמינגהם, שיקגו, ניו יורק, מילווקי, מיניאפוליס, ניו בריטן (אנ'), רוצ'סטר, פליינפילד (אנ') וטולידו.

המהומות הקשות ביותר התרחשו בחודש יולי, בניוארק (ניו ג'רזי) ודטרויט (מישיגן).

ועדת קרנר (אנ') הוקמה בעקבות המהומות על ידי נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון. הוועדה המליצה על שורת רפורמות למניעת התפרעויות עתידיות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט שנתלה בשכונה בדטרויט בשנת 1942 ובו נכתב "אנחנו רוצים דיירים לבנים בשכונה הלבנה שלנו". האפליה הגזעית בדיור נמשכה זמן רב לאחר מכן, ורוב הלבנים התנגדו לצעדים שנועדו לתקן אפליה זו.

מהומות הגזע בשנת 1967 המשיכו את מהומות הגזע שהתרחשו בשנים 1964–1965, שפרצו על רקע של חוסר השקעה ממשלתית בתעסוקה ובפתרונות דיור עבור התושבים השחורים, שיטור יתר בשכונותיהם, ותקיפות חוזרות ונשנות מצד אנשי הקו קלוקס קלאן. בערים רבות הייתה נהוגה אפליה גזעית בדיור (אנ'). גם במערכת החינוך הייתה נהוגה אפליה גזעית, וההשקעה בחינוך בשכונות של שחורים הייתה נמוכה משמעותית מזו שבשכונות אחרות.

בתחילת שנת 1967 החלו אירועי מחאה על מלחמת וייטנאם בקהילות של היפים ברחבי ארצות הברית. המחאה סוקרה בהרחבה במהדורות החדשות, והאווירה בערים רבות בארצות הברית הייתה מתוחה.

המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יוני 1967 החלו מחאות של שחורים במספר ערים בארצות הברית. עד ספטמבר 1967 התרחשו מהומות ב-159 יישובים ברחבי המדינה, בהן נהרגו 83 בני אדם ואלפים נפצעו. נגרמו נזקים לרכוש בשווי עשרות מיליוני דולרים, ושכונות שלמות עלו באש.

המהומות הבולטות, בסדר כרונולוגי, היו בערים הבאות:

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון נפגש בבית הלבן עם חברים בוועדת קרנר, 29 ביולי 1967.

משתתפי המחאה הדגישו את האפליה הגזעית כמניע המרכזי לפעולותיהם. במיניאפוליס אמר אחד המפגינים: "אתם דוחפים אדם שחור לפינה ואז מתלוננים כשהוא יוצא להילחם."

המשטרה בערי ארצות הברית נקטה בגישה נוקשה כלפי מפגינים אלימים. בדצמבר 1967 מפקד משטרת מיאמי, וולטר א' הדלי, טבע את הביטוי "כשהביזה מתחילה, הירי מתחיל (אנ')." הביטוי אומץ לאחר מכן על ידי אנשי רשויות החוק ופוליטיקאים, בהם ג'ורג' וולאס. לאחר פרשת מותו של ג'ורג' פלויד השתמש בו גם דונלד טראמפ[1].

ראש עיריית מיניאפוליס מינה ועדת חקירה לאירועי קיץ 1967 שהייתה מורכבת מאנשים לבנים בלבד, וזו הגיעה למסקנה שהמשטרה הגיבה כראוי, לא נהגה באלימות ולא כיוונה נשק לעבר המפגינים, אף על פי שבמהומות בעיר נפצעו 24 בני אדם ואחד המפגינים נפגע מירי.

בתחילת יולי 1967 נפגשו אנשי מחלקת המשפטים עם עורכי העיתונים הנפוצים בארצות הברית, וביקשו מהם "לנהוג באיפוק בדיווחים."

בסוף יולי הורה נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון להקים את ועדת קרנר (אנ') לחקירת גורמי המחאה. דו"ח הוועדה פורסם בשנת 1968, ועל פי הדו"ח הגורם המרכזי למחאה הוא אי-שוויון חברתי וכלכלי עמוק בין הקבוצות באוכלוסיית ארצות הברית. הוועדה המליצה על שורת רפורמות שיוכלו למנוע התפרעויות עתידיות, אך אלה לא יושמו.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים ברחובות והרס מבנים בעקבות המהומות בוושינגטון די. סי. לאחר רצח מרטין לותר קינג, 8 באפריל 1968.

העיר אבונדייל, סינסינטי ניזוקה קשות מהמהומות, ובערים אחרות נרשמה השפעה דומה. רובע העסקים במרכז אבונדייל ננטש לאחר המהומות, ועסקים רבים נותרו שוממים במשך עשור. המהומות הבריחו תושבים רבים מהעיר וגרמו ל"בריחת לבנים", שעברו לפרברי העיר. שכונות רבות בעיר סבלו מבליה עירונית והזנחה, שנמשכת עד היום. בטווח הארוך, המהומות השפיעו לרעה על התושבים השחורים במדינת סינסינטי כולה, ושכונות של תושבים שחורים שנחשבו לבטוחות הפכו למוקדי חיכוך ואלימות. מצד שני, עד שנת 1967 כל 69 חברי מועצת העיר אבונדייל היו לבנים, ולאחר מכן מונו אפרו-אמריקאים לוועדות עירוניות ולתפקידים שונים בניהול העירוני.

בדטרויט הוצתו בתי עסק רבים, בהם חנות תקליטים של ג'ו פון באטל (אנ'), מפיק של מוזיקה שחורה שפתח את העסק בשנת 1945. כאשר הוצתה החנות הושמדו הקלטות נדירות של אמנים רבים, בהם ג'ון לי הוקר ואריתה פרנקלין. באטל לא התאושש מהאסון שפקד אותו, והחנות לא נפתחה מחדש. העיר דטרויט כולה סבלה בעקבות המהומות מבליה עירונית והתדרדרות ארוכת טווח שכונתה "דעיכת דטרויט (אנ')".

גורדון לייטפוט כתב בשנת 1968 את השיר "יום שחור ביולי" אודות המהומות בדטרויט[2]. השיר נאסר לשידור ברוב תחנות רדיו בארצות הברית. מספר אמנים נוספים כתבו שירים על אירועי קיץ 1967, בהם ג'ון לי הוקר, מרווין גיי, הפיתויים ודייוויד בואי.

מספר סרטי קולנוע מתרחשים על רקע מהומות הקיץ הארוך של 1967, בהם נערות החלומות ודטרויט.

לאחר רצח מרטין לותר קינג, ב-4 באפריל 1968, התרחשה התפרצות ספונטנית של אלימות ב-110 ערים בארצות הברית. המהומות החלו ביום הרצח ונמשכו מספר ימים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]