הקרב הראשון על צ'אנגשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקרב הראשון על צ'אנגשה
第一次长沙战役
מערכה: 1937–1939
מלחמה: מלחמת סין-יפן השנייה
IJA, Battle of Changsha, China, September 1939.jpg

חיילים יפנים בצ'אנגשה, ספטמבר 1939
תאריך התחלה: 14 בספטמבר 1939
תאריך סיום: 13 באוקטובר 1939
משך הסכסוך: 4 שבועות ויומיים
קרב לפני: הקרב על סוישיאן-ג'אויאנג
קרב אחרי: הקרב על דרום גואנגשי
מקום: צ'אנגשה
28°12′00″N 112°58′01″E / 28.2°N 112.967°E / 28.2; 112.967 
עילה: ניסיון יפני אסטרטגי לכבוש את דרום סין
תוצאה: ניצחון קוומינטנג סיני
שינויים בטריטוריות: כיבוש מחודש של השטחים מצפון לצ'אנגשה לידי סין
הצדדים הלוחמים
ראשי מדינה

לין סן

הירוהיטו, קיסר יפן

מפקדים
כוחות

240,000 ~

100,000 ~

אבדות

40,000 הרוגים

  • 4,000 שבויים

40,000 + הרוגים

הקרב הראשון על צ'אנגשהמנדרינית: 第一次长沙战役) היה קרב קריטי במהלך מלחמת סין–יפן השנייה, אשר התרחש על העיר צ'אנגשה בין ספטמבר לאוקטובר 1939 ושימש לניצחון הגדול הראשון של הרפובליקה הסינית מעל האימפריה היפנית במהלך המלחמה. הקרב היה הראשון מתוך ארבעה ניסיונות של הכוחות היפנים לכבוש את העיר לאורך המלחמה עד אשר יצליחו בתוכנית זאת במהלך הקרב הרביעי על צ'אנגשה שיתרחש במסגרת מבצע איצ'י-גו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מתיחות ממושכת ביחסים בין האימפריה היפנית והרפובליקה הסינית (תחת שלטון הקוומינטנג), תקרית גשר מרקו פולו והקרב על שאנגחאי הביאו לתחילתה של מלחמת סין–יפן השנייה, בחזית המרכז, לאחר כיבוש שאנגחאי התרחש הקרב על נאנג'ינג שלאחריו נכבשה הבירה הסינית נאנג'ינג ותושביה נטבחו.

עם כיבוש הבירה השליטו היפנים את ממשלת ואנג ג'ינג-ויי אשר שימשה לבובה ובת חסות שלהם. בחזית הצפונית היפנים נעצרו מהתקדמות דרומה ממונגוליה הפנימית בעת נפגשו במרכזי הכוח של המפלגה הקומוניסטית של סין תחת הגנרל פנג דה-חואי אשר תמרן בין פועל היפנים בשאנשי על גבי רכס הרי טאיחאנג.

אסטרטגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר צ'אנגשה היושבת מדרום לאגם דונגטינג הייתה (ועדיין) מבין הערים הגדולות ביותר בסין, בנקודת קו האש היא שימשה מרכז של ריבוי כוחות סיניים ונקודה אסטרטגית חשובה משום שהתקדמות דרומה דרך נהר שיאנג אשר דרכו ניתנת ליפנים אפשרות לכתר את פֿוּגְ׳יֵין וגְ'יָאנְגְשִׂי ובכך לחתוך את סין לשניים כמו גם להתקדם דרומה עד לגְוָאנְגְדונג תאלץ מעבר דרך העיר צ'אנגשה עצמה (היפנים אף ניסו לפלוש לגואנגדונג דרך ים סין הדרומי למען לא יצטרכו לעבור דרך העיר צ'אנגשה, פעולה אשר נכשלה).

בהבנתם את הערך של העיר הממשלה הסינית של הקוומינטנג (המפלגה הלאומית) בראשות צ'יאנג קאי שק, כעת מבוססת בצ'ונגצ'ינג לאחר שנאנג'ינג וווהאן נלקחו, קראה לתגבור כוחות ישיר ומסיבי לתוך העיר. עם כיבוש נַאנְצַ'אנְג בידי היפנים תחת יאסוג'י אוקאמורה החל להתלקח מאבק מסביב לעיר במקביל אל פלישת גרמניה הנאצית לפולין ותחילתה של מלחמת העולם השנייה באירופה.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם לקרב, סכסוכי גבול על מנצ'וקוו ומונגוליה בין האימפריה היפנית לברית המועצות הסתיימו בניצחון סובייטי קוטל במהלך קרב חלקין גול אשר הביא לסוף תוכניות ההתפשטות של יפן לתוך המזרח הרחוק הרוסי וסיביר כמו גם העלה את המורל הסיני אשר היה בשפל מזה שנתיים בהם היפנים כבשו את מנצ'וריה וחצי מסין.

סגן קולונל סיישירו איטאגאקי הוביל את הדיוויזיות ה-101 וה-106 של הצבא היפני הקיסרי לצ'אנגשה, בירת מחוז חונאן, ואילו הדיוויזיות השלישית, ה-5, ה-6, ה-13 וה-33 פלשו לאזור הצפון הכללי של חונאן כדי להפעיל לחץ נוסף על הכוחות הסינים ולהכריח אותם לפצל עמדות ולהחליש הגנות בניסיון להרחיב התערבות. נגד העיר עצמה הכוחות היפניים הסתכמו ב-100,000 איש, כאמור בפיקודו של גנרל השדה יאסוג'י אוקאמורה.

את ההגנות הסיניות הובלו על ידי הגנרלים הלאומניים צ'ן צ'נג ושו יואה תחת ההנהגה הטקטיקת של באי צ'ונג-שי. בהיותם גדולים במספרם מהיפנים כמעט שניים לאחד, הם הצליחו להסתמך על תוכניות למתקפה נגדית ברגע שהמתקפה היפנית המלאה יצאה לדרך ב-17 בספטמבר 1939, שלושה ימים לאחר שהחלו הפשיטות המשניות. שני הכוחות נפגשו במחוז ג'יאנגשי ממזרח לחונאן:

  • 17 בספטמבר 1939: הדיוויזיה ה-101 היפנית (תחת סגן קולונל מסאטושי סאיטו) והדיוויזיה ה-106 (סגן הגנרל ריוטארו נקאי), לאחר שכבשו לאחרונה מרכזים אסטרטגיים במחוז ג'יאנגשי, החלו לצעוד לעבר צ'אנגשה שבמחוז חונאן הסמוך. בינתיים, דיוויזיה 3 (סגן קולונל שיניצ'י פוג'יטה), דיוויזיה 6 (סגן קולונל שירו ​​אינבה), דיוויזיה 13 (גנרל שיזויצ'י טנאקה) ודיוויזיה 33 (סגן קולונל שיגארו אמאקאסו) תקפו יעדים בצפון מחוז חונאן. לתמיכה בתקיפה זאת נשלחו טייסת על שייטת יפנית דרך היאנגצה, חיל המשלוח של שאנגחאי ומספר פלוגות רגלים משניות.
  • 19 בספטמבר 1939: בדרך לעבר צ'אנגשה, מתוך ג'יאנגשי, כוחות יפניים השתמשו בגז רעל נגד עמדות הגנה סיניות לאורך נהר סינצ'אנג (יפן וסין לא חתמו על אמנות ז'נבה וחוקי המלחמה אשר הציבו ועל כן הרשו לעצמן להשתמש בכלי נשק כימיים כגון גז חרדל).
  • 23 בספטמבר 1939: לתוך מחוז חונאן חצתה מצד אחד אוגדה 6 של הצבא היפני את נהר סינצ'יאנג עם עלות השחר, ואחריה מצד שני מעבר דומה של אוגדה אחרת בוצעה בשעה 06:20. גם באותו יום הגיעון דרך שייטת על היאנגצה כוחות חיל המשלוח של שאנגחאי מצד שלישי. מוקפים משלושה צדדים, הכוחות הסיניים נסוגו בחזרה כדי למנוע כיתור, ופתחו את הדרך לצ'אנגשה.
  • 29 בספטמבר 1939: כוחות יפניים הגיעו לפאתי צ'אנגשה, היפנים ספגו עד כה 40,000 הרוגים בגין פעולות גרילה משניות אשר בוצעו בידי הסינים במהלך תקיפה זו.
  • 1 באוקטובר 1939: הדיוויזיה השישית היפנית החלה לנסוג מצ'אנגשה עקב אבדות קשות וחוסר בנשק חם ממזרח לנהר לאודאו.
  • 3 באוקטובר 1939: בראותם כי התקיפה היפנית על העיר מתחילה להתערער, ​​ניתנה הוראה אל הצבא הסיני המהפכני (צבא הקוומינטנג) לבצע התקפה נגדית כוללת. כוחות סיניים דחפו את החיילים היפניים לג'ינג'ינג ולפולינפו, בעוד מטוסים סיניים הפציצו את שדה התעופה היפני בווהאן, מחוז חוביי הכבוש.
  • 4 באוקטובר 1939: כוחות סיניים כבשו את הערים מילואו ושינשי ממזרח לצ'אנגשה.
  • 5 באוקטובר 1939: בכלי טיס שהופל גילו הכוחות הסיניים את פקודתו של הגנרל יסאוג'י אוקאמורה הקוראת למתקפה על צ'אנגשה. בסמוך, תקפה הדיוויזיה ה-23 הסינית מעגן של חיל הים היפני בינגטיאן (כיום מילואו) ופגעה במספר שייטות.
  • 6 באוקטובר 1939: כוחות יפניים ביטלו את ההתקפה על צ'אנגשה לאחר שספגו אבדות כבדות.
  • 8 באוקטובר 1939: הדיוויזיה ה-195 הסינית רדפה אחרי הכוחות היפניים הנסוגים באזור נהר מילואו ונהר סינצ'יאנג.
  • 10 באוקטובר 1939: כוחות סיניים כבשו מחדש את כל השטחים במחוזות חוביי, חונאן וג'יאנגשי בסין שהיפנים תפסו כחלק מההתקדמות שנכשלה לאחרונה לעבר צ'אנגשה. בכך נותרה העיר מוגנת ובטוחה בפני ניסיון תקיפה יפני.

תגובות והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוקטובר מגזין טיים סיקר את האירוע כך:

"הסינים הסתובבו ועם זעם שמעולם לא הראו לפני כן, הצליפו ביפנים הלוך ושוב.... הסינים הרסו כל קו הרכבת, וכל הכבישים. היפנים התקדמו בצורה צולעת מעל האזור ההרוס הנ"ל עד אשר שהו בתוך העמדה הצבאית הגרועה ביותר שידע האדם: בחזית דקה ללא תקשורת מאחור. היה זה כאשר הסינים פגעו בעת ליפנים לא היה די מה לעשות מלבד לרוץ."

טיים (מגזין), 16.10.1939

הניצחון הסיני העלה את מורל החיילים והביא לעצירה בהתקדמות היפנית הממושכת לתוך סין. כוח זה לתמוך בקווי האש ישמור על מצב המלחמה במרכז סין סטטי כמעט לגמרי על למבצע איצ'י-גו במהלך שנת 1944 אשר במסגרתו יכבשו היפנים את העיר ויתקדמו עד גואנגג'ואו, הישג אשר ישמר זמן קצר שכן יפן תיכנע אל בעלות הברית לאחר הפסדים מתמשכים בחזיתות הרבות של מלחמת העולם השנייה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]