הקרב על ארנהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
הקרב על ארנהם
מערכה: מבצע מרקט גארדן
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Aerial view of the bridge over the Neder Rijn, Arnhem.jpg

צילום אוויר של גשר ארנהם במהלך הקרבות
תאריך התחלה: 17 בספטמבר 1944
תאריך סיום: 26 בספטמבר 1944
משך הסכסוך: 10 ימים
קרב לפני: מבצע דרגון
מקום: ארנהם, הולנד
51°58′49″N 5°54′01″E / 51.980227777778°N 5.9003444444444°E / 51.980227777778; 5.9003444444444 
תוצאה: ניצחון לגרמניה הנאצית
הצדדים הלוחמים

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
פוליןפולין  פולין

מפקדים

גרמניה הנאציתגרמניה הנאציתולטר מודל
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית וילהלם ביטריך

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ג'ון פרוסט
בריטניהבריטניה רוברט ארקהרט
פוליןפולין סטניסלב סוסבוסקי

כוחות

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית חלקים מדיוויזיית 'הוהנשטאופן' ו'פרונסברג',
יחידות קטנות נוספות

בריטניהבריטניה הדיוויזיה המוטסת הראשונה
פוליןפולין חטיבת חי"ר מוצנח

אבדות

כ־1,300 הרוגים
כ־2,000 פצועים

1,984 הרוגים
6,854 נפלו בשבי

Arnhem Map 1 He.jpg

מפה של תוכנית הקרב באזור ארנהם עם נקודות הנחיתה

הקרב על ארנהםאנגלית: Battle of Arnhem) היה קרב מפורסם שהתנהל בעיר ההולנדית ארנהם ובסביבתה, כחלק ממבצע מרקט גארדן במהלך מלחמת העולם השנייה.

תוכנית מבצע 'מרקט גארדן' הייתה: תחילה, שלוש דיוויזיות מוטסות של בעלות הברית ינחתו מעבר לקווי הגרמנים בשלושה מוקדים בהולנד. בשלב השני של המבצע כוחות יבשה של בעלות הברית יתקדמו וישחררו שלוש העיירות: איינדהובן (דיוויזיה 101) וניימכן (דיוויזיה 82), שתיהן של צבא ארה"ב, וכן את ארנהם (הדיוויזיה הבריטית המוטסת מס'1). אף שלא הושגו כל היעדים במלואם והיו עיכובים רבים בדרך, הדיוויזיות האמריקאיות השיגו יעדיהן. לעומת זאת, הדיוויזיה הבריטית בארנהם כשלה בהשגת יעדיה עקב תקלות במודיעין ובקשר, בגלל מזג אוויר גרוע ובגלל כשלים רבים נוספים - כהגעה מאוחרת של הכוח היבשתי ליעדו. הקרב על ארנהם נוהל בגבורה על ידי הבריטים והיה השראה למספר ספרים וסרטים, כמו גשר אחד רחוק מדי (ספר וסרט). שם פופולרי זה נלקח מאמירתו של המפקד, פרדריק בראונינג, בטרם המבצע: "התוכנית השאפתנית עלולה להתגלות כגשר אחד רחוק מדי" (כשהכוונה לגשר ארנהם).

תפקיד החטיבה הבריטית המוטסת הראשונה (בפיקודו של ג'ון פרוסט) בהגנה העיקשת על חלק הגשר הצפוני, כשאף לא אחת מהיחידות האחרות לא הצליחה להגיע אליהם, והם היו מכותרים במשך ארבעה ימים על ידי הדיוויזיות הגרמניות. אף שהכוח הופגז הוא עמד מול התקפה אחרי התקפה של הנאצים, עד שנשבר בסוף ונכנע. בחלק הקרב האחרון הדיוויזיה המוטסת הבריטית הייתה מכותרת אף היא אך ניצלה הודות למבצע חילוץ של הדיוויזיה ה־101 וכוחות יבשה של בעלות הברית מעברו הדרומי של הריין. במבצע חילוץ זה ניצלו כ־2,500 מחיילי הדיוויזיה, מתוך כ־10,400 שיצאו לקרב. הדיוויזיה לא התאוששה מהקרב ולא חזרה יותר לגודלה המקורי, והיא פורקה לבסוף בנובמבר 1945.

מהצד הגרמני, הצלחתם בקרב ארנהם וכן בעצירת ההתקדמות והשגת יעדי המבצע על ידי בעלות הברית, הביאו להעלאת מורל משמעותית. זאת בשלב בו הורמאכט הגרמני היה עסוק בקרבות נסיגה אל מול התקדמות בעלות הברית, ממזרח (הצבא האדום) וממערב (בעלות הברית המערביות).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע מרקט גארדן
חיילי החטיבה המוטסת העצמאית ה־21, לקראת היציאה למבצע
חיילי צנחנים ופאנצר אס אס של הצבא הגרמני באזור ארנהם

מבצע מרקט גרדן היה מבצע שאפתני אשר מטרתו הייתה ליצור כיוון התקדמות צפוני, מה שיביא לסיום מהיר של מלחמת העולם השנייה באירופה. כנגד תוכנית הפעולה האמריקאית שכללה התקדמות לכיוון מזרח, מחופי נורמנדי עד ללב גרמניה וברלין, הציעו הבריטים בפיקודו של מונטגומרי את מבצע 'מרקט גרדן' שבו יוצנחו שלוש דיוויזיות מוטסות בשטחי מרכז הולנד, יחזיקו את צירי ההתקדמות ויחכו ארבעה ימים להתקדמות כוחות השריון וחיל הרגלים במעלה הצירים. באופן זה היה אמור להיפתח ציר התקדמות חדש דרך הולנד, מה שהיה אמור להפתיע את הגרמנים ולסיים את המלחמה מוקדם.

תוכנית המבצע הייתה שהדיוויזיה המוטסת ה־101 תנחת, תשתלט ותחזיק את איינדהובן והגשרים בה, הדיוויזיה המוטסת ה־82 הייתה אמורה להשתלט באותו האופן על ניימכן, בעוד שהדיוויזיה המוטסת הבריטית הראשונה יחד עם החטיבה הפולנית הייתה אמורה להחזיק את ארנהם. הכוחות המוטסים היו אמורים להחזיק את הערים בזמן שכוחות היבשה של בעלות הברית התקדמו במעלה צירי התנועה, כשהם משלימים את פעולת השחרור ויוצרים מובלעת בעומק הקו הגרמני בהולנד.

כוחות בעלות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדיוויזיה המוטסת הבריטית הראשונה – דיוויזיה בריטית בפיקודו של מייג'ור־גנרל רוברט ארקהרט שכללה שלוש חטיבות. בנוסף לאלו סופחו לצורך המבצע מספר יחידות לדיוויזיה, בהם 1,200 חיילים מרגימנט הדאונים, צוות קומנדו הולנדי, צוותי קשר אמריקאים, כוחות מקורפוס הרפואה המלכותי וכן מקורפוס השירות המלכותי. הדיוויזיה עצמה הורכבה משלוש חטיבות חי"ר מוטס, יחד עם יחידות תומכות של הנדסה, ארטילריה וסוללות תותחים נגד טנקים.
  • חטיבה פולנית מוטסת – תחת פיקודו של אקהרט, נוספה חטיבה של צבא פולין החופשית, חטיבה עצמאית שתפעל לצד הדיוויזיה.

כוחות גרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה נבחר אזור ארנהם לאזור מנוחה, התארגנות ואימונים של קורפוס פאנצר אס אס השני אשר הורכב מדיוויזיית פאנצר אס אס העשירית והתשיעית. שתי דיוויזיות אלו הוצאו מקו החזית לאחר שספגו אבדות קשות במהלך המערכה על נורמנדי. מלבד שרידי שתי דיוויזיות האס אס, נמצאו באזור ארנהם גם מספר יחידות גרמניות קטנות יותר, בהם יחידות של בסיסי אימונים.

תוכנית המבצע בגזרת ארנהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת המבצע הייתה כאמור השתלטות על אזור ארנהם ותפיסת הגשרים על נהר הריין מדרום לארנהם. המבצע כולו כלל הנחתה של שלוש דיוויזיות מלאות, ושל כוחות תומכים נוספים. בתכנון המבצע היה ברור שתהיה בעיה בהובלת כ־30,000 חיילים בו זמנית, לכן הוחלט לבצע הנחתה אחת בכל יום במשך שלושה ימים, וכך להעביר את כל הכוח בשלושה גלים, ולא בבת אחת.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

17 בספטמבר, הנחיתה והמאמץ לכיוון הגשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצע החל בהפגזות מסיביות ובפשיטות הפצצה על קווי ההגנה הגרמניים, שביצע חיל האוויר הטקטי השני הבריטי, ועל ידי חיל האוויר השמיני והתשיעי האמריקנים. הללו התמקדו בעמדות נ"מ, ביחידות של חיל מצב ובבסיסים גרמניים. באותו זמן, הגל הראשון של כוחות בעלות הברית סבל מאבדות קלות בלבד בדרכו מבסיסיו בבריטניה ועד ליעד. הראשונים שהגיעו ליעד היו חיילי הפלוגה המוצנחת העצמאית ה־21. הם נחתו ב-12:40 ותפקידם היה לסמן מראש אזורי נחיתה עבור הדאונים והצנחנים בשטחי הנחיתה העיקריים.[1] הנחתת הכוחות המוטסים ביום הראשון למבצע הייתה, בכללה, מוצלחת ונתקלה בהתנגדות מועטה מהצד הגרמני. 331 מטוסים ו־319 דאונים בריטיים, לצד 1,150 מטוסים ו־106 דאונים אמריקנים, הנחיתו כ־20,000 חיילים של בעלות הברית באזור שבין איינדהובן לארנהם.[2] השלב הראשון במאמץ ההנחתה הסתיים לקראת 14:45 כשהכוחות התארגנו יחסית בקלות, והחלו בביצוע המשימות המותכננות להם.

הגרמנים הופתעו ונתפשו בלתי מוכנים במתקפת הפתע של בעלות הברית, ובתחילה נכנסו לבלבול. מודל, מפקד קבוצת ארמיות B סבר בטעות שהצנחנים נועדו ללכוד אותו, והרחיק את מפקדת הארמייה שלו ממלון טפלבורג שבאוסטרבייק כ-10 ק"מ, לעיר דוטינכם שממזרח לארנהם, משם פיקד אישית על הקרבות.[3] דיוויזיית פאנצר אס אס העשירית נשלחה 15 ק"מ דרומה משם, במטרה לתקוף את כוחות הצנחנים האמריקנים בניימיכן, ולהגן על הפולדר בין נהר הריין התחתי לנהר הוואל).

18 בספטמבר, קרבות סביב הגשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

19 בספטמבר, נחיתות נוספות והתקפת הנגד הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

20-24 בספטמבר, קריסת כוחות בעלות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

25 בספטמבר, הנסיגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבדות בקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של חייל בריטי אלמוני שנקבר על ידי חיילים גרמניים ונמצא לאחר שחרור האזור ב-1945.

בתשעת ימי הקרב בארנהם נהרגו כ-2,000 חיילי בעלות הברית, חלקם מתו מפצעיהם או מתו בשבי הגרמני לאחר המבצע. מספר זה איננו כולל את חללי הדיוויזיות האמריקניות והבריטיות שלחמו דרומה משם, בגזרות האחרות של מבצע מרקט גארדן.

שיוך החללים ליחידות[4]:

מספר ההרוגים הגרמניים המדוייק אינו ידוע, האומדן המשוער עומד על 1,300 לפחות.[5] בנוסף לכך, במהלך הקרב נהרגו כנראה גם 453 אזרחים הולנדיים.[6]

בסך הכל, מבין 10,000 חיילי הדיוויזיה המוטסת ה־1 הבריטית, נחלצו ושבו אל קווי בעלות הברית פחות מ־2,200 חיילים, השאר נהרגו או נשבו.[7]

רוב חללי הקרב קבורים בבית הקברות הצבאי ארנהם־אוסטרבייק, שבו היו ב-2009 1,759 קברים, מהם 245 קברי חיילים אלמונים. כ־300 חללים נקברו בבתי קברות אחרים בהולנד, בגרמניה, בבלגיה, בבריטניה ובארצות הברית. חיילים אלה נהרגו בעת הטיסה אל שטח הפעולה בארנהם, בעת שניסו להימלט מנפילה בשבי הגרמני, מתו לאחר שנפלו בשבי או נפטרו לאחר זמן מפצעים שנגרמו להם בקרב.[8]

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ־1947 נערכת פעם בשנה, בשבת הראשונה של חודש ספטמבר, צעדת המוטסת (אנ') לציון הקרב והלוחמים בו. הצעדה עוברת באתרי הקרב. לטענת מארגני הצעדה, זוהי צעדת הזיכרון החד־יומית הגדולה בעולם, ומשתתפים בה (נכון ל־2016) כ־36,000 איש.[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Badsey, Stephen. 1993. Arnhem 1944: Operation Market Garden. London: Osprey.
  • Jarmain, Michael. 2010. The development of British Airborn forces in World War 2 and the concept, expectations & reality of their participation in operation Market Garden & Varsity. Thesis paper. University of Wales. עותק מקוון.
  • King, Sanchez F. 2002. "Operation "Anger": the little known Canadien victory at Arnhem in 1945". The Army Doctrine and Training Bulletin, Vol. 4, No. 4. Canda. עותק מקוון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Waddy, John (1999). A Tour of the Arnhem Battlefields. Pen & Sword Books Limited. ISBN 0-85052-571-3.
  2. ^ מקס הסטינגס, ארמגדון, כנרת, זמורה־ביתן, דביר הוצאה לאור 2007 בתרגום כרמית גיא, עמ' 76.
  3. ^ הסטינגס, שם, עמ' 78.
  4. ^ Middlebrook, p339-440
  5. ^ Waddy, p167
  6. ^ Middlebrook, p441
  7. ^ ראיין, עמ' 403.
  8. ^ Waddy, p191
  9. ^ The History of the Airborne March, אתר Airborne March