הקרב על גבעה 776

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הקרב על גבעה 776, המכונה גם "הקרב על אולוס-קרט", שהתרחש בסמוך לאולוס-קרט (כפר קרט) בצ'צ'ניה, בין ה-29 בפברואר ובין ה-1 במרץ 2000, הוא קרב במלחמת צ'צ'ניה השנייה שהפך למיתוס בין הצדדים הלוחמים במלחמה זו. בקרב זה כותרה הפלוגה השישית בת 90 צנחנים רוסים מגדוד השני של רגימנט ה-104 מדיבייזיית צנחנים מס' 79, מהעיר פסקוב על ידי קיצונים צ'צ'נים, ביניהם מתנדבים זרים, ולאחר שעות רבות של לחימה, נותרו רק שישה מהם בחיים, על אף ניסיונות נואשים לחלצם.

הרקע לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת צ'צ'ניה השנייה נוהלה בין כוחות הנאמנים לפדרציה הרוסית ובין בדלנים צ'צ'נים, שלאחר מלחמת צ'צ'ניה הראשונה הקימו מדינה עצמאית בשם הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה, לבדלנים אלו חברו קיצונים איסלמים מכל רחבי העולם המוסלמי, וכן גורמים פליליים. המלחמה החלה באוגוסט 1999 עם פלישתם של מתנדבים צ'צ'נים, איסלמים, ודאגסטנים לתחומי דאגסטן על מנת לערער את השלטון הפרו-רוסי שם. הפלישה נהדפה בכוח גדול, וכוחות הפדרציה פרצו לצ'צ'ניה על מנת להפיל את שלטון הבדלנים, ולהחזיר את הרפובליקה המורדת אל הפדרציה הרוסית.

במלחמה היו מספר שלבים, כאשר העיקרי שביניהם, המצור על בירת צ'צ'ניה, גרוזני, וכיבושה. כיבוש גרוזני, שבמלחמת צ'צ'ניה הראשונה הייתה זירה לתבוסה רוסית כואבת, נראה כהישג גדול, ורבים סברו כי הוא שיביא קץ למלחמה. אך המלחמה לא תמה. קבוצות גדולות של מורדים חמושים עדיין שרדו ברחבי צ'צ'ניה, ופתחו בלוחמת גרילה כנגד הצבא הרוסי והמיליציות הצ'צ'ניות התומכות בו. ב-29 בפברואר 2000 התבטא מפקד עוצבת "ווסטוק", שלחמה בצ'צ'ניה, גנאדי טרושב, כי "המבצע כנגד הטרור בצ'צ'ניה תם. ייקח עוד שבועיים לחסל את הקבוצות הקטנות".

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נפילת גרוזני לידי הרוסים, ב-30 בינואר 2000, קבוצה גדולה של לוחמים צ'צ'נים נסוגה למחוז שאטויסקי בדרום צ'צ'ניה. ב-9 בפברואר אותרה הקבוצה על ידי הכוחות הפדרלים. עמדותיהם הופגזו במשך מספר ימים בפצצות דלק אוויר. לאחר מכן החלה מתקפה בה נעו כוחות קרקע רוסים לעבר עמדות המורדים, בין 22 בפברואר ל-29 בפברואר.

המורדים אותרו בעיירה אולוס-קרט, המצויה באזור הררי תלול. דרומית לעיירה ישנו נקיק עמוק, ובצידו השני, גבעה המכונה "גבעה 776". הצ'צ'נים ניסו להימלט דרך הנקיק, כאשר משימת הכוחות הרוסים הייתה לכתר אותם, למנוע את נסיגתם, ולהשמידם. כוחות צנחנים רוסים הוצבו על גבעות מפתח החולשות על השטח, וביניהן גבעה 776. מפקד הכוחות הרוסים על גבעה 776 ניסה ליצור הגנה קווית, ונעזר בשדה מוקשים שהוצב בכיוון נסיגתם הכללית של הצ'צ'נים, כפי שהוא שיער.

הצ'צ'נים הצליחו להסתנן אל מעבר לגבעה, תקפו את כוחותיו של המפקד הרוסי מאחור, ולא הותירו לו דרך נסיגה אלא דרך שדה המוקשים. בהיעדר יכולת לסגת, התחפרה הפלוגה הרוסית בעמדות הגנה על הגבעה, ובמשך שעות ספגה אש צ'צ'נית ללא יכולת להגיב. גלי המתקפה הצ'צ'נית ניסו להשמיד את המכותרים, שמצידם המתינו לתגבורת. הרוסים לא הצליחו להעביר תגבורת לנצורים על הגבעה. בשלב מסוים, כאשר נפרצו ההגנות והצ'צ'נים חדרו אל המתחם הרוסי על הגבעה, דרש המפקד הרוסי כי עמדותיו הוא תופגזנה באש ארטילרית. לאחר לחימה עזה במשך יומיים, הגיעו התגבורות הנדרשות. בשלב זה נותרו בחיים 11 מתוך 90 הצנחנים הרוסים שהחלו את הקרב.

המחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור הקרב ממשיך להיות נושא למחלוקת עזה, במיוחד בשאלת מספר ההרוגים משני הצדדים, ומספר הלוחמים מן הצד הצ'צ'ני. המפקדים הרוסים הבכירים, לרבות המרשל סרגייב והגנרל גאורגי שפאק, מפקד הכוחות המוטסים הרוסים, טענו בתחילה כי בקרב נהרגו אך 31 רוסים ‏‏‏[1]. דוברו של פוטין בצ'צ'ניה, סרגיי יסטרז'מבסקי, אף הוא טען כי נהרגו 31 צנחנים בלבד ‏‏‏[2]. מספר האבידות הכולל בקרב אינו ידוע, שכן פרט לצנחנים שנהרגו על הגבעה, לא חשפו הרוסים מעולם את מספר האבדות בקרב יחידות אחרות שהשתתפו בקרב.

בימים הראשונים שלאחר הקרב נטען כי השתתפו בו אלף לוחמים צ'צ'נים. לאחר מכן, כאשר הסתבר מספר האבידות הגבוה, נטען כי בשורות הצ'צ'נים לחמו 2,500 חיילים. על פי העיתון "הכוכב האדום", עיתונו הרשמי של משרד ההגנה הרוסי היו אבידות הצ'צ'נים בקרב כ-400 נפש, מהם כ-200 בקרב על הגבעה. נכון לשנת 2008 הטענה הרוסית הרשמית היא כי נהרגו 700 מורדים.

הצ'צ'נים טוענים כי בקרב על הגבעה נהרגו 200 צנחנים, שלחמו כנגד 70 צ'צ'נים, מהם נהרגו 12 על הגבעה, ו-25 בקרב כולו. ‏‏‏[3]

מורשת הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרב נתפס ברוסיה בשתי צורות. ראשית, כתבוסה לצבא הרוסי, ושנית, כעמידת גבורה של הצנחנים, שיצרה מיתוס הרואי.

כל 13 הקצינים של המחלקה, בין אם שרדו ובין אם מתו, ותשעת השורדים, קיבלו את אות הגבורה הגבוה ביותר של הפדרציה הרוסית, "גיבור הפדרציה הרוסית". 63 אחרים קיבלו את אות "מסדר הגבורה". באפריל 2001 ביקר נשיא הפדרציה הרוסית, ולדימיר פוטין את המקום בו אירע הקרב בעת ביקור בצ'צ'ניה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]