הקרב על נצרת (1918)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקרב על נצרת
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
פרשים בריטים והודים מהבריגדה ה-13 בנצרת לאחר כיבושה ב-20 בספטמבר 1918
פרשים בריטים והודים מהבריגדה ה-13 בנצרת לאחר כיבושה ב-20 בספטמבר 1918
תאריך התחלה: 20 בספטמבר 1918
תאריך סיום: 21 בספטמבר 1918
משך הסכסוך: יומיים
קרב לפני: קרב מגידו
קרב אחרי: קרב סמח'
מקום: נצרת
32°42′07″N 35°18′12″E / 32.70194444°N 35.30333333°E / 32.70194444; 35.30333333 
עילה: כיבוש העיר, חסימת בריחת כוחות לטבריה ושביית המפקד הגרמני
תוצאה: ניצחון חלקי לבריטים
הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה האימפריה הבריטית
אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
הודו הבריטיתהודו הבריטית  הודו הבריטית
.

טורקיהטורקיה האימפריה העות'מאנית
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית

מפקדים

בריטניהבריטניה בריגדיר גנרל פיליפ ג'יימס קלי
בריטניהבריטניה מייג'ור גנרל מקאנדריו
בריטניהבריטניה הנרי שובל

האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמניתאוטו לימן פון סנדרס

כוחות

הבריגדה הרכובה ה-13 (מדיביזיית הרגלים הרכובה ה-5 של קורפוס המדבר הרכוב)

כוחות עתודה וכוחות תומכי לחימה טורקים וגרמנים

אבדות

27 חללים

חללים: לא ידוע. כ-1,200 שבויים

מסלול לחימתן של הדיוויזיות ה-4 וה-5 ב-19 עד 21 בספטמבר 1918

הקרב על נצרת (1918) הוא קרב שהתחולל ב-20 וב-21 בספטמבר 1918, באזור נצרת, בין הכוחות הבריטיים לכוחות הטורקיים, שהסתייעו בגרמנים. הוא נועד לכבוש את העיר נצרת, לבלום את בריחת הכוחות הטורקיים/גרמניים מהעיר, ולשבות את מפקדם, גנרל אוטו לימן פון זאנדרס. הקרב היה חלק מהמערכה על מגידו שהיוותה שלב אחרון ומכריע במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. ביומו הראשון של הקרב נכשלו הכוחות הבריטים להשיג את מלוא מטרותיהם והעיר נכבשה רק למחרת.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1917 הצליחו הבריטים לכבוש את ירושלים, לחצות את הירקון וליצב קו הגנה לרוחב הארץ (נקרא קו שתי העוג'ות). במהלך 9 החודשים הבאים עסקו הבריטים בארגון מחודש של כוחותיהם[1], תכנון המשך הקרבות ושיפור עמדותיהם.

ב-19 בספטמבר 1918 החלו כוחותיו של אדמונד אלנבי את המערכה על מגידו במהלכה פרצו כוחות חיל רגלים בריטים את קו העמדות במישור החוף ומייד אחריהם התקדמו 3 דיוויזיות רכובים צפונה תוך שהן הודפות כוחות טורקים שחסמו את דרכן. באזור חדרה החלו הדיוויזיות הרכובות לנוע לכוון צפון מזרח במטרה להגיע לעמק יזרעאל ולבית שאן כדי לחסום את הכוחות הטורקים הנסוגים.

כחלק מהמאמץ לחסום את הכוחות הטורקים הנסוגים הצטוותה הבריגדה הרכובה ה-13 לכבוש את נצרת, להכניע את הפיקוד הגרמני ששהה שם ולחסום את הדרך מנצרת צפונה לטבריה.

הכוחות הפועלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבריגדה הרכובה ה-13 (מהדיביזייה הרכובה ה-5 של קורפוס המדבר הרכוב) בפיקודו של בריגדיר גנרל פיליפ ג'יימס וונדלאור קלי (אנ') מנתה כ-1200 לוחמים וכללה את:

  • הרגימנט ה-4 הרכוב ההודי - רכבי הודסון (אנ')
  • רגימנט הרמחים ה-19 ההודי (רמחי המלך ג'ורג') (אנ')
  • רגימנט "פרשי גלוסטר" המלכותי הבריטי (אנ')
  • ארטילריה נגררת
  • יחידת מכונות ירייה על כלי רכב.

הצבא הטורקי/גרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יחידות משמר של הצבא הטורקי
  • חיילי מפקדתו של סאנדרס שהתמקמה במלון "קאזה נובה"

הדרך לנצרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכיבה של הבריגדה ה-13 (יחד עם הדיוויזיה הרכובה ה-5) מאזור כרכור לנצרת נערכה בלילה שבין ה-19 ו-20 בספטמבר 1918. לאורך הדרך ערכה הבריגדה מספר קרבות ונאלצה להשאיר מאחור כוחות כדי להילחם, להחזיק את המקום ולטפל בשבויים:

  • הבריגדה החלה לחצות את הרי מנשה ב-01:00 בהשאירה במקום 2 סקוודרונים (פלוגות) לחסימת כוחות טורקים מכוון חיפה
  • הבריגדה עברה דרך ג'ערה והגיעה ב02:30 לאבו שושה שם נאספו הכוחות וב-03:00 החלו לנוע צפונה[2].
  • בדרכה חצתה הבריגדה את מסילת רכבת העמק (לייד כפר ברוך) שם הרסו כ-100 מטר מהמסילה כדי למנוע הגעת תגבורות מחיפה.
  • ב-03:30 הגיעה הבריגדה לכפר אל-מוג'יידיל (היא מגדל העמק) שם הכניעה כוחות משמר טורקים ושבתה כ-200 מהם דבר שאילץ את מפקד הבריגדה להשאיר כוחות מאחור.
  • בכפר יפיע שבמבואות נצרת נערך עימות נוסף עם כוחות טורקים וגם שם הושארו יחידות בריטיות.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסופו של המסע נשאר מפקד הבריגדה ה-13 רק עם כ-300 לוחמים מרגימנט "פרשי גלוסטר" וב-05:30 הכח הסתער בדהרה לרחוב הראשי של נצרת. יעדו הראשון היה המלון הטמפלרי "גרמניה" שם הניחו (בגלל מודיעין לקוי) שנמצאת מפקדתו של אוטו לימן פון זאנדרס. במקום, ששימש למגורי חיילים גרמנים, נתפס מספר רב של שבויים ונאספו מסמכים רבים. הכח המשיך לסרוק את הבתים בסביבת המלון בחיפוש אחר המפקדה הראשית. שבוי שנתפס הטעה את הבריטים ומסר להם מידע שגוי שסאנדרס כבר עזב את נצרת כך שלא ניסו לחפש אותו.

סאנדרס הגרמני, שישן במפקדתו במלון "קאזה נובה", התעורר מקולות הקרב, נבהל, וברח מהמקום כשרק כותנתו לגופו. לכשהבין שהיקף הכוחות הבריטים מצומצם חזר למפקדתו, התלבש, נתן הנחיות התגוננות לאנשיו ויצא צפונה לטבריה. אנשי המפקדה וחיל המשמר החלו לירות על הפרשים הבריטים ברחובות מתוך הקומות הגבוהות של הבניינים ועל אף שהכוחות הבריטים תוגברו על ידי כ-100 לוחמים מהכוחות שנשארו מאחור הם לא הצליחו להתקדם. בקשתו של מפקד הבריגדה קלי ממפקדת הדיוויזיה לקבל עזרה מפרשי הבריגדה ה-14 ששהו באזור עפולה נענתה בשלילה מאחר שסוסיהם היו תשושים מכדי לטפס לראש הרי נצרת. בצהרי היום החליטה המפקדה להסיג את כוחות הבריגדה מנצרת ואלו ירדו לכוון עפולה.

למחרת, ב-21 בספטמבר, חזרה הבריגדה לנצרת וכבשה אותה ללא התנגדות לאחר שהכוחות הטורקים והגרמנים נסוגו צפונה לטבריה.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוד הבריטי ראה במערכה על נצרת כישלון מאחר שלא הושגה המטרה העיקרית שלה לחסום את דרך הנסיגה של הגרמנים והטורקים צפונה. בריחתו של זנדארס צפונה איפשרה לו לארגן קו הגנה שני בצמח. מפקד הבריגדה קלי הואשם בניהול לקוי של המערכה והודח מתפקידו.

כ-1250 שבויים נפלו בידי הבריטים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פעילות זו נדרשה מאחר ויחידות בריטיות מנוסות נשלחו לחזית המערבית באירופה ויחידות הודיות פחות מאומנות הגיע במקומן
  2. ^ מפקד הבריגדה קלי, שדיבר ערבית, מצא מורה דרך מקומי שהראה לכוחות הבריטים את השביל הנכון