המערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב תעלת סואץ
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
The camel corps at Beersheba2.jpg

חיילים טורקים בבאר שבע
תאריך התחלה: 28 בינואר 1916
תאריך סיום: 3 בפברואר 1916
משך הסכסוך: 7 ימים
קרב לפני: אין - הקרב הראשון באזור
קרב אחרי: קרב רומני
מקום: תעלת סואץ מול איסמעיליה
תוצאה: ניצחון בריטי
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

30,000 רגלים

20,000 רגלים

אבידות

לא ידוע

1,500

המערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה כללה שני מסעות מלחמה כושלים של העות'מאנים ושותפיהם הגרמנים שחצו את חצי האי סיני בשנים 1915-1916 בדרכם לנסות ולהשתלט על מרחב תעלת סואץ ובכך למנוע את התעבורה הימית של האימפריה הבריטית לכיוון הודו, בתעלה. לאחר כישלון המסע הראשון החלה למעשה המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה כאשר הבריטים החליטו להגן על התעלה מצידה המזרחי - חצי האי סיני. עד אוגוסט 1916, המשיך הכוח העות'מאני שנותר בסיני לבצע פעולות פשיטה והטרדה במרחב התעלה שכללו הנחת מוקשים ימיים בתעלה ותקיפת המוצבים הבריטים שהוקמו ממזרח לה. פעולות אלו הסתיימו לאחר כישלון המסע הצבאי השני לעבר התעלה והמפלה שנחלו העות'מאנים בקרב רומני ב-4 באוגוסט 1916. הניצחון ברומני היווה נקודת מפנה, וממנו ואילך נותרה היזמה ההתקפית בידי הבריטים, שנעו מזרחה וצפונה לכיוון ארץ ישראל, במקביל לחוף הצפוני של סיני, במטרה להרחיק את העות'מאנים ככל שניתן מן התעלה ובכך להקשות על כל ניסיון עתידי מצדם לשבש את השיט דרכה. ואילו הטורקים התמידו בנסיגתם תוך קרבות השהייה, קרב מגדבה וקרב רפיח, עד להתייצבותם בקו עזה-באר שבע.

תצפית מעל באר שבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אופן החנייה של הצבא העות'מאני הגיעו הטייסים למסקנה כי הטורקים ינועו במדבר סיני ליד חוף הים, בדרך המכונה דרך ארץ פלשתים. בפועל עבר הצבא לנתיב במרכז סיני ובו הגיע לתעלה מול אגם תמסח.

המפקדה הבריטית בקהיר בקשה לאמת את ההערכה ושלחה לבדוק האם תיתכן אפשרות כי הצבא הטורקי יצא מעקבה, לכיוון תעלת סואץ. מעקבה היה נוח לטורקים להוביל צבא וציוד באמצעות מסילת הרכבת החיג'אזית. ההשערה נבדקה ונדחתה.

גילוי נקודת ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עתה נותר למצוא את המקום, לאורכה של תעלת סואץ, בו עומדים הטורקים להגיע על מנת לפגוע בשייט ולגרום לחסימת התעלה. האווירונים שהיו לבריטים במצרים, ה"פארמאן", עם טווח הטיסה הקצר שלהם, יכלו לגלות את נקודת ההתקפה.

טיסת תצפית גילתה כי 30 ק"מ מהתעלה, מצויים בתנועה כ-10,000 חיילים טורקים מול העיר איסמעיליה. בגדה המזרחית של התעלה, ליד אגם תמסח, ציפו להם כוחות הודיים מהצבא הבריטי. כאשר החלו הטורקים להנחית את הסירות בתעלה, ההודים פתחו על הטורקים באש מכונות ירייה ופגעו בהם ובציודם. סירות בודדות הצליחו לחצות את התעלה אך נבלמו על ידי הבריטים. אוניית מלחמה בריטית שעברה בתעלה פתחה באש תותחים על הטורקים הנסוגים. התותחים הטורקים ניסו לפגוע באוניה ולגרום לטביעתה בתעלה, דבר שהיה חוסם את התעלה לשייט. האוניה נפגעה אך המשיכה בהפלגה. הטורקים נסוגו למדבר והקרב על תעלת סואץ הסתיים.

פעולות נוספות לפיגועים בתעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגאל שפי במאמרו מצטט ספר בשפה הטורקית של T.C.Generalkurmay ששמו בתרגום עברי "מלחמת הטורקים במלחמת העולם הראשונה: חזית סיני פלסתין" (1979) כי אנואר פאשא, שר המלחמה העות'מאני, הודיע באמצע 1915 לאחמד ג'מאל פאשה, מפקד הארמייה הרביעית בסוריה ובארץ ישראל:" אני משאיר לשיקולך עד כמה ניתן להפריע לבריטים בתעלה או לפגוע בה ביוזמות מקומיות". ג'מאל נענה לאתגר ויזם פעילות כזו: יחידות פשיטה בלתי סדירות וקטנות של בדווים, מונהגות בידי קצינים עות'מאנים וגרמנים, ניסו - ולפרקים אף הצליחו - להטמין מוקשים ימיים בתעלת סואץ כדי להפריע לתעבורה הימית. בתחילו החרידו הפשיטות הללו את השלטונות הבריטים עד מאד, אולם עד מהרה נרגעו, לאחר שנוכחו ברישומן המזערי ובהשפעתן השולית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]