הקריעה הגדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקריעה הגדולה היא תאוריה בנוגע לגורלו של היקום. על פי התאוריה, כלל החומר ביקום, החל מגלקסיות וכוכבים וכלה באטומים וחלקיקים תת-אטומיים, נמצא בתהליך של קריעה, עקב התפשטות היקום המואצת, ככל הנראה, כתוצאה מהשפעת האנרגיה האפלה.

תהליך הקריעה המתמשך, יוביל בסופו של דבר, על פי התאוריה, למצב בו קצב ההתרחקות של החלקיקים ומהירותם תהיה כה גדולה, גדולה אף ממהירות האור, כך שכוח המשיכה לא יוכל להמשיך ולהחזיק את החומר ביחד. תחילה גלקסיות יתפרקו, בהמשך כוכבים יתפרקו למרכיביהם ולבסוף, האטומים לא יוכלו להישאר במבנה ולא יוכלו לתפקד יותר כאבני בניין בחומרים השונים. התהליך ימשיך עד שכל חלקיק, ולו הקטן ביותר, יתפרק וכך כל מרכיבי היסוד[דרושה הבהרה] ינועו במרחב, במהירות הגדולה ממהירות האור, בלי יכולת להתחבר ולהרכיב כל חומר או חלקיק שהוא, ובכך יגיע היקום לקיצו.

התאוריה הזו נתמכת על גבי תאוריית הקיפאון הגדול, אך מדברת על כך שהאנרגיה האפלה תתחזק יותר ויותר, עד שתתגבר על הכוח האלקטרומגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש, אשר מחזיקים את החלקיקים היסודיים ליצירת האדרונים. תהליך זה יגרום בין היתר לקריעה הגדולה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.