הקרמיקה של איזניק
הקרמיקה של איזניק הוא מונח המציין סוג של עבודות קרמיקה ייחודיות בחומר הגלם ובעיטורים שלהם. מקורן של עבודות אלו בעיר איזניק, בטורקיה. מדובר אריחים, בפריטים למוסדות דת וגם כלים לשימוש יום- יומי. כנראה שייצור קרמיקה באיזניק החל כבר במאה ה-4 לפנה"ס, בהשפעת הידע שהגיע ממסופוטמיה, מצרים ואסיה.[1] במשך תקופה ארוכה יצור הקרמיקה באיזניק נותר ברמה פשוטה, שהייתה מקובלת באזור, עד פריצת הדרך שחלה במאה ה-15. אז הפכה איזניק למקור של פריטי קרמיקה ברמה גבוהה במיוחד.
פריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות עברה ההסטורי המפואר, במאה ה-14 העיר ירדה במעמדה והייתה לעיר מחוז משנית בחשיבותה. השינוי בא עם הפריחה הגדולה של תעשיית הקרמיקה ופרסומה של העיר, בסוף המאה ה-15. אין הסבר מספק לעובדה ששיאים של איכות במוצרי קרמיקה הושגו דווקא באיזניק. אחת ההשערות היא שאומני קרמיקה מפרס הוגלו לשם באופן שרירותי על ידי השלטון העות'מאני. הם הביאו איתם ידע וטכניקות חדשות ויחודיות, וישמו אותם תוך שימוש בתשתיות שהיו קיימות כבר במקום. השינוי המשמעותי היה ויתור על החימר המסורתי האדמדם, אשר שימש לעיצוב גוף העבודה, והחלפתו בתערובת של 80% סיליקה (חול וקוורץ טחון), והשלמה על ידי חימר וזכוכית גולמית. התערובת הזו קיבלה בימינו את השם פריט (אנ') frit והיא הומצאה בפרס, במאה ה-12[2].התוצאה של שימוש בתערובת זו הוה גוף קשיח, בצבע לבן בוהק.[3] התוצרים היו מצוינים באיכותם ומשכו את עינם של אנשי חצר הסולטן, מעריצי החרסינה סינית (אנ') . בהתאם לביקוש, באיזניק החלו ליצר קרמיקה בצבעי כחול- לבן, בעיטורים סיניים, כחיקוי לחרסינה הסינית. אריחים בצבעי כחול לבן שימשו לחיפוי המאוזולאום של אחד מבניו של באיזיט השני, אשר נקבר ב-1507.[4]
מגמה החיקוי נזנחה בסוף מאה ה-15 ובמאה ה-16, ובאיזניק התפתחה תעשיית אריחים מצוירים אשר הגיעה לשיאים אומנותיים, עליהם שמרה כ־100שנה. נראה שהציורים לעיטור האריחים צוירו על ידי ציירים בחצר הסולטן[5]והועברו לאיזניק להעתקה בטכניקת השבלונות[4]. העיטורים כללו ציורים של צבעונים, ורדים, יקינטונים, ורימונים, במקביל לדוגמאות גאומטריות, מסורתיות.[6] במאה ה-16, כתוצאה מהפריחה הכלכלית באימפריה, הסולטן סולימאן השני יזם הקמת מבנים מונומנטליים, אשר קירותיהם צופו באריחי איזניק. סולטן זה שיקם את מבנה כיפת הסלע והחליף את הפסיפסים הביזנטיים המתפוררים, בני המאה ה-7, באריחי איזניק, אשר הובאו לירושלים במאמצים לוגיסטיים גדולים.[3]. גם באיסטנבול נעשה שימוש רחב באריחים אלה, בכמה אולמות בארמון טופקאפי, במסגד סולימאניה, במסגד הכחול, במסגד רוסטם פאשה (אנ') ועוד. בתקופה זו, בעקבות ההזמנות הנרחבות מחצר סולימאן ויורשיו, איזניק יצרה כמויות גדולות של אריחים ומעט מאד פריטים אחרים.
בשל התפוצה הנרחבת של כלי איזניק, נעשו מספר טעויות בזיהוי, אשר תוקנו בעקבות מחקרים חדשים. בחפירות במילטוס ובקרן הזהב נמצאו כלי קרמיקה בכחול- לבן. החוקרים ראו בהם מוצרי קרמיקה אשר יוצרו במקום הימצאם, אך לאחרונה הסתבר שאלה כלים שנוצרו באיזניק. טעות דומה נעשתה בכלים פוליכרומיים, שנקנו ברודוס, בין השנים 1865 ל-1878, עבור מוזיאון קלוני בפריס. הכלים נקראו "קרמיקת רודוס", עד זיהויים ככלים מתוצרת איזניק[5][7]. לגבי כלי הקרמיקה שנמצאו בקרן הזהב, ראוי לציין שמדובר בקערות קטנות, המהוות כנראה חוליה מקשרת לעבודות מיוליקה.[8]
שיטות יצור מסורתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת הזהר של קרמיקת איזניק, גוף המוצר היה עשוי מתערובת של 80-85% קוורץ טחון, וההשלמה נעשתה בחימר וסיליקה. אחרי כיור הכלי, היה שלב של יבוש, אשר ארך 10 ימים. בשלב זה הכלי היה בעל צבע אפור בהיר. כדי להעניק לו את הדמיון לחרסינה הסינית, הגוף צופה בגלזורה (slip) של חימר וקוורץ ואחרי יבוש נוסף של 10 ימים הכלי הועבר לשריפה בטמפרטורה של 930 מעלות צלזיוס. אחרי הקרור, הכלי עוטר בטכניקת השבלונה וצופה בגלזורה נוספת, עשויה תערובת של קוורץ, תחמוצות של מתכת וסודה. המוצר יובש באוויר והועבר שוב לשריפה של 12 שעות. ההרכב המדויק של הגלזורה נשמר בסוד לאורך השנים.[6] התקופה הראשונה העיטור היה בעל צבע יחיד, קובלט כחול. במחצית הראשונה של המאה ה-16 נוסף צבע טורקיז ושחור. זה האחרון שימש לציור קווים דקים ומדויקים. במחצית השנייה של המאה ה-16 נוסף צבע אדום -אלמוג ואחרון התווסף צבע ירוק אזמרגד שקוף למחצה.[2] באיזניק בוצעה השריפה בטמפרטורה של 800–900 מעלות צלזיוס לעומת 1100–1200 מעלות צלזיוס בשריפה רגילה. שוני זה איפשר שימוש בפיגמנטים שאינם עמידים בטמפרטורה גבוהה. העיטורים צופו לאחר מכן בגלזורה נטולת צבע, עבה, שקופה חלקית, ואפילו היום היא נותנת תחושה של עומק ומונעת סינוור.[3]
שקיעת איזניק[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל בראשית המאה ה-17 חלה התדרדרות במצב הכלכלי והפוליטי של האימפריה העות'מאנית, אשר גררה הפסקת ההזמנות מחצר הסולטן[7]. כתוצאה מכך הייתה ירידה באיכות החומרים של קדרי איזניק.[5] לפי מחקרים חדשים, לההתדרדרות היו גם גורמים נוספים: 1. שריפות קטלניות אשר פרצו ברובע הקדרים, 2. השפעה שלילית ומצטברת של שאיפת אבקת סיליקה ואדי בדיל 3. מלריה בקרבת אגם איזניק.[2] את מקומה של איזניק תפסה קוטאהיה (אנ'), עם תוצרים שנועדו בעיקר למשקי הבית הפרטיים[9] ואינם דומים ברמתם לאלה שנוצרו באיזניק.
התחדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראש הניסיונות לפענח את סודות היצור ולחדש את המסורת המפוארת של קרמיקת איזניק עמד פאיק קירמילי,[10] אמן, חוקר וסופר. בשנת 1965 הוא הקים סטודיו לקרמיקה באיזניק, בה יצר מוצרים על פי הידע שרכש בחקירותיו. כמו כן, העמיד דור של תלמידים, אשר בתורם המשיכו בעבודת ההתחדשות שלו. בהמשך נכנסה לתמונה גם ממשלת טורקיה, אשר הכריזה על שנת 1989 כ"שנת איזניק". התוצאה החשובה ביותר של הכרזה זו הייתה הקמת " מכון איזניק",[11] אשר ממשיך את מלאכתו של קירימלי.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
קרמיקת איזניק -
קרמיקת איזניק -
אריח איזניק -
אריח איזניק
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איזניק
- האימפריה העות'מאנית
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תערוכה : מאיזניק לירושלים- קרמיקה במפגש בין תרבויות-כולל צילומים
- הקרמיקה של איזניק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ezgi Gokce, Iznik Ceramics: History and Present -Day, Athens Journal of Humanities & Arts 5, עמ' 225-242
- ^ 1 2 3 צוות האתר, Guide-to-collecting-iznik-pottery, Antique Collecting Magazine, ספטמבר 2015
- ^ 1 2 3 דן ירדני, קרמיקה - תהילת איזניק, באתר מסע אחר
- ^ 1 2 Nurhan Atasoy and Julian Raby, Yanni Petsopoulos (ע), Iznik: The Pottery of OttomanTurkey, London: Alexandria Press, 1989
- ^ 1 2 3 Sitare Turan Bakir, History of Turkish Tiles & Ceramics, Les Arts Turcs, פברואר 2021
- ^ 1 2 Yulia Denisyuk, Not Just a Souvenir: The Untold Story of Turkey’s Iznik Tiles, Afar. com, אפריל 2018
- ^ 1 2 Sara Plumbly, İznik pottery collecting guide, בית המכירות כריסטי, יוני 2020
- ^ Arthur Lane, Ottoman ceramic of Iznik, Ars Orientalis 2, 1957, עמ' 268
- ^ צוות האתר, World famous home of tiles - Kutahya, נובמבר 2021
- ^ Latife Aktan Ozel, Faik Kirmili Is Still Teaching Us, Seramik Turkyie
- ^ צוות האתר, Iznik Foundation Tiles, Iznik Foundation
