הקרנה כפולה
הקרנה כפולה (באנגלית: double feature) הייתה תופעה בתעשיית הקולנוע בה אולמות קולנוע נהגו להציג שני סרטים במחיר של סרט אחד. תופעה זו החליפה פורמט מוקדם יותר, במסגרתו הוצג סרט עלילתי אחד באורך מלא יחד עם הקרנת מספר סרטים קצרים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתי אופרה נהגו להציג שתי אופרות על במה אחת, על מנת לספק הופעות ארוכות יותר עבור קהל הצופים. נוהג זה היה מקובל בעיקר בהקשר של אופרות קצרות, הכוללות מערכה אחת או שתיים בלבד, והיה זה קשה, מבחינה מסחרית, להעלות אותן בהפקות נפרדות. דוגמה בולטת לכך היא ההעלאה של "ליצנים" (Pagliacci) יחד עם "אבירות כפרית" (Cavalleria rusticana), שהועלו יחד לראשונה ב-22 בדצמבר 1893 במטרופוליטן אופרה. מאז, שתי האופרות הוצגו לעיתים קרובות יחד, כהפקה אחת, שזכתה לכינוי "Cav and Pag".[1]
מקורותיו וראשיתו של הפורמט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרנות כפולות החלו להיות מוצגות בשנות ה-30 של המאה ה-20. לפני כן, מודל ההצגה השכיח ביותר כלל את הדברים הבאים:
- מופע חי (או מספר מופעים חיים)
- סרט מצויר קצר
- סרט קומדיה לייב אקשן קצר (או מספר סרטים קצרים שכאלו)
- סרט לייב אקשן קצר (או מספר סרטים קצרים שכאלו)
- יומן קולנוע
- סרט עלילתי באורך מלא
עם השלמת דחיקתו של הקולנוע האילם על ידי הקולנוע המדבר בבתי הקולנוע האמריקאיים בשנת 1929, חדלו מציגים עצמאיים רבים מהקרנות במודל הנזכר לעיל, שהיה הדומיננטי ביותר באותה התקופה. בתי הקולנוע סבלו מירידה משמעותית בהכנסותיהם בשנים הראשונות של השפל הגדול.
בעלי האולמות החליטו שהם יכולים הן למשוך יותר לקוחות והן לחסוך בעלויות אם יציעו שני סרטים במחיר של אחד. הטקטיקה עבדה; הקהל סבר שמחיר הכרטיס משתלם לעומת התמורה - מספר שעות של בילוי אסקפיסטי - ופורמט הקרנה זה הפך לסטנדרט.
הקרנת קולנוע טיפוסית בשנות ה-30 החלה עם תוכנית מגוונת שכללה קדימונים, יומן קולנוע, סרט מצויר או סרט קצר. לאחר מכן הוקרן בי מובי (סרט דל-תקציב), הפסקה קצרה, ולבסוף - הסרט המרכזי (A Movie) - סרט שהופק בתקציב גבוה בהשתתפות כוכבי הקולנוע הגדולים ביותר של התקופה.
אולמות קולונוע שהקרינו "הקרנות כפולות" הפכו למצליחים יותר מאלו שהקרינו סרט עלילתי אחד בלבד. אולפני הוליווד הגדולים הבחינו בכך, והחלו להפיק בי מוביז המיועדים ספציפית להקרנות מסוג זו, בהשתתפות שחקנים לא מוכרים או כוכבי עבר. כמו כן, החלו בהפקות של סדרות סרטים הכוללות דמויות חוזרות (למשל: "פלאש גורדון").
אף על פי שהיו מפיקים שנפגעו בשיטת הקרנה זו (למשל: מפיקי סרטי קומדיה קצרים), היא הייתה מקור ההכנסה העיקרי של אולפנים הוליוודיים קטנים יותר, כגון Republic Pictures (אנ') ו-Monogram Pictures (אנ'), שהתמחו בהפקת בי מוביז.
דעיכתו של הפורמט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרנות כפולות הפכו לנפוצות, בין השאר, בשל רצונם של אולפני הוליווד הגדולים לבצע בלוק בוקינג (אנ'), כלומר: לדרוש מבעלי אולמות הקולנוע לרכוש מהם סרטים באיכות ירודה כאשר הם רוכשים את הסרטים המבוקשים ביותר עם הכוכבים הגדולים ביותר. אולם בשנת 1948, קבע בית המשפט העליון, בפסק הדין ארצות הברית נגד פרמאונט (אנ'), כי נוהג זה אינו חוקי עוד בארצות הברית. פסיקה זו תרמה לסיומה של שיטת האולפנים (אנ') שהייתה נהוגה בהוליווד עד לאותה העת.
ללא בלוק בוקינג (אנ'), לאולפנים הגדולים כבר לא היה תמריץ ליצור בי מוביז משלהם. עם זאת, קהל הצופים, בעיקר בבתי קולנוע שכונתיים ודרייב אין, עדיין ציפה להקרנות הכוללות שני סרטים. בשנת 1948, כמעט שני שלישים מבתי הקולנוע בארצות הברית הציגו "הקרנות כפולות".[2]
בעקבות פסיקת בית המשפט העליון משנת 1948, המקורות לסרטים השניים של ההקרנות הכפולות השתנו.[3] הסרט השני עשוי היה להיות:
- הפצה מחודשת של סרט ישן בהפקת ובהפצת אולפן הוליוודי גדול.
- הפצה מחודשת של סרט ישן בהפצת חברות המתמחות בכך (כמו Realart (אנ') או Astor (אנ')).
- סרט דל-תקציב בהפקת אולפני קולנוע קטנים יותר.
עד לאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, רוב אולמות הקולנוע חדלו מלהציג הקרנות כפולות, לטובת ההקרנות המקובלות עד היום - הצגה של סרט עלילתי אחד בלבד. עם זאת, מפעם לפעם ראשי האולפנים הגדולים היו מפיצים להקרנות כפולות סרטים שהופצו כבר בעבר בנפרד, למשל סרטי ג'יימס בונד ומערבוני הספגטי של "האיש ללא שם".
במקביל להפסקת ההקרנות הכפולות, אולמות הקולנוע חדלו משיטת הקרנה אחת - ההקרנה הרצופה, מדיניות על פיה אולם הקולנוע נפתח בשעה 10:30 או 11:00 בבוקר, והקרין מגוון של סרטים באורך מלא, סרטים קצרים, סרטים מצוירים ועוד, ללא הפסקה, עד לחצות. לקוח היה רוכש כרטיס, ויכול היה להיכנס אל אולם הקולנוע בכל עת במהלך ההקרנה.
בעוד שרוב בתי הקולנוע הפסיקו את ההקרנות הכפולות, לשיטת הקרנה זו נוצרה משיכה נוסטלגית. תיאטרון אסטור (אנ') בסנט קילדה, מלבורן, אוסטרליה, שהוקם ב-1936, ממשיך את המסורת של ההקרנות הכפולות עד לעצם היום הזה.
מדי פעם, סרטים קצרים מופקים במטרה להיות מוקרנים לפני סרטים באורך מלא (למשל, סרטי חברת פיקסאר באורך מלא, המוקרנים בבתי הקולנוע, כוללים גם סרטים קצרים), אבל באופן כללי - בארצות הברית אין מקרינים עוד סרטים חדשים, בהפצתם הראשונה, בפורמט של הקרנות כפולות.
בעקבות הצלחתו של הסרט "מי הפליל את רוג'ר רביט", נוצרו שלושה סרטים מצוירים קצרים בכיכובו של רוג'ר רביט (אנ'), במטרה להיות מוקרנים בבתי הקולנוע כהקדמה לסרטי חברת דיסני אחרים, וזאת בניסיון להחיות את הצפייה בסרטים מצוירים קצרים לפני סרטים באורך מלא. התוכנית נכשלה, ורק שלושה סרטים קצרים שכאלו הופקו.[4]
לאורך השנים, בתי קולנוע מסוימים (כגון: סינמטקים) המשיכו להציג שני סרטים במחיר של אחד, מעת לעת, בדרך כלל שני סרטים הקשורים זה לזה.
במהלך שנות ה-90, קלטות VHS רבות, שיועדו לצפייה ביתית, כללו שני סרטים על קלטת אחד (במקרים רבים, הסרט השני היה סרט המשך של הראשון).
במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2007, סרטו של קוונטין טרנטינו "חסין מוות" וסרטו של רוברט רודריגז "פלאנט טרור" הופצו יחד, כהקרנה כפולה, תחת השם "גריינדהאוס" (אנ'), לאחר שנערכו יחד עם טריילרים פיקטיביים לסרטי ניצול בסגנון שנות ה-70, על מנת לשחזר את חוויית הצפייה בהקרנה כפולה. למרות שבחי הביקורות, "גרינדהאוס" היה כישלון כלכלי בקופות הכרטיסים בארצות הברית, ולאחר מכן שני הסרטים הופצו בנפרד, כאשר שווקו לקהל הבינלאומי, ובהמשך לצפייה ביתית ב-DVD.
בשנים האחרונות, מספר סרטים פופולריים, שהוקרנו כבר בעבר, זכו להפצה מחודשת בבתי הקולנוע בפורמט של הקרנה כפולה. כך הסרטים "צעצוע של סיפור" (1995) ו-"צעצוע של סיפור 2" (1999) הופצו מחדש יחד בשנת 2009, לקראת מועד יציאתו של הסרט הבא בזיכיון - "צעצוע של סיפור 3" (2010);[5] הסרטים "דמדומים" (2008) ו-"דמדומים 2: ירח חדש" (2009) הופצו מחדש יחד כהקרנה כפולה בשנת 2010, יום אחד בלבד לפני הבכורה של סרט ההמשך "דמדומים 3: ליקוי חמה".[6]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Phillips-Matz, Mary Jane (2006). Washington National Opera 1956–2006. Washington, D.C.: Washington National Opera. p. 196. ISBN 0-9777037-0-3.
- ^ "In Praise of the Double Feature" New York TimesHoberman, J. (2016-08-16). "In Praise of the Double Feature". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-12-22. Hoberman, J.
- ^ p.78 Schatz, Thomas History of the American Cinema: American Cinema in the 1940s. Boom and Bust Volume 6 University of California Press
- ^ Double Feature The Dark Crystal + Who Framed Roger Rabbit, September 10, 2009
- ^ Hartford Informer 'Toy Story' Re-Release Provides Trip Down Memory Lane(הקישור אינו פעיל), October 22, 2009
- ^ "Twilight/New Moon Combo (one-night-only)". Box Office Mojo. נבדק ב-2011-11-22.