הרברט בקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרברט פרידריך וילהלם בקה (1 במאי 1896 - 6 באפריל 1947) היה פוליטיקאי גרמני ובכיר בגרמניה הנאצית. תמך באידאולוגיה הגזעית, היה מקורב במשך שנים רבות לריינהרד היידריך וכן לריכרד דרה. תכנן והגה את "תוכנית הרעב" בעקבותיה מתו ברעב מיליוני סלאבים ויהודים לאחר פתיחת מבצע ברברוסה, פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות בשנת 1941.

תוכנית הרעב נהגתה במקביל לתכנון הפלישה לברית המועצות עבור הורמאכט, תכליתה הייתה להסב לאויב ולעמים הנחותים לפי הנאצים אבדות כבדות על ידי מניעת אסקפת מזון לאוקראינה ולמרכז-צפון רוסיה, וכן להשתמש באספקת מזון זו לטובת הצבא והרייך הגרמני. תוכנית הרעב הובילה למותם של מיליוני אזרחים בשטחים הכבושים. בקה נעצר עם תום המלחמה, החלו נגדו הליכים משפטיים כחלק ממשפט השגרירים אך הוא התאבד בתאו בשנת 1947 בטרם הוכרע גזר הדין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרברט בקה נולד בבאטומי, גיאורגיה, בנו של סגן פרוסי לשעבר שנהיה לאיש עסקים. אימו הייתה גרמנית ילידת הקווקז, שורשי משפחתו היגרו מוירטמברג לרוסיה בתחילה המאה ה-19. הוא למד בבית ספר בטביליסי משנת 1905 ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכלא כזר שמוצאו מפרוסיה. חוויה זו של היותו עצור בשל מוצאו הגרמני וכן הצפייה בצמיחת הבולשביזם הפכה את בקה לאנטי קומוניסט.

בעת מלחמת האזרחים ברוסיה בקה עבר לגרמניה הודות לעזרתו של הצלב האדום השוודי. בגרמניה עבד תחילה בתור פועל פשוט אך המשיך ללימודים גבוהים באוניברסיטת גטינגן בתחום האגרונומיה משנת 1920. המשיך לעבוד בתחום החקלאות, נהיה לעוזר מרצה באוניברסיטת האנובר. בשנת 1926 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בדגנים ברוסיה והשפעתם על הכלכלה הרוסית, לאוניברסיטת גטינגן אך עבודתו נדחתה. לאחר שגרמניה פלשה לברית המועצות הוא הדפיס את עבודת הגמר ב-10,000 העתקים ומכר אותם.

בקה הצטרף לאס אה בשנת 1922 ובשנת 1925 הצטרף כחבר למפלגה הנאצית. משנת 1927 בקה פיקח וניהל שטח חקלאי גדול בפומרניה. בשנת 1928 נישא לזוגתו אורסולה. באוקטובר 1933 הצטרף גם לאס אס. במאי 1942 הוא ירש את תפקידו של חברו, ריכרד דארה שהיה שר המזון, ומאפריל 1944 נהיה לשר החקלאות של גרמניה הנאצית. בקה נמנה עם בכירים נוספים בצמרת הנאצית שכוחם גדל הודות להיותם טכנוקרטים כמו ריינהרד היידריך, ורנר בסט ווילהלם שטוקרט. למעשה, בקה היה שר החקלאות דה פקטו עוד כשהיה כפוף לדארה בשל בקיאותו הרמה בתחום החקלאות והאגרונומיה.

תוכנית הרעב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקה נבחר על ידי אלפרד רוזנברג, "שר הרייך לענייני הטריטוריות הכבושות במזרח", לכהן כשר לענייני המדינה של קומיסריון הרייך אוקראינה, שם יכל ליישם את תוכניתו האסטרטגית, "תוכנית הרעב" או בשמה הנוסף |תוכנית בקה". עיקרי תוכנית הרעב הייתה לשבש את אספקת המזון לעבר ברית המועצות, להסב אבדות קשות בנפש לאזרחים וכן לנתב את המזון לטובת הצבא והעם הגרמני. שותפו הבולט ביותר של בקה לתוכנית הרעב היה הנס יואכים רייקה. לדברי ההיסטוריון טימותי סניידר, כתוצאה מתוכניתו של בקה "4.2 מיליון אזרחים סובייטים (בעיקר רוסים, בלרוסים ואוקראינים) הורעבו למוות על ידי כובשיהם הגרמנים בין השנים 1941-1944".

מאפריל ועד מאי 1945, בקה כיהן לזמן קצר כשר המזון בממשלת פלנסבורג שכהונתה הייתה סמלית, קצרת מועד והונהגה על ידי גרוסאדמירל קרל דניץ.

מעצר והתאבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כניעת גרמניה הנאצית, בקה צווה ביחד עם יוליוס דורפמולר להגיע אל המפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית בריימס. הוא הופתע לאחר שנעצר שכן חשב שהאמריקאים יזדקקו לו כדי להתגבר על בעיות הרעב. בקה התכונן לתחקור שלו מול דווייט אייזנהאואר. במכתב שכתב לאשתו ב-31 בינואר 1946 הוא הגן על האידאולוגיה הנאצית כ"אחד הרעיונות הגדולים ביותר בכל הזמנים".

תחת שלטון בעלות הברית, בקה הועמד לדין במסגרת משפטי נירנברג, במשפט שכונה משפט השגרירים ונערך מה-21 בפברואר עד ה-14 במרץ 1947. מתא המעצר שלו חיבר 2 מסות: דוח מקיף וארוך על פועלו ועל הנציונל-סוציאליזם (נאציזם), ומכתב ארוך לאשתו ולילדיו אותו סיים לכתוב ב-31 בינואר 1946. הוא חשש שבתור עונש בית הדין האמריקאי ידון אותו לגלות אל ברית המועצות, חשש זה הוביל להתאבדותו בתא הכלא ב-6 באפריל 1947.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרברט בקה בוויקישיתוף