הרברט צ'יטפו
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
| |
| לידה |
15 ביוני 1923 Watsomba, זימבבואה  |
|---|---|
| פטירה |
18 במרץ 1975 (בגיל 51) לוסקה, זמביה |
| מדינה |
זימבבואה, רודזיה |
| השכלה |
|
| תפקיד |
נשיא זימבבואה |
| מפלגה |
זאנו, האיחוד הלאומי האפריקני של זימבבואה- החזית הפטריוטית |
| בן או בת זוג |
Victoria Chitepo |
  | |
הרברט ויטשייר צ'יטפו (אנגלית: Herbert Witshire Chitepo; 15 ביוני 1923 – 18 במרץ 1975) היה משפטן דרום אפריקאי ומנהיג זימבבואי. ממנהיגי מלחמת השחרור של זימבבואה (רודזיה דאז) משלטון המיעוט הלבן בהנהגתו של איאן סמית.
ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'יטפו נולד למשפחה כפרית בחבל איאנגה שבדרום רודזיה, התחנך בבתי ספר של המיסיון והוכשר להוראה בקולג' בחבל נטאל שבדרום אפריקה ב-1945.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ששימש מורה במשך שנה אחת, השלים את לימודי התואר הראשון בשנת 1949 שלאחריה הוסמך למשפטים בעת ששימש בלונדון כעוזר מחקר בבית הספר ללימודים אפריקאיים ואסיאניים. צ'יטפו היה האפריקאי הראשון בדרום רודזיה שהוסמך כפרקליט. עם שובו לרודזיה בשנת 1954 שימש כעורך דין במשפטיהם של לאומנים אפריקאים רבים. בשנת 1961 שימש כיועץ משפטי לג'ושוע נקומו, מייסד הברית האפריקאית העממית של זימבבואה (ZAPU) באספה התחיקתית של דרום רודזיה בלונדון. ממשלת רודזיה בהנהגתו של סמית לא הצרה את צעדיו ולא כלאה את צ'יטפו, באשר לא הזדהה פומבית כנושא תפקיד בתנועה הלאומנית. משטרו של סמית אף חשש לנקוט צעדים נגד צ'יטפו שהיה באותה עת מוכר בעולם.
האיחוד העממי הלאומי של זימבבואה (ZANU)[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1962 הוצא ארגון ZAPU אל מחוץ לחוק בטענה של מיליטריזם, וצ'יטפו שוכנע לגלות מרצונו על מנת להימלט מסכנת מעצר. בגלותו שימש ראש התביעה הכללית הראשון ממוצא אפריקאי של טנגניקה. ביולי 1963 פרשה סיעתו של נקומו עקב חילוקי דעות פנימיים (שלא נעדר מהם רקע שבטי) מה-ZAPU ותומכיו יסדו את PCC-ZAPU והעדיפו פעילות מזוינת. צ'יטפו, יחד עם הסיעה המתונה, צידד בעמדתו של הכומר נדבנינגי סיטולה והפך ליו"ר ZANU מהיווסדה. בתפקידו זה שימש עד חתימת הסכם לוסקה ב-7 בדצמבר 1974.
שני הארגונים התחרו על השליטה אך ב-1964 נאסרה פעילותם ומנהיגיהם נאסרו. שני הארגונים עזבו את גבולות המדינה והתארגנו במבנה צבאי מחוץ לגבולותיה. ארגון PCC-ZAPU (שחזר להשתמש בכינוי ZAPU) ארגן את כוחותיו במערב ובתוככי זמביה, שם הקים את "הצבא המהפכני העממי של זימבבואה" (ZIPRA) לפי דוקטרינה סובייטית בהסתמכם על חיל חלוץ מיומן. ZANU, לעומתם, התמקם בטנזניה, והזרוע הצבאית שלו "צבא השחרור האפריקאי של זימבבואה" (ZANLA) התמקד בשינוע המונים מאזור הספר, לפי הדוקטרינה הסינית.
בינואר 1966 התפטר צ'יטפו מהתביעה הכללית ועבר לזמביה על מנת להקדיש עצמו למאבק המזוין, גייס תמיכה פוליטית לארגון ZANU ולהחלת עיצומים כלכליים נגד רודזיה. בנועם הליכותיו גייס ביעילות הכרה בינלאומית וכבוד לארגונו.
הכומר סיטולה ואחרים הכינו מסמך כולל המעניקים סמכות לצ'יטפו להנהיג את ZANU בזמן שסיטולה שוהה במעצר, תוך הרשאה מפורשת להוציא מאבק מזוין את הפועל. לפיכך ארגן ותכנן צ'יטפו פשיטות גרילה ופעילות מחתרתית ברודזיה החל בשנת 1966. בשנת 1972 תיאם פעולות לוחמה עם "חזית השחרור של מוזמביק" (FRELIMO) ופתח חזית לוחמה בצפון מזרח זימבבואה.
ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-18 במרץ 1975, בשעה 08:05, נרצח צ'יטפו בלוסקה שבזמביה בזמן שיצא את ביתו במכוניתו יחד עם שומר ראשו סילאס שמיסו. מכונית תופת מסוג "חיפושית" פולקסווגן התפוצצה בזמן שנהג את מכוניתו לאחור, השניים נהרגו בו במקום, ילד שכן מת מפצעיו כמה שעות מאוחר יותר. ארגון ZANU הטיל את האחריות להתנקשות על ממשלת רודזיה.
נשיא זמביה קנת קאונדה הורה על חקירת האירוע. מסמכי החקירה שפורסמו באוקטובר 2001 הצביעו על סכסוכים פנימיים ב-ZANU שהביאו להתנקשות מבית. הדוח של "הוועדה הבינלאומית המיוחדת לחקירת רצח צ'יטפו" שמונתה על ידי ממשלת זמביה נוקב בשמם על שורת מנהיגים ב-ZANLA, ביניהם תת-שר הפנים הנוכחי של זימבבואה, ג'וסאיה טונגוגארה כנושאים באחריות להתנקשות.
צ'יטפו היה נשוי לוויקטוריה צ'יטפו ואב לארבע בנות ושני בנים.