עדין אבן ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הרב עדין אבן ישראל)
עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)
הרב עדין אבן ישראל עם פירושו לתלמוד
הרב עדין אבן ישראל עם פירושו לתלמוד
לידה 11 ביולי 1937
ג' באב ה'תרצ"ז
ירושלים, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באוגוסט 2020 (בגיל 83)
י"ז באב ה'תש"ף
ירושלים, ישראל ישראלישראל
מקום קבורה הר הזיתים בירושלים
מדינה ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ישראלישראל ירושלים, ישראל
השתייכות חסידות חב"ד
תחומי עיסוק פירוש התלמוד, חסידות
תפקידים נוספים נשיא ישיבת מקור חיים, ישיבת שפע מקור חיים, ישיבת תקוע
רבותיו רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרב דב בער אליעזרוב, הרב שלמה חיים קסלמן והרב נחום שמריהו ששונקין
חיבוריו תלמוד שטיינזלץ, פירושים לתנ"ך ולמשנה תורה, שלושה עשר עלי השושנה ועוד
www.hashefa.co.il
פרסים והוקרה פרס ישראל  פרס ישראל (1988)
עיטור נשיא מדינת ישראל  עיטור נשיא מדינת ישראל (2012)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב עדין אבן ישראל (מוכר בשם משפחתו הישן שטיינזַלץ; ג' באב ה'תרצ"ז, 11 ביולי 1937י"ז באב ה'תש"ף, 7 באוגוסט 2020) היה מחבר ספרי הגות יהודית וביאורים, בפרט לתלמוד ולחסידות. נודע בעיקר בשל פירושו לתלמוד והיותו בעל ידע רחב בתחומי דעת שונים. חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת 1988, עיטור נשיא מדינת ישראל לשנת 2012 ויקיר ירושלים לשנת 2017. שימש כנשיא הישיבות התיכוניות מקור חיים ושפע מקור חיים וכן כנשיא ישיבת תקוע. השתייך לחסידות חב"ד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לרבקה לאה לבית קרוקוביץ' צאצאית רבי יצחק מוורקא ולאברהם משה שטיינזלץ, מצאצאי האדמו"ר הראשון מסלונים.[1] הוריו היו חילונים.

בשנות העשרה שלו חזר בתשובה, בעזרת הרב שמואל אלעזר היילפרין, ולמד אצל הרבנים נחום שמריהו ששונקין ודב בער אליעזרוב בירושלים. בגיל שש עשרה וחצי החל ללמוד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים[2] והיה אז לסטודנט הצעיר ביותר בה,[3] ובמקביל למד בישיבת תומכי תמימים של חסידות חב"ד בלוד שם התחבר לרב שלמה חיים קסלמן. למד גם בישיבת ישיבת תורת אמת ובישיבת מיר.[4] מסיבות רפואיות לא שירת בצה"ל.[4]

בה'תשי"א הקים עם הרב משה שפירא את אחוות שלהבת-יה, ובשנת ה'תשט"ז החלו השניים בהפצת ירחון בשם "רשפים"[5] בעילום שם לאנשי רוח. שמואל הוגו ברגמן תיאר את כתב העת כ"תופעה רוחנית מרתקת".[6]

לימד מתמטיקה בעזתה. בגיל 24 מונה למנהל תיכון ממלכתי־דתי בבית הגדי. באותה שנה הוצעה לו משרת רבה של חולון, אך הוא סירב להצעה.[4] בפגישה עם יושב ראש הכנסת קדיש לוז וראש הממשלה לוי אשכול, השניים עודדו אותו לפתוח ביוזמת התלמוד המבואר.[4]

בשנת ה'תשכ"ה נישא לחיה שרה, בתו של חיים הלל אזימוב, חסיד חב"ד.[7] לזוג נולדו בת ושני בנים, מנחם יעקב צבי והרב אברהם משה חיים הלל.[8] מנחם עומד בראש הוצאת ספריו. בעבר כיהן בנו האחרון כמשפיע בישיבת "אחי תמימים" בכפר חב"ד.

בשנת ה'תשנ"א (1991) שינה את שם משפחתו ל"אבן ישראל", בהמלצת רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש.[9]

בה'תשע"ז (2016) עבר אירוע מוחי קשה וחדל מלדבר. בי"ז באב ה'תש"ף נפטר, כשבועיים לאחר שחלה בדלקת ריאות,[10] ונקבר בחלקת חב"ד בהר הזיתים בירושלים.[11]

חיבר למעלה מ-400 חיבורים[12] בעיקר בפרשנות התלמוד, המקרא והחסידות, שמוערך כי נמכרו בכחמישה מיליון עותקים.[13] כתב מאות מאמרים תורניים ומאמרי דעה בנושאים שונים.

דף מתלמוד שטיינזלץ, במהדורתו הקלאסית
הרב אבן ישראל עם בנו מנחם יעקב, 2018

תלמוד שטיינזלץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תלמוד שטיינזלץ

בשנת ה'תשכ"ה (1965) הקים את "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים" לביאור התלמוד במטרה להנגישו לקורא הישראלי.[14] "תלמוד שטיינזלץ" מנוקד, מפוסק ומחולק לפסקאות. בנוסף לפירושי רש"י ותוספות, נכללים בו תרגום של התלמוד מארמית לעברית, בתוספת מבואות, הסברים, סיכומים, ביוגרפיות של חכמי התלמוד, תרשימים, תמונות ועוד. הכרך הראשון יצא לאור בשנת 1967[15] והאחרון בה'תשע"א (2010).[16]

פירוש דומה יצא על מסכת פאה ומסכת שקלים מהתלמוד הירושלמי.

לאחר סיום הוצאת הביאור לתלמוד, הוציא לאור (2016) את הביאור לתנ"ך,[17] למשנה תורה להרמב"ם (2017),[18] והכין את הבסיס לביאור המשנה וסידור התפילה, בין השאר בסדרת שיעורים מוקלטים.

פעילות ציבורית וחינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשנות ה-60 החל להרצות בישראל ומחוץ לה בנושאי יהדות. הרצה בין היתר בקיבוצים.[4]

בשנת ה'תשמ"ד (1984) הקים בירושלים את הישיבה הגבוהה "מקור חיים" בשיתוף הרב מנחם פרומן והרב שג"ר. הישיבה נסגרה לאחר ארבע שנים.[19] במקביל נפתחה בשכונת מקור חיים בירושלים הישיבה התיכונית מקור חיים בנשיאותו, שעברה בהמשך לכפר עציון.

בשנת 1989, סמוך להתפרקות ברית המועצות, הקים את במוסקבה את הישיבה הראשונה שחזרה לפעול לאחר עליית מסך הברזל.[20] בשנה לאחר מכן הוציא תרגום לרוסית של ספרו "שלושה עשר עלי השושנה" והחל תרגום של התלמוד המבואר על ידי האקדמיה הרוסית למדעים.[21][22] בשנת 1995 הוענק לו תואר "דוצ'ובני ראבין" - המנהיג הרוחני של היהדות רוסיה, על ידי רבה הראשי של רוסיה, הרב אדולף שייביץ', ובמשך תקופה העביר שבוע מדי חודש בשיעורים והרצאות ברוסיה.[22]

בשנת 1999 הוקמה הישיבה הגבוהה בתקוע ובשנת 2009 ישיבת שפע מקור חיים והוא עמד בנשיאותם שתיהן.

בשנת ה'תשס"ה (2005) הקים ארגון בשם "הסנהדרין החדשה", עם הרבנים ישראל אריאל, יואל שוורץ ואחרים, ובמסגרתו מונה הרב אבן ישראל ל"נשיא הסנהדרין". הוא ראה את הגוף החדש כגוף "עוברי", שאינו אלא בסיס לסנהדרין אמיתית בעתיד. במשך השנים התמעטה מעורבותו בגוף זה ובחודש סיוון ה'תשס"ח (2008) הודיע על פרישתו.[23]

בשנת ה'תשס"ו (2006) פתח בשכונת נחלאות שבירושלים את מרכז שטיינזלץ לידע יהודי, שבו מתקיימים שיעורים וסדנאות.

החל מחודש אוגוסט 2016 למשך כמה חודשים כתב טור על פרשת השבוע במוסף "שבת" של העיתון מקור ראשון.

שכתובים מהתוועדויותיו התפרסמו בעלון "קרוב אליך". חלקם יצאו לאור בספר "התוועדות" בהוצאת תורת חב"ד לבני הישיבות.

הושפע מתורת אדמו"רי חב"ד והרבי מקוצק. היה בעל קשר מיוחד עם רבי מנחם מנדל שניאורסון והיה בין היחידים שנפגשו עמו ב'יחידות' בשנותיו האחרונות[דרוש מקור]. היה בקשר קרוב גם עם האדמו"ר מגור, רבי ישראל אלתר, ועם רבי שמחה בונים אלתר. לבקשתו של רבי שמחה בונים אלתר כתב הרב אבן ישראל את ביאורו למסכת פאה מהתלמוד הירושלמי[דרוש מקור].

שיעורי חסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תשי"ח (1958) לאחר פטירתו של הרב אברהם חן[24] המשיך הרב אבן ישראל את שיעור החסידות השבועי שמסר הרב חן בביתו שברחביה (לבקשת הרב שלמה יוסף זוין שמסר את השיעור במשך שנה).[25] בעשרות שנות קיומו עסק השיעור בלימוד ספרי היסוד של תורת חב"ד, בהם ספר התניא, תורה אור ולקוטי תורה,[26] מאמרי אדמו"ר הזקן,[27] דרך מצוותיך של הצמח צדק[28] ועוד.

בין המשתתפים בשיעור היו זלמן שזר נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שהשתתף בשיעור גם בעת כהונתו, פרופ' שמואל הוגו ברגמן וזלדה,.[29] ביוזמת שזר יצא לאור במסגרת השיעור "ספר הקן", במלאת 150 שנה לפטירתו של רבי שניאור זלמן מלאדי.[30][31]

בשנת ה'תש"מ (1980) החל הרב אבן ישראל למסור שיעורים בספר התניא בתחנת הרדיו קול ישראל, ביוזמת אברהם זיגמן.[32] מספר שנים לאחר מכן הוציא לאור את סדרת "ביאור התניא" שהתבססה על שיעורים אלו.

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מתלמידיו של הרב אבן ישראל-שטיינזלץ היו שייכים לזרם הציונות הדתית.

בתחילה, בניגוד לעמדתו של הרבי מלובביץ השוללת החזרת שטחים גם תמורת שלום, סבר הרב אבן ישראל שיש להחזיר את "השטחים הכבושים", כלומר השטחים הלא מיושבים ולא את ההתנחלויות[דרוש מקור]. עם זאת, הוא כינה את תוכנית ההתנתקות "איוולת מוסרית" ו"התעללות", והתנגד גם לפינוי מקומות קדושים כמו מערת המכפלה, קבר יוסף וקבר רחל. אף על פי כן, הרב שטיינזלץ ביטל את דעתו מפני דעת רבו הרבי מלובביץ' והתנגד למסירת שטחים כל שהם[דרוש מקור].

הוא הגדיר את עצמו אנטי לאומי אך לא אנטי ציוני. על הלאומיות התבטא כך: "הדת הלאומית איננה מכובדת יותר מכל דת אחרת. יתר על כן, היא הרבה פעמים גרועה יותר מהקנאות הדתית, אפילו מזו של חומייני או של האחים המוסלמים במצרים [...] לקנאות דתית יש לפחות יתרון אחד על פני הקנאות הלאומית: היא קובעת לעצמה, בהגדרה, מגבלות מסוימות [...] הלאומיות מסוכנת כי היא אבסולוטית, ללא גדר." [דרוש מקור]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי ביאורים:

חיבורים נוספים:

  • שלושה עשר עלי השושנה - נושאים בתורת הסוד.
  • נשמה - אופי הנשמה, מקורה ותפקידה, הוצאת מגיד
  • התלמוד לכל, הוצאת משכל.
  • מדריך לתלמוד - הקדמה כללית הכוללת רקע, תרגום מילים בסיסיות ותיאור המהלכים התלמודיים, הוצאת כתר.
  • הסידור והתפילה, מדריך למתפלל ולמעיין, הוצאת משכל.
  • הבן יקיר לי - שיחות ומאמרים על העם היהודי.
  • חיי שנה - אסופת שיחות ומאמרים על מועדי השנה, הוצאת ידיעות אחרונות.
  • חיי עולם- אסופת שיחות ומאמרים על פרשת השבוע, הוצאת קורן.
  • תשובה - ספר הדרכה לבעלי תשובה.
  • אישים בתלמוד, בסדרת אוניברסיטה משודרת.
  • נשים במקרא, בסדרת אוניברסיטה משודרת.
  • דמויות מן המקרא, בסדרת אוניברסיטה משודרת. תשמ"א 1980.
  • הסוציולוגיה של הבערות, עם עמוס פונקנשטיין, בסדרת אוניברסיטה משודרת.
  • הרבי שלי - ביוגרפיה של רבי מנחם מנדל שניאורסון המשולבת בחוויות האישיות של המחבר עמו, הוצאת מגיד, (באנגלית) ו(בעברית).
  • התוועדות - אסופת התוועדויות שנאמרו בישיבת תקוע, בהוצאת ספרים מעיינותיך, ה'תשע"ז.
  • עדין שטיינזלץ ויניב מזומן, נתיב לתלמוד, הוצאת ידיעות ספרים והוצאת מא"י, 2017.
  • סודות היהדות, סידרה בת 4 חלקים: התורה - על חמשת חומשי התרה, החכמה - על המשנה והגמרא, המחשבה - על הפילוסופיה היהודית, המוסר, הקבלה והחסידות, ההלכה - מדריך הלכתי, המקיף את מעגל החיים, לוח השנה וחיי היום-יום, 2018.
  • מהדורה מדעית של מדרש הגדול לספר ויקרא, יוצא לאור על פי כתבי יד עם מבוא, חילופי נוסחאות והערות. בהוצאת מוסד הרב קוק, תשל"ו/ 1975.
  • פירוש המקרא בספרות השאלות והתשובות, הוצאת כתר, 1978.
  • אשת חיל - אלבום, הוצאת מילתא.
  • אור פני מלך - אסופת מאמרים לימים נוראים, בהוצאת תלמידי ישיבת תקוע.
  • ביכורים - אסופת מאמרים לחג השבועות, בהוצאת תלמידי ישיבת מקור חיים.
  • יצא סוד - שיחות ומאמרים על חג הפורים, בהוצאת תלמידי ישיבת מקור חיים.
  • בלב פתוח: שיחות בארבע עיניים עם הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, הוצאת מגיד, יהושע זקבך.
  • נווה אור, חידושי חסידות המשולבים עם הלכה חסידית ופירושי גמרא בהוצאת תלמידי ישיבת שפע מקור חיים.

ספריו תורגמו לאנגלית, רוסית, צרפתית, פורטוגזית, איטלקית, סינית ושפות נוספות.[34][35][12]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשמ"ח (1988) נבחר לקבל פרס ישראל בתחום מדעי היהדות. בעת טקס קבלת הפרס שהה הרב אבן ישראל-שטיינזלץ בארצות הברית וספג ביקורת על כך, מוועדת הפרס ואחרים, ובתו נכחה בטקס במקומו.[36] לימים פורסם כי שהה אז בארצות הברית לצורך פגישה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות, בנושא הקמת מרכז לימודי יהדות במוסקבה.[21].

בשנת 1994 היה בין הנואמים במעמד הענקת אות מדליית הזהב של הקונגרס לרבי מנחם מנדל שניאורסון.[37]

בשנת ה'תש"ב (2002) הוענק למרכז שטיינזלץ פרס זלמן שזר לחקר תולדות ישראל.[38] בשנת תשע"ב (2012) זכה בעיטור נשיא מדינת ישראל.[39] באותה שנה זכה גם בפרס הלאומי לספרים יהודיים.[40]

בשנת ה'תשע"ז (2017) הוענק לו התואר "יקיר העיר ירושלים".[41]

בשנת ה'תש"ף (2020) זכה עם משפחתו לאות הוקרה מהקונגרס האמריקאי עם הכנסת תלמוד שטיינזלץ לספריית הקונגרס[42].

זכה בתואר דוקטור לשם כבוד ממוסדות רבים; אוניברסיטאות בר-אילן, בן-גוריון, ברנדייס, פלורידה, ישיבה יוניברסיטי[38] ומכון ויצמן למדע.[43]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 יצאו רבנים חרדים בולטים, בעיקר ליטאים, בקול קורא האוסר על עיון בספריו של הרב אבן ישראל.[44] הרב אלעזר מנחם מן שך כתב כי על ידי הלימוד של התלמוד המבואר של הרב אבן ישראל-שטיינזלץ "סר כל זיק של קדושה ואמונה" והדבר יביא לשכחת התלמוד. עוד תקף את חיבוריו האחרים וטען "שיש בהם דברי מינות ואפיקורסות וחילול כבוד התורה" וכי הרב אבן ישראל-שטיינזלץ "מעז לדבר בזלזול נורא על האבות הקדושים, התנאים והאמוראים, אשר אין לנו כלל תפיסה בגודל מדרגתם והשגתם" ו"ספריו צריכים גניזה, ואסור ללמוד ולעיין בהם ולהכניסם לבית המדרש, והירא דבר ה' ישמור נפשו מלהחזיקם בביתו". אל קריאתו של הרב שך הצטרפו רבנים בולטים ובהם הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרן לייב שטיינמן.[45] הרב שמואל הלוי וואזנר פרסם עם בית דינו פסק הלכה לפיו חל איסור גמור לעיין ולהפיץ את ספריו, בנימוק כי בספרו "תלמוד לכל" ובפירושיו לתלמוד יש "לשונות של זלזול" בחכמי הגמרא. גם הרב ניסים קרליץ פרסם עם בית דינו פסק הלכה האוסר את ספרי הרב אבן ישראל. כתוצאה מכך הוחרם התלמוד המבואר אצל רבים בציבור החרדי, בעיקר בזרם הליטאי. עוד פורסם פשקוויל[46] המכנה את הספרים ספרי מינות ואפיקורסות שדינם שריפה.

מנגד, זכה התלמוד להסכמות מכמה מנהיגים חרדיים בולטים - בראשם הרב משה פיינשטיין,[47] הרבי מליובאויטש,[48] והרב עובדיה יוסף, וכן לתמיכת רבנים נוספים.[49]

בתגובה לפסיקת בד"ץ העדה החרדית, שגינה חלק מספריו (התלמוד לכל, דמויות מן המקרא ונשים במקרא), פרסם המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, המוציא לאור את ספרי הרב אבן ישראל, מודעת שבה נאמר כי בשלושת הספרים: "שלטו בהם ידי סופרים זרים ונשתרבבו בהם דברים שאין רוח חכמים נוחה מהם ואסור לפרסמם, וכל הדברים הם רחוקים ממהלך מחשבות מרן שליט"א (=הרב שטיינזלץ)". כעבור זמן פרסם הרב אבן ישראל-שטיינזלץ עצמו מודעת הבהרה ובה כתב: "בעקבות תוכחת הגאונים הבד"ץ של העדה החרדית שליט"א תודתי נתונה להם על שהעמידוני על האמת שרבים מהדברים בספרים אחדים שפורסמו על שמי נכתבו שלא כדת. והנני מפרסם בזה שאתקן כל הראוי תיקון בס"ד בהתאם להוראות גדולי הדור שליט"א. ואני חוזר ומבקש מכל אשר הספרים הללו נמצאים ברשותם להחזירם אלי ואחזיר לתמורתם, ובינתיים שלא ישתמשו בהם כלל".[50][51][דרושה הבהרה]

בשנת 2011 התבטא בעניין הביקורת על ספריו:

חלק מזה נבע ממקורות לא טהורים. היו לכך כל מיני סיבות ששייכות אל 'מתחת לחגורה', ואינן שייכות לעניינים שבקדושה. היו גם סיבות שאני יכול להבין. תראה, כאשר מישהו גדל והתחנך בתוך העולם החרדי אז מכירים אותו ומתייחסים אליו אחרת. אבל כשבא מישהו, שהוא, לגבי רבים, זר, חושדים בו. זה היה גם חלק מסוים מהמערכה נגד חב"ד.[52]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי
שיעורים ומאמרים שכתב
ראיונות
ראיונות להאזנה/צפייה
כתבות עליו
סקירת ספריו
בעקבות פטירתו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אגדות מבית אבא, מעריב, 12 ביוני 1986
  2. ^ As parades filled the streets of Jerusalem Monday - Jerusalem Day - the reestablished Sanhedrin convened in the city to elect a Nassi, באתר ערוץ 7 באנגלית
  3. ^ ק. שבתאי, אודות הרב עדין שטיינזלץ
  4. ^ 1 2 3 4 5 נפתלי קראוס, הרב עדין שטיינזלץ: קפיצת הדרך מקארל מארקס לתלמוד, מעריב, 12 ביוני 1986
  5. ^ דף אינפורמציה - רשפים, הספרייה הלאומית
  6. ^ יואב שורק, שלהבת בטרם אור
  7. ^ שלמה מן, תיעוד נדיר: חתונתו של הרב עדין אבן ישראל ז"ל בשנת תשכ"ה אתר col י"ח באב תש"פ. חיה שרה הייתה בת-דודה שנייה של הסופר אייזק אסימוב: לפני 10 שנים: כשיאיר לפיד תיאר את הרב עדין אבן-ישראל ז"ל, חב״ד און ליין - COL מרכז התקשורת החב״די
  8. ^ מוכר בראשי תיבות שמו: אמחיה
  9. ^ קובץ וידאו לקט שבו הרב שניאורסון מציע לרב עדין לשנות את שם משפחתו
  10. ^ ברוך דיין האמת: הרב עדין שטיינזלץ הלך לעולמו, סרוגים; קובי נחשוני ויעל פרידסון, ברוך דיין האמת: נפטר הרב עדין שטיינזלץ, מבאר התלמוד, באתר ynet, 7 באוגוסט 2020; קובי נחשוני, הרב עדין שטיינזלץ נפטר: "רש"י בן זמננו", באתר ynet, 7 באוגוסט 2020; אביעד הכהן, ‏הרב שטיינזלץ: שונה בנוף העולם הרבני, באתר ישראל היום, 8 באוגוסט 2020
  11. ^ קובי נחשוני, הרב עדין שטיינזלץ נטמן: "אבידה עצומה לעולם היהודי", באתר ynet, 7 באוגוסט 2020 ,הלווית הרב סרט ביוטיוב
  12. ^ 1 2 ביבליוגרפיה - הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, מרכז שטיינזלץ, ‏2019
  13. ^ יאיר שלג, מי היה הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ?, מקור ראשון, ‏כ״ו באב ה׳תש״ף (16/08/2020)
  14. ^ יעקב אדלשטיין, התלמוד בפירוש עברי חדש, הצופה, 19 בנובמבר 1965, עמ' 5
  15. ^ יצחק אבינרי, ראשיתו של מפעל תלמודי גדול, מעריב, 8 בדצמבר 1967
  16. ^ הרב שטיינזלץ סיים את הביאור: תודה לבורא עולם, באתר ynet, 7 בנובמבר 2010
  17. ^ 1 2 קובי פינקלר, ספר חדש: התנ"ך המבואר, באתר ערוץ 7, 6 באוקטובר 2016
  18. ^ אודות מרכז שטיינזלץ, מרכז שטיינזלץ
  19. ^ אריאל הורוביץמתח גבוה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 18 ביוני 2017
  20. ^ עדי שרצר, נעמה זיגדון ולי ברטוב, ריאיון עם הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), ישראלים 8 (תשע"ז), עמ' 8.
  21. ^ 1 2 בן האריס, עדין שטיינזלץ, החוקר שהנגיש את התלמוד, נפטר בגיל 83, Forward, ‏7.8.20
  22. ^ 1 2 J. CORRESPONDENT, Steinsaltz delivers first volume of his Russian-language Talmud, JWeekly, ‏1.3.1996
  23. ^ ארנון סגל, כבוד הנשיא: כשהרב שטיינזלץ ניסה להקים את הסנהדרין, מקור ראשון, 16 באוגוסט 2020
  24. ^ סנדקו של הרב אבן ישראל.
  25. ^ השיעור השבועי בחסידות, מרכז שטיינזלץ
  26. ^ סרטונים סידור האדמו"ר הזקן, רשימת השמעה, באתר יוטיוב (120 סרטונים)
  27. ^ סרטונים מאמרי אדמו"ר זקן, רשימת השמעה, באתר יוטיוב (24 סרטונים)
  28. ^ סרטונים דרך מצוותיך, רשימת השמעה, באתר יוטיוב (141 סרטונים)
  29. ^ תמר זיגמן, בין דת לחילוניות: מפגש בין שטיינזלץ, שמר וזלדה, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 1 בספטמבר 2020
  30. ^ שניאור זלמן ברגרעורך: הרב אבן ישראל שטיינזלץ, יוזם ומגיה: הנשיא שז"ר, חב"ד אינפו, ‏כ"ג באב ה'תש"פ
  31. ^ חוגי חן למשנת חב"ד (ירושלים), ‏ספר הקן - אדמו"ר הזקן, באתר HebrewBooks
  32. ^ אברהם זיגמן, לחדור דלתות סגורות, פרויקט "הסיפור שלי" - מפגשים עם הרבי, חברת JEM, ‏ט"ו בסיוון ה'תשע"ז (9 ביוני 2017)קובץ PDF
  33. ^ מנחם ברונפמן, על ביאורו של הרב אבן ישראל-שטיינזלץ לתהילים, באתר עלי ספר
  34. ^ ספריו באתר מרכז שטיינזלץ
  35. ^ לרשימת הספרים המלאה
  36. ^ הרב עדין שטיינזלץ: שלא על מנת לקבל פרס ישראל, מעריב, 25 באפריל 1988
  37. ^ הקברניט בעלון קרוב אליך מס' 323 (מעמוד 28) דבריו במעמד
  38. ^ 1 2 אודות הרב, מרכז שטיינזלץ
  39. ^ יצחק רבינוביץ, ‏הרב עדין שטיינזלץ קיבל את "עיטור הנשיא" היוקרתי, באתר כיכר השבת, 19 ביוני 2012
  40. ^ Past Winners | Jewish Book Council, www.jewishbookcouncil.org (באנגלית)
  41. ^ הרב אבן ישראל ברשימת יקירי העיר ירושלים לשנת תשע"ז.
  42. ^ איתמר אייכנר, הישג: תלמוד שטיינזלץ הוכנס לספרייה הלאומית האמריקנית, Ynet, ‏24.02.20
  43. ^ כבוד למצוינות, מכון ויצמן למדע, ‏5 נובמבר, 2019
  44. ^ גונן גינת, על מה שורפים את שטיינזלץ?, מעריב, 21 באוגוסט 1989
  45. ^ שאל את הרב, באתר כיפה, כ"ב ניסן ה´תשס"ז
  46. ^ תחת השם "בני הישיבות" שאני מינות דמשכא, בני הישיבות, תשמ"ט. אוסף הפשקווילים, הספרייה הלאומית
  47. ^ הרב משה פיינשטיין, הסכמה לביאור שטיינזלץ, ‏ז' אייר ה'תשמ"ג
  48. ^ שני ראיונות עם הרב אבן ישראל לפרויקט "הסיפור שלי" של חברת JEM. בשנים 1993, 2010 וב-2014 (התפרסם לאחר פטירתו) (בעברית), ((באנגלית)).
  49. ^ הסכמות לעבודות הרב אבן ישראל שטיינזלץ, מרכז שטיינזלץ
  50. ^ איתן לוין, הרב שטיינזלץ: "בספרי שלטו ידי זרים", מעריב, 2 באוגוסט 1989
  51. ^ לצילום המודעות: שמואל חיים פפנהייםמדוע סירבו העדה לחתום נגד הרב שטיינזלץ?, כיכר השבת, ‏כ' באב ה'תש"פ (10.08.20)
  52. ^ מוטי לוי‏, הרב שטיינזלץ: הרבנים החרדיים אינם מושלמים, באתר וואלה! NEWS‏, 30 במאי 2011