יוסף קאפח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הרב קאפח)
הרב יוסף קאפח
לידה 27 בנובמבר 1917
י"ב בכסלו ה'תרע"ח
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית צנעא, האימפריה העות'מאנית
פטירה 21 ביולי 2000 (בגיל 82)
י"ח בתמוז ה'תש"ס
ישראלישראל ירושלים, ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, תימן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות יהדות תימן, ישראל
תקופת הפעילות ? – 21 ביולי 2000 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות תימנים, ציונות דתית
תחומי עיסוק פירושי כתבי יד בערבית, ביניהם הרמב"ם ורב סעדיה גאון
תפקידים נוספים דיין בית הדין הרבני הגדול, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, נשיא הקהילה התימנית בירושלים
רבותיו הרב יחיא קאפח, הרב רצ'א צארום
תלמידיו הרב ד"ר רצון ערוסי, הרב שלום נגר, הרב שמואל טל
חיבוריו ראו בהמשך
בן או בת זוג ברכה קאפח עריכת הנתון בוויקינתונים
אב דוד קאפח עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל, פרס הרב קוק, פרס הרב מימון פרס ביאליק, פרס כץ, דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב יוסף קאפח[א] (י"ב בכסלו ה'תרע"ח - י"ח בתמוז ה'תש"ס; 27 בנובמבר 1917 – 21 ביולי 2000) היה פוסק הלכה חבר בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. כמו גם מתרגם, מהדיר ומפרש כתבי הרמב"ם ועשרות ספרים של ראשוני ספרד ותימן, בעל השפעה רבה על קהילות יהודי תימן בארץ ישראל. זוכה פרס ישראל, פרס הרב קוק, פרס ביאליק, פרס הרב מימון ופרס כץ, וכן בעל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בצנעא, בנו של הרב דוד קאפח. עוד בטרם היותו בן שנה התייתם מאביו, ובגיל חמש התייתם מאמו, נצ'רה לבית צאלח. הוא למד תורה אצל סבו, הרב יחיא קאפח. בהיותו כבן 14 נפטר סבו, והוא ירש את מקומו במסירת שיעורים בבית המדרש, בד בבד שקד על תלמודו לפני הרב רצ'א צארום שהיה מתלמידי סבו. בגיל 16 נאסר עקב הלשנת יריבי המשפחה מהעדה. לאחר מכן, עקב הלשנת יריבי המשפחה לשלטונות על יתמותו, השיאו לו לאישה את בת דודו בת האחת-עשרה, ברכה, כדי להצילו מאסלום כפוי של יתומים שהיה נהוג אז בתימן, וכעבור שלוש שנים נולד בנם הבכור, דוד. בצעירותו עסק בצורפות.

בשנת 1943 עלה לארץ ישראל. תחילה התיישב בתל אביב, ומאוחר יותר עבר לירושלים, למד בישיבת מרכז הרב, הוכשר לדיינות במכון הארי פישל, והנהיג את בית הכנסת "אבי-דוד" בנחלת אחים על שם אביו[1]. בשנת 1950 התמנה לדיין בבית הדין האזורי בתל אביב, זמן קצר החליף את הרב שלום יצחק הלוי[2], ולאחר מכן מונה לדיין בבית הדין בירושלים יחד עם עמיתו הרב יוסף שלום אלישיב[3]. כעבור עשרים שנה, ביוזמת הרב יצחק נסים והרב שלמה יוסף זוין, התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול[4]. בשנים 1969–1991 היה חבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, ושנים רבות היה נשיא הקהילה התימנית בירושלים.

בשנת ה'תשכ"ט (1969) זכה בפרס ישראל במדעי יהדות[5]. כמו כן זכה פעמיים בפרס ביאליק לחכמת ישראל[6], וכן זכה בפרס הרב קוק[7] ובפרס הרב מימון[8], וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן.

הרב יוסף קאפח נפטר בליל י"ח בתמוז ה'תש"ס (21 ביולי 2000), ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

התגורר בשכונת נחלת אחים בירושלים. שמו של הרחוב שבו התגורר שונה לאחר מותו ל"רחוב הרב יוסף קאפח". אשתו, ברכה קאפח, זכתה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בשנת ה'תשנ"ט (1999), כהוקרה על מפעלי החסד שניהלה[9]. היה אב לשלושה ילדים.

בשנת 2004 (תשס"ד) החל לצאת לאור כתב העת "מסורה ליוסף", העוסק במורשתו והגותו של הרב קאפח, בעריכת יוסף פרחי ובהוצאת מכון מש"ה. עד שנת תשע"ז יצאו לאור תשעה כרכים.

תלמידיו הקימו את מפעל משנה תורה להפצת לימוד הרמב"ם.

הוא ואשתו נבחרו לשמש כדמויות המופת של החינוך הממלכתי דתי בשנת תשע"ו.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר מפעלו התורני היה תרגום וההדרה מכתבי יד של עשרות ספרים של ראשוני ספרד, ובהם הנבחר באמונות ובדעות לרס"ג, ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, חובות הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה, פירוש רבי נתן אב הישיבה לשישה סדרי משנה, פירוש על הרי"ף על מסכת חולין[10], ספרי השו"ת של הריטב"א הראב"י אב"ד והראב"ד[11], וחיבורים רבים אחרים שנכתבו בערבית יהודית.

מקום מיוחד בפעילותו תפסו כתבי הרמב"ם: הוא תרגם את אגרות הרמב"ם, מורה הנבוכים[12], פירוש המשניות, ספר המצוות (בשתי מהדורות)[13] ובאור מלאכת ההגיון, וערך מהדורה מבוארת של משנה תורה לרמב"ם בת 24 כרכים. ספריו ותרגומיו היו מקובלים גם על הממסד האקדמי.

כתב ועסק רבות במורשת יהדות תימן. בספרו החשוב "הליכות תימן" (בעריכת ישראל ישעיהו) תיאר את אורח חייהם של יהודי תימן לאורך השנה, באירועים מיוחדים ובכלל. עם צאת הספר לאור נתעוררה מחדש המחלוקת על הקבלה בתימן. לצד ביקורות מהללות רבות היו טענות שהספר מגמתי ואינו משקף נכונה את מנהגיה של יהדות תימן[14]. טענת הביקורת העיקרית על הספר היא שאוזכרו בו אך מעט מסורות הלכתיות ומנהגיות שלא תאמו לתפיסת הדרדעים וכי המשקל שנתן לפסקי סבו היה יתר על המידה. כך, למשל, נטען כי לא אוזכר בו מנהג התרת נדרים בערבי ראש השנה ויום הכיפורים, בניגוד למסורת שנהגה בתימן, וכן לא אוזכר בו המנהג ללמוד את האידרא בליל ל"ג בעומר. בהמשך, כשקיבל הרב קאפח את פרס ביאליק על הספר אוים כי ייערכו הפגנות ומחאות במקום האירוע. למעשה עבר האירוע ללא כל הפגנה. תומכיו של הרב קאפח טענו כי תיאר בעיקר את העולם הדתי אותו הכיר מבית, אולם עם זאת ספרו מכיל שלל מנהגים שאינם מתיישבים עם תפיסתם של הדרדעים. יש הרואים בספרו של יהודה לוי נחום "מצפונות יהודי תימן" תגובה לספר "הליכות תימן"[15].

ערך את תכלאל "שיבת ציון", סידור תפילה תימני בנוסח בלדי המבוסס על שיטת הרמב"ם, במהדורה בת שלושה כרכים (הוצאת אשכול, תשי"ב). בשנת תשנ"ג ערך סידור חדש בשם שיח ירושלים במהדורה בת ארבעה כרכים והמונה כיום שישה כרכים. הרב קאפח זוהה עם פלג הדרדעים. אף שבפומבי לא הצהיר על התנגדות לספר הזוהר, לא עסק בלימוד הקבלה, והתמקד בתורתו של הרמב"ם[16]. הוא פעל לשימור מנהגי העדה ולא היסס להביע ביקורת ציבורית כשאלה לא נשמרו (למשל יצא נגד ההלוויה הממלכתית שנערכה ליו"ר הכנסת ישראל ישעיהו[17], בן העדה התימנית).

מאמריו הרבים כונסו בשלושה כרכים בשם "כתבים". על גדולתו בתורה ובפרט בכתבי הרמב"ם קרא עליו הרב נחום אליעזר רבינוביץ' את המשפט: ”מיוסף עד יוסף, לא קם כיוסף!”. כוונתו כי מאז חיבור ספר כסף משנה לרבי יוסף קארו, לא קם חכם שביאר והאיר את דברי הרמב"ם כמו רבי יוסף קאפח[18].

שיטת פרשנותו ועיונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרך לימודו רכש בבית מדרשו של סבו. הוא החזיק בשיטת לימודו התימנית גם לאחר עלייתו לארץ ישראל (ואף כאשר למד בישיבת "מרכז הרב"), מאחר שראה בה את הדרך הנכונה ביותר לצמיחתו של תלמיד חכם.

שיטתו התאפיינה בראייה שרק המקורות התלמודיים מחייבים. אין לקבל דברי פוסק שאינו מביא ראיה לסברתו מהתלמוד, וזאת על פי הקדמת הרמב"ם למשנה תורה. עם זאת לא חשש להציע פירוש חדשני שלא נמצא בספרים המקובלים, כיוון שלדעתו לא הספר או מחברו מעידים על נכונות דבריו אלא ההיגיון המתאים להלכה. בהערותיו לדברי הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים (ב, טו) "שכל דבר שהוכח לא תוסיף אמתתו ולא יתחזק הנכון שבו בהסכמת כל העולם עליו, ולא תגרע אמתתו ולא ייחלש הנכון שבו אם יחלקו כל אנשי הארץ עליו", כתב הרב קאפח: "כמה מרפסן אגרי דברי אמת הללו, וכמה צריכים בעלי התשובות בימינו לקבעם כמרגלית לנגד עיניהם, שהם מביאים חבלות של בעלי סברא הרצויה להם כדי לעבות את האמת שלהם" ברומזו על פוסקים רבים שספרי השו"ת שלהם עבים בגלל כתיבת סברות של פוסקים שקדמו להם.

עיקרון חשוב של הרב קאפח בעקבות הרמב"ם היה ש"אין המציאות נמשכת אחרי הסברות אלא הסברות הנכונות נמשכות אחר המציאות"[19]. ניסיון לתרץ עניין שאין לו אחיזה במציאות היה בעיניו תמוה.

בכתיבתו נהג לעיתים להתנסח בחריפות ולא היסס לתקוף מתרגמים ופירושים שאינם נכונים בעיניו. הוא הקפיד על דיוק הגרסה המקורית כדי להימנע משיבושים. הוא ראה בחשיפת הגרסה המקורית חשיבות העולה על הסברים לקושיות המתעוררות בלימוד הרמב"ם, שכן ההיגיון והסברה יימצאו בסופו של דבר, אך לגוף ההלכה בגרסתה המדויקת אין תחליף. כמו כן, לדעתו, אין לשנות גרסה רק בגלל קושי שלנו, כי חוסר הבנתנו הוא פגם בנו ולא במקורותינו.

השתדל לפרש את סוגיית הגמרא מבעד לעיניו של הרמב"ם והדגיש שיש חשיבות גדולה בשינון תורת הרמב"ם. דרכו הייתה לפרש את משנה תורה לרמב"ם על פי כתבי הרמב"ם האחרים.

השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב קאפח היה בעל השקפה דתית לאומית, ותמך במפד"ל[20]. הוא העריך את דמותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק[21], אולם הדמות העיקרית שלאורה הלך היה סבו הרב יחיא קאפח.

הוא סבר שיש להודות לקדוש ברוך הוא ביום העצמאות אולם לא באמצעות אמירת ההלל, שכן הקביעה לאומרו מצריכה סמכות מיוחדת.

הוא לא קיבל את השימוש שנעשה במושג תינוק שנשבה ביחס לחילוניים בימינו. לדעתו זהו מושג שניתן דווקא לקראים ודומיהם, אולם אדם המסתובב בעולמו של הקב"ה ושומע שיש עמלים בקיום התורה, ונמנע מלברר את טענותיהם בצורה יסודית, לא ניתן לפוטרו ולסנגר עליו[22].

דעתו לא הייתה נוחה מלומדי תורה שאינם משרתים בצה"ל[23]. עם זאת, בשנת תשנ"ד (בתקופת הסכמי אוסלו) כתב בתשובה לשואל: "לפי מצב הדברים כיום שהשתלטו על המדינה מומרים ומשומדים שהם כגוים לכל דברים רשאי כל אחד לחשוב פעמיים על כפייתו לשרת במה שקוראים צה"ל[24]. כאשר החל תהליך אוסלו התנגד לו בחריפות. התבטא שאילו היו שומעים לו, היה מתקן צום תשעה באב שני ביום חתימתו של הסכם אוסלו. חתם עם רבנים נוספים על עצרות תפילה וסירוב פקודה לפנות יישובים[דרוש מקור].

התיר לאברכים להתפרנס ממלגת הכולל[25], ואף המליץ לרב שמואל טל להקים כולל אברכים[26]. עם זאת, בעצמו לא נהג כן ואת מלגת אברכותו במרכז הרב החזיר בבוא העת לרב רענן[27].

לאחר שפירושיו לא הוכנסו למהדורת פרנקל למשנה תורה לרמב"ם, כמו גם רבנים אחרים מן הציונות הדתית, הושמעה ביקורת על כך[28][29]. אחד העורכים, הרב דוד צבי הילמן, טען בתגובה שהרב קאפח מבזה תלמידי חכמים וטענות נוספות[30]. הרב רצון ערוסי השיב על מכתבו של הרב הילמן וטען שניכר שהרב הילמן לא רצה לברר את האמת, שהרי היה יכול לכתוב את הערותיו בחיי הרב קאפח. עוד טען הרב ערוסי שדברי הרב הילמן נובעים מדעות קדומות, שנאה וקנאה.[31].

רשימת חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שערך, פירש, תרגם וההדיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שחיבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתבים א: הלכה [ודברי תורה], מחשבה, דברי ראשונים. עמותת אעלה בתמר, אגודת הליכות עם ישראל והועד הכללי לקהילת התימנים בירושלים, ירושלים תשמ"ט
  • כתבים ב: משנת הרמב"ם, יהודי תימן. עמותת אעלה בתמר, אגודת הליכות עם ישראל והועד הכללי לקהילת התימנים בירושלים, ירושלים תשמ"ט
  • הליכות תימן, מכון בן צבי, ירושלים תשכ"א; מהדורה שנייה עם הוספות: יד יצחק בן צבי, ירושלים תשס"ז

כתבים ותשובות שיצאו לאחר פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער ספר תשובות הרב קאפח
  • כתבים ג: מקורות, זוטות. יד מהר"י קאפח, ירושלים תשס"ב
  • שיחת דקלים - קונטרס שהתגלה לאחר פטירתו ועוסק במושגים בפילוסופיה ובתורת הקבלה, ובביקורת על שד"ל. יצא לאור על ידי ד"ר אורי מלמד
  • מחברת צמחי המשנה של הרב יוסף קאפח (עורך - פרופ' זהר עמר), תל אביב, תשס"ה
  • שו"ת הריב"ד א, ב, ג – ספרי המדע ואהבה, עורך הרב אברהם חמאמי, משה חי ספרים, ירושלים תשס"ט, תש"פ
  • תשובות הרב יוסף קאפח – לתלמידו תמיר רצון, עורך הרב איתמר כהן, מכון מש"ה, קריית אונו תשע"ו
  • תשובות הרב קאפח א-ג, עורך הרב שלום נגר, נוסח תימן, בני ברק תשע"ג-תשע"ו
  • שו"ת טל יוסף - תשובות שהשיב הרב יוסף קאפח לרב שמואל טל בשנים תשמ"ו-תש"ס, ישיבת תורת החיים ומכון מש"ה, תשע"ז[32]

למעלה מעשר שנים אחר פטירתו התחיל מכון מש"ה להוציא שיעורים שלו על תקליטורים, בהם שיעורים על הרמב"ם, רס"ג, רבנו בחיי ועוד.

בתחילת שנת תשע"ח (2017) יצא ספר ראשון מתוך סדרת ספרים המבוססים על ההקלטות - שיעורי הרב יוסף קאפח על הרמב"ם, הקדמה לפירוש המשנה. הספר כולל את תרגומו של הרב קאפח לצד המקור הערבי מכתב ידו של הרמב"ם, תמלול מדויק של השיעורים, ושו"ת הריב"ד על ההקדמה לפירוש המשנה. את המקור הערבי הגיה, ניקד והעיר ד"ר אורי מלמד. את השיעור ההדיר שלום פנחס כהן, מתלמידי הרב קאפח.

תלמידיו הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים חיבורים ומסות על יצירתו:

  • אליצור סגל, "הלכה וריאליה: שלוש סוגיות מתורתו שבכתב ושבעל-פה של מהר"י קאפח", ספר זיכרון לרב יוסף קאפח, 2001
  • ירון סרי, "מסורת התרגום של ר"י קאפח לשמות בעלי החיים שבמקרא", ספר זיכרון לרב יוסף קאפח, 2001
  • זהר עמר, "על עקרונות אחדים בשיטתו של הרב יוסף קאפח בזיהוי צמחים וענייני ריאליה", ספר זיכרון לרב יוסף קאפח, 2001
  • אליעזר שלוסברג, "תרומתו של הרב יוסף קאפח ע"ה לחקר פרשנותו של רב סעדיה גאון למקרא", ספר זיכרון לרב יוסף קאפח, 2001
  • יובל סיני, "רמזי לשון במשנה תורה ובפירוש המשנה : עיון בהערותיו של הר"י קאפח", קובץ מאמרים ומחקרים בתורה ובמדעי היהדות, 2001
  • יוסף טובי, "תפישת היהדות בעיני הרב יוסף קאפח", תימא ח', 2004
  • אהרן קאפח, "הוראות שונות בעניין אחד במשנת הרב יוסף קאפח", תימא ח', תשס"ד 2004
  • דוד קאפח, דפוס של דיינות: הרב יוסף קאפח, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, 2010
  • הרב רצון ערוסי, "השגות "מארי" על מפרשי דברי רבנו הרמב"ם – תכליתן ותועלתן",מסורה ליוסף, ז, 2012
  • טוב צדוק, "חמישים שנה במחיצת מורנו ורבנו הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל", מסורה ליוסף, ז, 2012
  • הרב אליקים צדוק, "תורה ועבודה במשנתו ובהליכותיו של מו"ר הרב יוסף קאפח זצ"ל", מסורה ליוסף, ז, 2012
  • יוסף פרחי, "על "דברים אחדים": הקדמת הרב יוסף קאפח לספר "מורה הנבוכים"", מסורה ליוסף, ז, 2012
  • הרב הראל דביר, יסודות ממשנת הרב קאפח במשנתו ההלכתית של הרב שמואל טל, מסורה ליוסף, ט, 2016

מאמרי ביקורת על ספרים שההדיר:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יוסף קאפח

אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו ואודותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרצאה, הצופה, 6 באוקטובר 1944, עמ' 4
  2. ^ סיבת שחרורו של הרב ש. הלוי מבית הדין בת"א, הצופה, 26 ביולי 1950, עמ' 4
  3. ^ 2 רבנים נתמנו לביה"ד בירושלים, חרות, 23 בנובמבר 1950, עמ' 4
  4. ^ נשיא המדינה מינה דיינים, דבר, 29 בספטמבר 1970, עמ' 5
  5. ^ יעקב אדלשטיין, הרב יוסף קאפח חתן פרס ישראל, הצופה, 25 באפריל 1969, עמ' 7
  6. ^ חתן פרס ביאליק תשכ"ג לחכמת ישראל: ר' יוסף קאפח בעל "הליכות תימן", חרות, 11 בינואר 1963, עמ' 6; פרס ביאליק תשל"ג: יוסף קאפח - חתן פרס ביאליק לחוכמת ישראל, דבר, 22 במרץ 1974, עמ' 15
  7. ^ פרסי הרב קוק והרב עוזיאל של עירית ירושלים - לרבנים יוסף קפח ועובדיה יוסף, הצופה, 20 בספטמבר 1957, עמ' 8; פרס הרב קוק לרבנים בירושלים, למרחב, 29 בדצמבר 1964, עמ' 6
  8. ^ פרס הרב מימון לרב יוסף קפאח, דבר, 23 ביוני 1972, עמ' 9
  9. ^ Rebbetzin aids Jerusalem poor | JTA - Jewish & Israel News, web.archive.org, ‏2012-06-03
  10. ^ מ. צדוק, הרי"ף למסכת חולין, הצופה, 9 בדצמבר 1960, עמ' 5
  11. ^ דוד יוסיפון, תשובות ופסקים של הראב"ד, הצופה, 16 באוקטובר 1964, עמ' 4
  12. ^ אברהם ביק (שאולי), מורה הנבוכים או מורה למאמינים?, דבר, 18 באוגוסט 1972, עמ' 21
  13. ^ אלעזר בניועץ, ספר המצוות להרמב"ם, דבר, 27 בפברואר 1959, עמ' 6; אברהם בוק (שאולי), תרגום "ספר המצוות" להרמב"ם, שם, 28 בינואר 1972, עמ' 22
  14. ^ ראו: הקוראים אל העורך: "הליכות תימן", חרות, 7 בינואר 1962; סופרנו בתל־אביב, חלוקת פרס ביאליק בסימן מחלוקת בין בני עדת תימן, הצופה, 6 בינואר 1963
  15. ^ מ. אונגרפלד, "מצפונות יהודי תימן" ליהודה לוי נחום, הצופה, 18 בינואר 1963, עמ' 6
  16. ^ שלומי לוי, היחס בין הקבלה לבין ההלכה במשנת מהרי"ץ והרב יוסף קאפח זצ"ל, מסורה ליוסף ז (באתר "נצח ישראל")
  17. ^ ספר כתבים ב, עמ' 1060 - 1061.
  18. ^ בתוך הספדו בהלוויית הרב קאפח: הלוויה של הגאון הרב יוסף קאפח זצ"ל, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:07:34), דקה: 47:54
  19. ^ מו"נ ח"א פרק ע"א, בתרגומו של הרב קאפח.
  20. ^ כרזה, רבני הציונות הדתית תומכים במפד"ל באתר הספרייה הלאומית של ישראל
  21. ^ הרב יוסף קאפח - הרמב"ם של דורנו
  22. ^ שו"ת הריב"ד, ירושלים תשס"ט, עמ' עג: "הם (=החילונים) יודעים שיש יהדות, ושיש יהודים דתיים, ויש תורה, אלא שנוח להם באיולתם או עושים להכעיס, ואינם בגדר תינוק שנשבה"
  23. ^ אביבית לוי (נכדתו), הולך תמים, ירושלים תשס"ג, עמ' 130
  24. ^ הרב אברהם חמאמי שו"ת הריב"ד (ירושלים התשס"ט), עמוד קא בהערה. תשובתו (ט"ו תמוז תשנ"ד) הייתה בתגובה לשאלה "האם נכון מה שכמה אנשים אומרים שבני תורה פטורים משרות בצה"ל?", ופורסמה גם בעלון אור ההליכות גיליון חודש שבט התש"ע
  25. ^ שיש להתחשב בטיעון של "עת לעשות לה' הפרו תורתך"
  26. ^ שו"ת הריב"ד, הלכות תלמוד תורה סימן כ"ג.
  27. ^ מתוך יומנו, בתוך ספר "הולך תמים" עמוד 125.
  28. ^ הלל גרשוני, רמב"ם פרנקל
  29. ^ אבישי צור, ‏כך שוללים תואר ´רב´ מגדולי עולם, באתר כיכר השבת, 30 בנובמבר 2009
  30. ^ ביקורתו של דוד צבי הילמן עליו במענה למכתב של גרשוני: 1,2,3,4
  31. ^ תשובת הרב רצון ערוסי
  32. ^ ספר שו"ת חדש של הרב קאפח זצ"ל: "בעצם מציאותו לימד אותנו לאילו פסגות של תורה אפשר להגיע", באתר כיפה, יג בתשרי תשע"ח, 3 באוקטובר, 2017
  33. ^ שו"ת טל יוסף, הקדמת הרב טל, עמ' יד-טז
ביאורים
  1. ^ בישראל מקובלת ההגייה השגויה "קָאפָּח", עם דגש וקמץ באות פ"א; ההגייה המקורית היא "גָאפִח" – האות קו"ף נהגית בהגייה התימנית כגימ"ל, והאות פ"א רפויה, ונהגית בלוויית צליל שבין e ל-i.
פרשני מורה הנבוכים
מתרגמים שמואל בן יהודה אבן תיבון • יהודה אלחריזי • מנדל לפין • יוסף קאפח • מיכאל שורץ • הלל גרשוני
פרשנים ראשונים משה בן שלמה מסלרנו • שם טוב בן יוסף אבן פלקירה • אברהם אבולעפיה • יוסף אבן כספי • משה נרבוני • האפודי • אשר קרשקש • זכריה הרופא • מרדכי כומטינו • שם טוב בן יוסף אבן שם טוב • יצחק אברבנאל • דוד בן יהודה מסר לאון • מרדכי יפה • רבי דוד ברבי יהושע הנגיד
פרשנים מהעת החדשה שלמה מימון • יהודה אבן שמואל • ליאו שטראוס • שלמה אבינר • מפעל משנה תורה
תרגומים לשפות אחרות שלמה מונק (צרפתית) • שלמה פינס (אנגלית) • אלכסנדר אלטמן (גרמנית) • מיכאל שניידר (רוסית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יוסף_קאפח&oldid=38218169"