לדלג לתוכן

הרולד פרינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרולד פרינס
Harold Prince
לידה 30 בינואר 1928
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 ביולי 2019 (בגיל 91)
רייקיאוויק, איסלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת פעילות מ-1955 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרולד סמית' פרינס (באנגלית: Harold Smith Prince נולד ב-30 בינואר 1928 – 31 ביולי 2019), הידוע בכינויו הל פרינס היה במאי ומפיק תיאטרון אמריקאי שהתבלט בעבודתו בהפקות של מחזות זמר.

אחת הדמויות הבולטות בתחום התיאטרון במאה ה-20, פרינס זכה להכרה בזכות עבודתו על כמה מהמחזות המוזיקליים הבולטים בהיסטוריה של ברודוויי, כולל סיפור הפרברים, כנר על הגג, קברט, סוויני טוד, ופנטום האופרה, שהפך להצגה בעלת הריצה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ברודוויי.[1] רבות מהפקותיו חידשו את התיאטרון המוזיקלי, והרחיבו את גבולות הז'אנר על ידי שילוב נושאים רציניים ופוליטיים יותר, כגון הנאציזם בקברט, קשיי הנישואין בקומפני, והפתיחה הכפויה של יפן במאה ה-19 בפסיפיק אוברטורס.

במהלך הקריירה שלו, זכה פרינס ב-21 פרס טוני, כולל שמונה על בימוי, שמונה על הפקת המחזמר הטוב של השנה, שניים כמפיק המחזמר הטוב ביותר, ושלושה פרסים מיוחדים.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרינס נולד למשפחה אמידה[2] במנהטן, בנם של בלאנש (לבית שטרן) והרולד סמית'.[3] משפחתו הייתה ממוצא יהודי-גרמני.[4][5] הוא אומץ על ידי אביו החורג, מילטון א. פרינס, שהיה סוכן בורסה.[6][7][8] לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר פרנקלין, שנקרא מאוחר יותר בית הספר דווייט, בניו יורק, הוא נרשם לאוניברסיטת פנסילבניה, שם למד תוכנית לימודים במדעי הרוח וסיים את לימודיו תוך שלוש שנים בגיל 19. לאחר מכן שירת שנתיים בצבא ארצות הברית בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה.[5]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרינס החל את דרכו בתיאטרון כעוזר מנהל במה לצדו של הבמאי והמפיק ג'ורג' אבוט. שיתוף הפעולה הראשון ביניהם הניב הצלחה מרשימה עם המחזמר משחק הפיג'מות, שזכה בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר בשנת 1955.[9] בהמשך, זכה פרינס בפרסי טוני על הפקות בולטות נוספות כמו לעזאזל עם היאנקיז (1956), פיורלו! (1960) ו-דבר מצחיק קרה בדרך לפורום (1963). כמו כן, היה מועמד לפרס טוני על סיפור הפרברים ו-נערה חדשה בעיר בשנת 1958.

בשנת 1962 החל פרינס לביים ולהפיק הפקות משלו, כשהראשונה שבהן הייתה המחזמר פרשה משפחתית, שלא זכה להצלחה. עם זאת, כבר בשנה שלאחר מכן רשם הצלחה כבמאי עם המחזמר היא אוהבת אותי, עליו קיבל מועמדות נוספת לפרס טוני בשנת 1964.

בהמשך, זכה בפרס טוני על הפקת כנר על הגג (1965), אולם תקופה זו הייתה רצופה גם באכזבות, ובשלב מסוים שקל לעזוב את עולם התיאטרון המוזיקלי. המפנה הגיע עם הצלחתו כבמאי ומפיק של קברט מאת קנדר ואב (1966), ואחריה זורבה (מועמדות לטוני, 1969).

שנת 1970 סימנה את תחילתו של שיתוף פעולה יצירתי פורץ דרך עם המלחין והפזמונאי סטיבן סונדהיים. השניים עבדו בעבר יחד על סיפור הפרברים,[10] ושיתוף הפעולה ביניהם הניב סדרה של מחזות זמר חדשניים: קומפני (פרס טוני, 1970), פוליז (פרס טוני, 1971), מוזיקה לילית קטנה (פרס טוני, 1973), פסיפיק אוברטורס (מועמדות לטוני, 1976), צד לצד עם סונדהיים (מועמדות לטוני, 1977) ו-סוויני טוד (פרס טוני, 1979).[11]

שיתוף הפעולה ביניהם הגיע לסיומו לאחר הכישלון של בשמחה אנו מתגלגלים (1981)[12], שהוצג רק 16 פעמים. השניים התאחדו שוב רק בשנת 2003, עם הפקת המחזמר באונס.[11][13]

הוא קיבל מועמדות לפרס טוני על בימוי במאה העשרים (1978) וזכה פעמיים על המחזות המוזיקליים של אנדרו לויד ובר, אוויטה (1980) ופנטום האופרה (1988).[11][13] בין לבין, פרינס הוצע לו לביים את קאטס של לויד ובר, אך הוא סירב[14] וביים את חיי בובה (1982) עם הפזמונאים בטי קומדן ואדולף גרין. המחזמר המשיך את סיפורה של נורה הלמר מעבר למה שכתב הנריק איבסן בבית בובות. המחזמר רץ לחמש הופעות בלבד; הניו יורק טיימס כתב: "ההפקה הייתה מוגזמת ומלאה מדי עד שהדמות הקטנה והנחושה של נורה אבדה בתוך המכניקה המשולבת של ברודוויי והמהפכה התעשייתית." אנשי ברודוויי כינו את ההצגה בשמות גנאי כמו "מותה של בובה" או, בשל הפורטל הנוכח תמיד שממנו יצאה נורה בפרולוג, "חיי דלת".[15]

בשנת 2000, הוא זכה במדליה הלאומית לאמנויות.[16] ב-2006, הוענק לו פרס טוני מיוחד על מפעל חיים בתיאטרון.[17] ב-2007, הוא ביים את המחזמר המקורי האחרון שלו בברודוויי, לאבמיוזיק, וב-20 במאי אותה שנה נשא את נאום הפתיחה במכללת גטיסבורג בגטיסבורג, פנסילבניה. הוא הוענק לו בפרס הצלחת הזהב של האקדמיה האמריקאית להישגים על ידי חברת המועצה וסופרת טוני מוריסון בטקס שנערך בוושינגטון די.סי. ב-2007.[18] ב-2008, פרינס היה הדובר המרכזי בטקס חגיגת ההצטיינות של אוניברסיטת אילון.[19]

פרינס ביים יחד עם סוזן שטרומן את המחזמר גן עדן נמצא ב-2010. המחזמר כלל מוזיקה של יוהאן שטראוס הבן בעיבוד של ג'ונתן טוניק עם מילים של אלן פיצהו. המחזה נכתב על ידי ריצ'רד נלסון, בהתבסס על הרומן סיפור הלילה ה-1002 של יוזף רות. המחזמר הוצג לראשונה במפעל השוקולד מנייה בלונדון ב-19 במאי 2010 ונסגר ב-26 ביוני, והשתתף בו מנדי פטינקין.[20][21]

רטרוספקטיבה של עבודתו של פרינס בשם נסיך ברודוויי בוימה על ידי פרינס וסוזן שטרומן והוצגה על ידי תיאטרון אומדה לאמנויות בטוקיו, יפן, באוקטובר 2015.[22] המחזה נכתב על ידי דייוויד תומפסון עם חומר נוסף ועיבודים של ג'ייסון רוברט בראון. פרינס היה אמור לביים את ביקור התזמורת ב-2016, אך פרש עקב התנגשויות בלוח הזמנים.[23] נסיך ברודוויי נפתח באוגוסט 2017 בתיאטרון סמואל ג'יי פרידמן בניו יורק[24][25] עם צוות שחקנים שכלל את צ'אק קופר, ג'נט דקל, בריונה מארי פרהאם, אמילי סקינר, ברנדון אוראנוביץ, קיילי אן וורהיס, מייקל זאוויר, טוני יזבק, וקרן זימבה.[26]

בנוסף למחזות מוזיקליים, פרינס ביים גם אופרות[13] כולל את אשמדאי של יוסף טל,[27] את ווילי סטארק של קרלייל פלויד, את מאדאם בטרפליי של פוצ'יני, ואת החייאת קנדיד של ברנשטיין (פרס טוני, 1974). ב-1983 הוא ביים את טורנדוט עבור האופרה של וינה (מנצח: לורין מאזל; עם חוסה קאררס ואווה מרטון).[28]

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרינס שימש כהשראה לדמותו של ג'ון לית'גו בסרטו של בוב פוסי, כל הג'אז הזה.[29] כמו כן, הוא נחשב כבסיס לדמות בספרו של ריצ'רד פייק ביסל, Say, Darling, שתיעד את חוויותיו של ביסל בהפיכת הרומן שלו 7½ סנט למשחק הפיג'מות.[30]

לפי Masterworks Broadway, "מלבד הישגיו כמפיק ובמאי, פרינס ידוע גם בחדשנות שהביא לאמנויות התיאטרון. בשיתוף פעולה עם סטיבן סונדהיים, הוא היה חלוץ בפיתוח ה'מחזמר קונספטואלי', שיוצא מנקודת מוצא של רעיון או נושא במקום מסיפור מסורתי. הפרויקט הראשון מסוג זה, קומפני (1970), היה הצלחה מרשימה וסלל את הדרך למחזות מוזיקליים חדשניים נוספים."[31]

לפי הניו יורק טיימס, "הוא היה ידוע גם בשיתופי הפעולה שלו עם שורה של כישרונות יצירתיים, ביניהם הכוריאוגרפים בוב פוסי, ג'רום רובינס, מייקל בנט וסוזן שטרומן; המעצבים בוריס ארונסון, יוג'ין לי, פטרישה זיפרודט ופלורנס קלוטץ; והמלחינים ליאונרד ברנשטיין, ג'ון קנדר, סטיבן סונדהיים ואנדרו לויד ובר.[1]"

תיאטרון הרולד פרינס במרכז אננברג של אוניברסיטת פנסילבניה נקרא על שמו.[32]

ב-2019, הספרייה הציבורית של ניו יורק לאמנויות הבמה הציגה תערוכה נרחבת לכבוד חייו ועבודתו של הרולד פרינס.[33] פרינס שירת כנאמן בספרייה ובהמועצה הלאומית לאמנויות של הקרן הלאומית לאמנויות.[34] לבקשת לוטה לניה, אותה ליהק לקברט (1966), פרינס שירת גם במועצת הנאמנים של קרן קורט וייל למוזיקה וכשופט בתחרות לוטה לניה שלהם.[35]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרינס התחתן עם ג'ודי צ'פלי בשנת 1962. הם הורים לדֵייזי פרינס, במאית, ולצ'ארלס פרינס, מנצח. פרינס נפטר ברייקיאוויק, איסלנד, ב-31 ביולי 2019, בגיל 91, לאחר שחלה במהלך נסיעה משווייץ לארצות הברית.[1][36] מאוחר יותר באותו יום, אורות השלטים של תיאטראות ברודוויי עומעמו במחווה מסורתית לכבודו.[37] טקס זיכרון נערך בתיאטרון מייג'סטיק בברודוויי ב-16 בדצמבר 2019.[38] בזמן מותו, פרינס התגורר במנהטן ובשווייץ.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרולד פרינס בוויקישיתוף
  • הרולד פרינס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  • הרולד פרינס, באתר AllMovie (באנגלית)
  • הרולד פרינס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
  • הרולד פרינס, באתר MusicBrainz (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 Weber, Bruce (1 באוגוסט 2019). "Hal Prince, 91, Dies; Titan Who Twice Gave Broadway Its Best Run". The New York Times. p. A1. נבדק ב-20 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Kennedy, Mark (31 ביולי 2019). "Towering Jewish Broadway director and producer Hal Prince dead at 91". The Times of Israel. Jerusalem. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "Sign In". FamilySearch.
  4. ^ "Harold Prince, consummate Broadway impresario, dies at 91". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2022-01-10.
  5. ^ 1 2 Arnold, Laurence (31 ביולי 2019). "Hal Prince, Director Behind 'Phantom' and 'Evita,' Dies at 91". Bloomberg News. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Harold Prince Biography". filmreference. נבדק ב-2008-11-25.
  7. ^ Jacobs, Alexandria (1 בדצמבר 2017). "Rolling Merrily Along With Hal Prince". The New York Times. נבדק ב-1 ביולי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "Hal Prince obituary". The Guardian (באנגלית). 2019-07-31. נבדק ב-2022-01-10.
  9. ^ "The Pajama Game (Broadway, St. James Theatre, 1954)". Playbill (באנגלית). נבדק ב-2022-01-10.
  10. ^ "Harold Prince Biography and Interview". American Academy of Achievement. 22 ביוני 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 "Harold Prince Broadway". Playbill Vault. Retrieved July 31, 2019.
  12. ^ "Merrily We Roll Along (Broadway, Neil Simon Theatre, 1981)". Playbill (באנגלית). נבדק ב-2022-01-10.
  13. ^ 1 2 3 "Hal Prince dies at 91; Broadway giant won 21 Tonys for musicals including 'Cabaret,' 'Phantom'". Los Angeles Times. Associated Press. 31 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Hughes, Samuel (במרץ 2010). "Musical Man". The Pennsylvania Gazette. University of Pennsylvania. אורכב מ-המקור ב-7 באוגוסט 2020. נבדק ב-1 באוגוסט 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Canby, Vincent (22 בדצמבר 1994). "'A Doll's Life', New Look at Hypothetical Future of Ibsen's Nora". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Harold Prince". arts.gov (באנגלית). נבדק ב-2022-01-10.
  17. ^ "60th Annual Antoinette Perry "Tony" Awards to Be Presented June 11". Playbill (באנגלית). נבדק ב-2022-01-10.
  18. ^ "Golden Plate Awardees of the American Academy of Achievement". achievement.org. American Academy of Achievement.
  19. ^ "Announcing Our 2007–2008 Season" The Marquee, Summer, 2007, accessed July 31, 2019.
  20. ^ Fick, David (2009-09-22). "PARADISE FOUND at the Menier Chocolate Factory". Musical Cyberspace (באנגלית). נבדק ב-2022-01-10.
  21. ^ "Baldwin, Cullum, Hensley and Kaye Will Join Patinkin for London's Paradise Found". Playbill (באנגלית). נבדק ב-2022-01-10.
  22. ^ "Prince Of Broadway". Tokyu Theatre Orb. נבדק ב-2021-01-30.
  23. ^ Chow, Andrew R. (1 בפברואר 2016). "Hal Prince Withdraws From 'The Band's Visit,' and David Cromer Will Direct". ArtsBeat (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-10-26. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Chow, Andrew R. (2016-12-07). "'Prince of Broadway' Set for Broadway, Finally". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-01-10.
  25. ^ Clement, Olivia (December 7, 2016). " 'Prince of Broadway' Will Open on Broadway This Summer". Playbill.
  26. ^ Stasio, Marilyn (2017-08-25). "Broadway Review: Harold Prince Revue 'Prince of Broadway'". Variety (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-01-10.
  27. ^ Ericson, Raymond (6 בנובמבר 1977). "City Opera Brings Back "Ashmedai". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Turandot Vienna 1983 Marton Carreras Ricciarelli (באנגלית אמריקאית), 18 בספטמבר 2018, נבדק ב-2022-01-10 {{citation}}: (עזרה)
  29. ^ Natale, Richard (31 ביולי 2019). "Harold Prince, Dominant Force in Broadway Musicals, Dies at 91". Variety. נבדק ב-31 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "Obscure Recordings: Say, Darling". Broadway.com (באנגלית). נבדק ב-2022-01-10.
  31. ^ "Harold Prince". The Official Masterworks Broadway Site (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-01-10.
  32. ^ "Penn Live Arts: Theatres & Rehearsal Rooms". pennlivearts.org. נבדק ב-2022-01-10.
  33. ^ Fierberg, Ruthie (12 באוגוסט 2019). "Harold Prince Exhibit at the New York Public Library Sets Opening Date and Programming". Playbill (באנגלית). נבדק ב-2020-10-26. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ "Harold Prince". Kennedy Center. נבדק ב-2020-10-26.
  35. ^ "Kurt, Lenya, and Hal Prince". Kurt Weill Foundation. נבדק ב-2020-10-26.
  36. ^ "Harold Prince, Giant of the Broadway Stage, Dies at 91". Playbill (באנגלית). נבדק ב-2022-01-10.
  37. ^ "Broadway Theatres to Dim Marquee Lights in Honor of Harold Prince". Playbill (באנגלית). נבדק ב-2022-01-10.
  38. ^ Fierberg, Ruthie (17 בדצמבר 2019). "Inside Broadway's Harold Prince Memorial". Playbill (באנגלית). נבדק ב-26 באוקטובר 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הרולד_פרינס&oldid=41331267"