הריבונות בטיבט
מרבית שטחה של טיבט מנוהל כיום בידי הרפובליקה העממית של סין. פרט לה, גם הממשלה הטיבטית הגולה וגם הרפובליקה הסינית (טאיוואן) טוענות לחזקה עליה. ממשלת הרפובליקה העממית של סין והממשלה הטיבטית הגולה חלוקות בשאלה מתי הפכה טיבט לחלק מסין וכן בנוגע ללגיטימיות של הכללת טיבט בסין.
עמדת הממשלה הטיבטית הגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1959 נמלט הדלאי לאמה ה-14 מטיבט וייסד ממשלה גולה בדרמסאלה שבצפון הודו. קבוצה זו טוענת לריבונות על אזורים טיבטים מבחינה אתנית או היסטורית, כולם בשליטה סינית. בנוסף למחוז האוטונומי הטיבטי, שהיה תחת ריבונות הדלאי לאמה עד 1951, טוענת הממשלה הגולה לריבונות על אמדו (צ'ינגהאי) ומזרח קאם (החבל האוטונומי גארזה שבמערב סצ'ואן). חלקים רבים של אזורים אלה נשלטו בידי שליטים טיבטים מקומיים עד 1949. לפי מפקד משנת 2000, כ-45% מהטיבטים שבסין חיים במחוז האוטונומי הטיבטי.
על פי הצהרה משנת 1913 של הדלאי לאמה ה-13 "בזמנו של ג'ינגיס חאן ואלטאן חאן המונגולים, שושלת מינג הסינית ושושלת צ'ינג מַנְג'וּרִית, טיבט וסין שיתפו פעולה על בסיס יחסים של כהן ונדבן". על פי הצהרה זו יחסים אלה לא העידו על "כפיפות של האחד לשני". הוא גינה את השלטונות הסינים על ניסיונם לנכס את השטחים הטיבטים בשנים 12-1910. "אנו עם קטן, דתי ועצמאי", טוענת ההצהרה.
עמדתו הרשמית של הדלאי לאמה הנוכחי מובאת להלן:
בזמנו של הדלאי לאמה החמישי [1617-1682], אני סבור שהיה ניכר שהיינו אומה ריבונית נפרדת ללא בעיות. הדלאי לאמה הששי [1683-1706] בלט מבחינה רוחנית, אך אדיש ורפה מבחינה פוליטית. הוא לא יכול היה ללכת בעקבות קודמו. היה זה כישלון גדול. אי לכך גדלה אז ההשפעה הסינית. באותה עת הטיבטים רחשו כבוד רב לסינים, אך אפילו אז הם מעולם לא ראו בטיבט חלק מסין. בכל המסמכים [של אותה עת] ברור שסין, מונגוליה וטיבט הן ארצות נפרדות. בשל עוצמתם והשפעתם של הסינים, קיבלו העמים הקטנים את הכוח או ההשפעה הסינית. אינך יכול להשתמש בכיבוש האחרון כעדות לכך שטיבט שייכת לסין. אצל הטיבטים, מה שמזרח לטיבט נקרא תמיד "סין", בין אם היה בשלטון סיני, מנג'ורי או מונגולי. אצל הטיבטים, לסין ולהודו היה אותו מעמד - שתי מדינות נפרדות.
— Gyatso, Tenzin, Dalai Lama XIV. Tibet, China and the World: A Compilation of Interviews, דהאראמסאלה, 1989, עמ' 31
הממשלה הטיבטית הגולה רואה בשלטון הנוכחי של סין שלטון קולוניאלי ובלתי חוקי וטוענת כי הוא מונע אך ורק מהשיקולים של חשיבות אסטרטגית ומשאבי טבע, לדבריה השלטון הסיני בטיבט מהווה הפרה בוטה הן של המעמד ההיסטורי של טיבט כמדינה עצמאית והן של הזכות של העם הטיבטי להגדרה עצמית. היא גם מתייחסת למדיניות האוטוקרטית של סין, מדיניות הפרד ומשול שלה, ומה שלטענתה הוא מדיניות של התבוללות (של טיבטים בתוך סינים) וטוענת כי אלו הן דוגמאות לאימפריאליזם סיני המכוון להריסת ההרכב האתני, התרבות והזהות הטיבטים הייחודיים ובכך לקבע את טיבט כחלק בלתי נפרד מסין. למרות זאת, הדלאי לאמה הצהיר באחרונה כי הוא שואף רק לאוטונומיה טיבטית ולא להפרדה מסין, תחת תנאים דמוקרטיים מסוימים כגון חופש דיבור וביטוי וממשל עצמי אמיתי. עמדה נוספת, הנתמכת בידי מספר גורמים בינלאומיים ו"הקמפיין למען טיבט החופשית" ביניהם, היא שלטיבט מגיעה עצמאות מוחלטת מסין.
עמדת ממשלת הרפובליקה העממית של סין[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמדת השלטון הסיני בימי השלטון הקיסרי, בימי השלטון הרפובליקני (ששלט בסין עד 1949 וכיום שולט בטאיוואן) וגם תחת השלטון הקומוניסטי השולט בסין היבשתית מאז 1949, היא שטיבט הייתה חלק בלתי נפרד מסין מאז שושלת יואן לפני 700 שנה, בדומה למדינות אחרות כגון ממלכת דאלי והאימפריה הטנגוטית, שגם הם הוכללו ב"ממלכת המרכז" ונותרו חלק מסין. הממשל הקומוניסטי טוען שבהתאם לתאוריית הרצף המדינתי במשפט הבינלאומי, כל הממשלות הסיניות (שושלות מינג וצ'ינג, הרפובליקה הסינית והרפובליקה העממית של סין) ירשו את ריבונותה של שושלת יואן בטיבט.
בפרט טוענת ממשלת סין כי בתקופה שבין 1912 לבין 1951, תקופה הנחשבת בידי גולים טיבטים כתקופה האחרונה של עצמאות טיבטית, המשיכה סין להחזיק בריבונות על טיבט, וכי בהזדמנויות אחרות טיבט אף ציינה את נכונותה לקבל מעמד של כפיפות כחלק של סין, בתנאי שמערכות פנים-טיבטיות תיוותרנה על כנן ובתנאי שסין תוותר על השליטה על מספר קבוצות אתניות טיבטיות שונות בקאם ובאמְדוֹ. אף מדינה לא הכירה בטיבט בזמן שלטון הקוומינטנג (הרפובליקה הסינית). טיבט אף שלחה נציגים לוועדה לניסוח חוקה חדשה לרפובליקה הסינית ב-1925; לאספה הלאומית של הרפובליקה הסינית ב-1931; לקונגרס הלאומי הרביעי של הקוומינטנג ב-1931; לאספה לאומית לניסוח חוקה חדשה ב-1946; וועדה לאומית נוספת לניסוח חוקה סינית ב-1948.
לטענת הרפובליקה העממית של סין, כל התנועות למען עצמאות טיבטית בסין, כולל ניסיונות בריטיים לבסס שליטה בטיבט בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרית, התמיכה של ה-CIA במורדים טיבטים בשנות החמישים והשישים והממשלה הטיבטית הגולה של היום, הן כולן חלק ממערכה זדונית של אימפריאליזם מערבי, ששם לו למטרה להרוס את השלמות והריבונית של סין, ובכך להחליש את מעמדה של סין בעולם.
הרפובליקה העממית של סין טוענת כי לממשלה הטיבטית הגולה אין לגיטימציה לשלוט על טיבט. להצדקת עמדה זו היא מצביעה על המדיניות האוטוקרטית והתאוקרטית של טיבט לפני 1959. היא גם מצביעה על ויתורה של הממשלה הטיבטית הגולה על ארונאצ'ל פרדש, שסין רואה בו חלק מטיבט תחת כיבוש הודי, ועל קשריה של הממשלה הטיבטית הגולה עם הודו ומדינות זרות נוספות.
עמדת הקהילה הבין לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
העצרת הכללית של האו"ם אמצה כמה החלטות הקוראות לכיבוד זכויותיהם של הטיבטים ב-1959 (החלטה 1353), ב-1961 (החלטה 1723) וב-1965. ההחלטה מ-1961 קובעת כי "עקרון ההגדרה העצמית של עמים" חל על הטיבטים. לטענת הממשל הקומוניסטי, החלטות אלו, המגנות את הפרות זכויות האדם בטיבט, הן מהתקופה שממשל זה לא היה מיוצג באו"ם (שכן במושב של סין ישבו נציגי הממשל הרפובליקני בטאיוואן) ולכן לא היה באפשרותו להציג את גרסתו להתרחשויות באזור. הטיבטולוג הבולט גרונברג מוסיף: "להחלטות אלה לא הייתה כל תכלית מעשית. אף לא אחת אף הזכירה את סין במפורש, ואף אחת לא פקפקה בחוקיות של השלטון הסיני בטיבט (אף כי ההחלטה מ-1961 הצרה על שלילת הזכות להגדרה עצמית), ונוסחו רק כדי לבטא צער על הפרה כביכול של "זכויות אדם" בטיבט. הגינוי של האו"ם של אלו שלא נהגו "בהגיון" ו"בהגינות" באו בסתירה למעשיו שלו במניעת חברות בארגון מהרפובליקה העממית של סין באותן שנים. אין זה מפתיע, אפוא, שהשלטון הסיני התייחס להחלטות אלה בלא מעט זלזול".
אף מדינה מעולם לא הכירה בפומבי בטיבט כמדינה עצמאית, על אף מקרים מסוימים של פניות של גורמים רשמיים לממונים עליהם בבקשה לעשות כן. הסכמים בין בריטניה לרוסיה בתחילת המאה העשרים והסכמים אחרים שלנפאל והודו בשנות החמישים מכירים בכפיפות של טיבט לסין. ממשלת ארצות הברית הציגה את עמדת המדינה ב-15 במאי 1943: "ממשלת ארצות הברית לוקחת בחשבון את העובדה שהחוקה הסינית מזכירה את טיבט ברשימת האזורים המרכיבים את שטחה של הרפובליקה הסינית. ממשלה זו מעולם לא העלתה שאלה המתייחסת לטענה זו".
אף לא מדינה ריבונית אחת (ובכלל זה הודו) הכירה בממשלה הטיבטית הגולה כממשלה של מדינה. היעדר ההכרה בריבונות של טיבט הביאה אפילו תומכים מובהקים של הפליטים הטיבטים להודות בכך ש"...אפילו בימינו מתקשים מומחים משפטיים האוהדים את עמדת הדלאי לאמה לטעון כי לטיבט הייתה אי פעם עצמאות מהאימפריה הסינית, קיסרית או רפובליקנית" (בראדשר, הנרי ס., 1969).
הוועדה הבינלאומית של משפטנים קבעה כי בשנים 1913-1950 טיבט מילאה את כל התנאים לקיום מעמד של מדינה כאמור במשפט הבינלאומי. הממשלה בטיבט קיימה פעילות פנימית ויחסי חוץ באופן עצמאי ובלתי-כפוף לסמכות חיצונית כלשהי. על פי הוועדה, מסמכים רשמיים ממדינות שקיימו יחסים רשמיים עם טיבט מראים שמדינות אלו התייחסו לטיבט כמדינה עצמאית בפועל,.
מיכאל ס' פאן ואלט פאן פראח, עורך דין הולנדי וחבר הנהלה של הסניף האירופי של הקמפיין הבינלאומי למען טיבט, כתב מחקר מפורט בנוגע למעמד החוקי של טיבט, לפיו "לאורך אלפיים שנות היסטוריה טיבטית, באה ארץ זו תחת השפעה זרה רק לתקופות קצרות במאות השלוש-עשרה והשמונה-עשרה. מעוטות הן המדינות העצמאיות של היום שיכולות להתהדר בנתון מרשים שכזה".
