הריב על הבארות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק כורת ברית עם אבימלך, בעוד עבדי יצחק ורועי גרר מתווכחים על הבארות.

הריב על הבארות הוא סיפור מקראי המתאר את ריב יצחק עם פלשתים על הבארות.

הסיפור מובא בספר בראשית, פרק כ"ו.

באר מים

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ירידת יצחק לגרר

יצחק ירד אל אבימלך מלך פלשתים לארץ גרר, כמו שאלוהים ציווה אותו בנבואה. יצחק לא גילה שרבקה היא אשתו. אבימלך מלך פלשתים השקיף מהחלון וראה את יצחק משמש מיטתו עם רבקה אשתו, וזעם עליו שכמעט החטיא אותו. לאחר המעשה לקח אותו אבימלך תחת חסותו, וציווה את עמו הפלשתים "הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת".

ה' ברך את אברהם בזריעתו אפילו שהיה שנת רעב, ועקב כך הוא התפרסם ושמו גדל בגרר.

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה ליצחק מקנה צאן, ומקנה בקר, ועבודה רבה (הכוונה שפועלו רב[1]), ועקב כך הפלשתים קנאו בו.

בעקבות קנאתם[2] הם סתמו את כל הבארות שעבדי אברהם אביו חפרו כשהיה בגרר ויצחק חידש אותם ומלאום עפר, בנימוק שזה יעודד גייסות לבוא לגרר[3].

כשאבימלך ראה את זה הוא ניסה למנוע את המריבה וביקש מיצחק ללכת מגרר בנימוק ש"עצמת ממנו מאד". יצחק קיבל את דברי אבימלך ועבר לנחל גרר, שהיה רחוק מהעיר.

יצחק שב לחפור את בארות המים שחפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו ופלשתים סתמום אחרי מות אברהם, ולאחר ששב וחפר קרא להן שמות כשמות שאביו קרא להם, בנוסף עבדי יצחק חפרו ומצאו עוד באר בנחל.

בעקבות מציאת הבאר רועי גרר רבו עם רועי יצחק למי שייך המים. יצחק לא רצה לריב, ולכן קרא שם הבאר "עשק" על שם שהתעשקו עמו, ועבר למקום אחר. לאחר שהתאקלם שם עבדיו חפרו עוד באר אחרת ורועי גרר ריבו גם עליה, יצחק קרא שם הבאר "שטנה", ועבר בשנית למקום אחר.

במקום השלישי עבדיו חפרו באר ופה כבר לא רבו עליה כי זה היה רחוק מאוד, ולכן קרא את שמה "רחבות" על שם שעכשיו ה' הרחיב לו.

אחרי הסיפור הזה יצחק עלה לבאר שבע כי פחד מהפלשתים[4], יצחק בנה שם מזבח כדי שיהיה לו נבואה, וה' התגלה אליו[5] ואמר לו שלא יפחד "אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי". עבדיו כרו בבאר שבע באר בשם "שבועה" על שם הברית והשבועה שכרת עם אבימלך.

באר אברהם בבאר שבע העתיקה, לפי המסורת זו הבאר בבאר שבע

פרשני המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשני המקרא התקשו למה עניין הבארות מוזכר במקרא אפילו שאין בסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה, אז אין משהו מיוחד דווקא ביצחק, ולכן טוען הרמב"ן שיש בדבר עניין נסתר שבא להודיע את העתיד ש"באר מים חיים" מרמז לבית אלהים שיעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים כמו שכתוב (ירמיהו יז יג) "מקור מים חיים את ה'". ושם הבאר הראשון "עשק" מרמז לבית המקדש הראשון שהתעשקו עמנו ועשו איתנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. ולבאר השנייה קרא "שטנה" שזה שם קשה יותר מהראשון וזה מרמז לבית המקדש השני שזה שמו שכתוב בו (עזרא ד ו) "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם" וכל ימיו היו לנו הבבלים, היוונים, והרומיים לשטנה עד שהחריבוהו והגלו ממנו את ישראל לגלות רעה. ולבאר השלישי קרא "רחובות" לרמז על בית המקדש השלישי שהוא יתקיים בלי ריב והאל ירחיב את גבולנו כמו שנאמר (דברים יט ח) "ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר" שהוא לעתיד, וכן כתוב על הבית השלישי (יחזקאל מא ז) "ורחבה ונסבה למעלה למעלה ופרינו בארץ שכל העמים יעבדוהו שכם אחד".

לעומתו הרשב"ם טוען שעניין הבארות מובא כדי לומר שאפילו שפלשתים סתמו את זה בימי אברהם, יצחק חזר וחפר.

הרד"ק כותב שזה נכתב להודיע שהאל אוהב את יצחק ומצליח את מעשיו, שהרי הוא מצא מים בכל באר שחפר.

לשיטת האברבנאל חפירת הבארות וקריאת השמות הם אות וסימן שיצחק, בהמשך לפעילותו של אברהם אביו, הוא הריבון בשטח ולא פלשתים, המקרא כתב את זה כדי להודיע שיתקיים הכתוב "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל".

אופיו של יצחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים רואים בסיפור ראיה לזה שאת דמותו של יצחק מאפיינת תכונת הפסיביות. הוא חופר את הבארות אשר חפר אביו, וקורא להם בשמות שקרא להם אביו, לא יוזם בעצמו. וכן כשהפלשתים הורסים לו את הבארות, הוא מעדיף לעבור למקום אחר, ולא לריב עם הפלשתים.

הריב בחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החסידות חפירת הבארות מובאת כמשל לתהליך החיפוש של האבות אחר החיות האלוקית (מים) בתוך המציאות החומרית (עפר). אברהם זכה לפגוש את ה' בעולם (מים), אבל לאחר פטירתו דרכו נחסמה. יצחק היה צריך לשוב ולצעוד בדרכו של אביו ולחפש מים, כדי לזכות להארות שהיו מנת חלקו של אביו. הפלשתים סתמו את הבארות כי הם הכירו רק את המציאות החומרית. חפירת הבארות על ידי יצחק מבטאת את מאמציו של יצחק לשוב לדרכו של אביו. במקביל לשיבה לדרכו של אברהם אביו, יצחק חפר בארות אחרות, כלומר הוא גילה דרכים נוספות בעבודת השם, בהתאם לטבעו ואופיו הייחודי. הנמשל הוא שכל אחד צריך לחפור את הבאר של עצמו, דהיינו למצוא את הדרך המתאימה לו בעבודת השם בהתאם לטבעו ואופיו הייחודי[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רש"י
  2. ^ רבי שמשון רפאל הירש, מגדולי חכמי אשכנז במאה ה-19, טוען שלא קנאו בו על ברכתו, שהרי הייתה בה ברכה לכלל, אך הם נפגעו מהעמדה והכבוד שהוא הגיע אליהם בשל כך. קנאתם התייחסה לאיש יותר מאשר לעושרו.
  3. ^ על פי רש"י. לפי הרשב"ם זה היה כדי שלבניו לא יהיה חזקה בזה
  4. ^ רש"י. לפי המלבי"ם זה היה מפני שנגמר המרעה לצאן.
  5. ^ לפי המלבי"ם התגלה אליו דווקא בבאר שבע כי המקום ששם גר הצדיק והפיץ אור האמונה, קונה קדושה ומוכן להשראת השכינה, ולכן בבאר שבע ששם קרא אברהם בשם ה', נתקדש המקום והתגלה אליו ה'.
  6. ^ בעל שם טוב על התורה, פרשת תולדות, אות ו'