הרייט כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרייט כהן
Harriet Pearl Alice Cohen
לידה 2 בדצמבר 1895
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בנובמבר 1967 (בגיל 71)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1907 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה המלכותית למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרייט פרל אליס כהןאנגלית: Harriet Pearl Alice Cohen2 בדצמבר 1895 - 13 בנובמבר 1967) הייתה פסנתרנית יהודייה-בריטית.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרייט כהן נולדה בלונדון, הבת הבכורה מבין ארבעה ילדים. סבה של הרייט היגר עם משפחתו לאנגליה מרוסיה הצארית. שמו ברוסיה היה ליצקי, אך המשפחה החליפה אותו לכהן בבואם לאנגליה. הוא שעשע את הרייט בסיפורים על ילדותו שם ולימד אותה רוסית, שהתגלתה כשימושית במסעות הקונצרטים שלה במוסקבה ובלנינגרד בשנת 1935. כהן ייחסה חשיבות רבה למוצאה היהודי, וסירבה לוותר על השם כהן, כשיתר משפחתה עשתה זאת.[1]

לימודים וראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד ממשפחתה של הרייט כהן. אביה היה מלחין ואמה פסנתרנית. גם אחיותיה של הרייט בחרו במוזיקה - אולגה הייתה כנרת ומיירה זמרת. הרייט למדה נגינה בפסנתר באקדמיה המלכותית למוזיקה אצל טוביאס מטאיי, לאחר שזכתה במלגת עדה לואיס בגיל 12 ובהמשך בפרס סטרנדייל בנט בשנת 1913.[2] הופעת הבכורה שלה הייתה בקונצרט יום א' בקווין'ס הול כעבור שנה. הופעתה הגדולה הראשונה הייתה ב-1920, כשניגנה בוויגמור הול ברסיטל משותף עם הטנור ג'ון קואטס.

שמה נקשר במיוחד עם מוזיקה בריטית של תקופתה, כשניגנה את ביצוע הבכורה העולמי של הקונצ'רטו לפסנתר של ראלף ווהן-ויליאמס (שנכתב למענה) והקליטה את חמישיית הפסנתר של אדוארד אלגר עם רביעיית סטראטון, בהדרכת המלחין. מספר מלחינים כתבו מוזיקה במיוחד בשבילה, בהם ג'ון איירלנד, בלה בארטוק, ארנסט בלוך וג'ון מוראן, ובייחוד ארנולד באקס (מאהבה של כהן), שכתב את רוב יצירותיו לפסנתר בשבילה. אלה כוללות את הפסקול לגרסת הסרט של דייוויד לין לאוליבר טוויסט משנת 1948. הוא חיבר בשבילה גם קונצ'רטינו ליד שמאל, אחרי שאיבדה את השימוש ביד ימין בשנת 1948.

לפחות שישה קטעים בקובץ "מיקרוקוסמוס" של בארטוק מוקדשים להרייט כהן.

הרייט כהן הקדישה מאמץ ניכר לביצוע מלחינים מתקופת בית טיודור, המאה ה-16, כשהדבר לא היה מקובל, והופיעה ברסיטלים של יצירות משל ויליאם בירד ואורלנדו גיבונס ואף של הנרי פרסל, בן המאה ה-17. היא נחשבה לאחת המבצעות המעולות ביותר למוזיקה למקלדת של יוהאן סבסטיאן באך, וזכתה על כך לשבח יוצא-דופן מן המוזיקולוג אלפרד איינשטיין. פבלו קזלס הזמין אותה לנגן באך עם תזמורתו בברצלונה, ווילהלם פורטוונגלר שיגר לה הזמנה דומה לאחר ששמע אותה בשווייץ. היא ניגנה ברסיטל הראשון שכולו באך בקווין'ס הול בשנת 1925.

כהן טיפחה גם מוזיקה ספרדית, והייתה השנייה לנגן את "לילות בגני ספרד" של מנואל דה פאיה, יצירה שנקשרה במיוחד עם שמה.[3] כמו כן הייתה מן הראשונות לתמוך במוזיקה של ברית המועצות בבריטניה, וביקרה ברוסיה בשנת 1935 לשידור ממוסקבה ולנינגרד, שכלל יצירות מאת שוסטקוביץ', קבלבסקי ולאוניד פולובינקין. מלחינים אלה שלחו לה בהמשך יצירות נוספות.

השפעתה של כהן חרגה בהרבה מעבר לעולם המוזיקה. הודות להיכרותה עם העיתונאית דורותי תומפסון, שהייתה עדת ראייה למצוקתם של היהודים בגרמניה ובאוסטריה, יכלה להעביר מידע אמין לראש ממשלת בריטניה רמזי מקדונלד, שהיה לידידה.[4] שמה נקשר בשנות ה-30' עם פרסום מצוקתם של היהודים והיא ניגנה בקונצרט עם המדען אלברט איינשטיין בשנת 1934 לשם מגבית להוצאת מדענים יהודים מגרמניה. אחרי הקונצרט כתב איינשטיין על התוכנייה "לקוסמת הפסנתר האהובה"[5] היא הייתה לידידה קרובה של אלינור רוזוולט ורמזי מקדונלד, ואף של חיים ויצמן.

כהן עמדה בקשרי ידידות קרובים עם עוד דמויות בולטות בתקופתה, בהן לא רק מוזיקאים כמו ז'אן סיבליוס, ראלף ווהן-ויליאמס, אדוארד אלגר וויליאם וולטון, אלא גם סופרים כמו ארנולד בנט, ג'ורג' ברנרד שו, ה. ג. ולס וד. ה. לורנס.[6]

כהן נבחרה לסגנית-נשיאה של הליגה לשחרור הנשים, ובמשך שנים אחדות נקשר שמה עם קרן קיימת לישראל ועם הקונסרבטוריון למוזיקה בירושלים. היא עוטרה באות מפקדת מסדר האימפריה הבריטית (CBE) בשנת 1938[7] היא מתה בלונדון. פרס המוזיקה הבינלאומי ע"ש הרייט כהן הוקם לכבודה בשנת 1951.

פעילות למען פליטי הנאציזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרייט פגשה את העיתונאית האמריקאית דורותי תומפסון בשנת 1930 במסע הקונצרטים הראשון שלה באמריקה, שכלל את ניו יורק, וושינגטון וספריית הקונגרס ושיקגו והקנה לה לבסוף מוניטין על הבמה הבינלאומית. הפגישה עם תומפסון שינתה את חייה של כהן ועוררה בה מודעות ליהדותה. ב-1933 נסעה הרייט כהן לווינה לנגן בכמה קונצרטים והתארחה אצל דורותי תומפסון. נגעה מאוד ללבה מצוקת הפליטים, יהודים ושאינם יהודים כאחד, שזרמו לווינה מגרמניה. תומפסון וכהן התכתבו ביניהן בנושא מצוקת הפליטים היהודים באוסטריה ובגרמניה. כהן יכלה להעביר אז מידע מתומפסון ישירות לראש הממשלה הבריטי, רמזי מקדונלד, שהיה אותם ימים ידידה האינטימי. כהן פגשה את תומפסון כל אימת שנסעה לאמריקה.[8] משנת 1933 התמסרה כהן לעבודה למען הפליטים, בבריטניה ובארצות הברית. כהמשך לפעולתה זו, הופיעה עם אלברט איינשטיין בשנת 1934 בקונצרט התרמה להוצאת מדענים יהודים מגרמניה.[9]

ב-1935 הזהיר רמזי מקדונלנד את כהן שלא תעבור בגרמניה במסעותיה, משום שהממשלה הבריטית לא תוכל לערוב לביטחונה. זמן קצר אחר כך העביר אדולף היטלר את חוקי נירנברג, שאסרו לחלוטין על יהודים לקחת חלק בחיים הציבוריים.

הרייט כהן פגשה את אלברט איינשטיין בגרמניה בשנת 1929, כשבאה לתה מנחה בביתו. בהזדמנות זו סיפר לה איינשטיין, שהוא מנגן בכינור והציע, ששניהם ינגנו יחד באחד הימים. כהן שמרה על קשר עם איינשטיין גם לאחר שנמלט מגרמניה בשנת 1933. היא הרבתה לבקרו באוקספורד, שם ישב לזמן קצר. ב-1934, אחרי שאיינשטיין היגר לארצות הברית, אכן ניגנה עמו הרייט בקונצרט, שנועד לאיסוף כספים לחילוץ מדענים יהודים מגרמניה הנאצית. כהן ואיינשטיין נשארו ידידים והוא התייחס אליה כ"קוסמת הפסנתר האהובה".[10]

רק בשנת 1939, כשפגשה לראשונה את חיים ויצמן, החלה כהן לתמוך ברעיון הציונות והמדינה היהודית. ביקורה של כהן בארץ ישראל בשנת 1939[11] הגדיל את המוניטין שלה שם הן כפסנתרנית קונצרטים והן מבחינה פוליטית. היא נשאה ונתנה עם פקידי שלטון בריטים ויהודים בניסיון להשיג אישורי כניסה לספינות מעפילים שנשאו פליטים מגרמניה הנאצית ולמנוע את החזרתם לאירופה, מאמצים שכמעט והביאו פעם לתקרית בינלאומית. הרייט כהן האמינה בכל לבה במדינה לעם היהודי, אך גם בעשיית צדק עם ערביי פלסטין. היא יצאה בשלום משני ניסיונות התנקשות בחייה במסעה בארץ ישראל וקציני צבא בריטים חמושים ליוו אותה בדרכה לקונצרטים.[8] היה זה כשכהן סעדה עם ויצמן בלונדון, שוויצמן שמע את החדשות על הספר הלבן (1939) של הממשלה הבריטית, שהגביל את הגירת היהודים לבריטניה ללא יותר מ-15,000 לשנה. מפיה של בלנש דגדייל, אחייניתו של לורד בלפור, שהשתתפה גם היא בסעודה, יצאה נבואה כשאמרה בכאב, "מה יקרה למיליונים שנמלטים מהיטלר?"[12]

מלחינים רוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורה של כהן בברית המועצות באביב 1935 היה עוד ציון דרך חשוב בקריירה שלה. מארץ זו נמלטו אבותיה 100 שנים קודם לכן. לא זו בלבד, שכהן הביאה מוזיקה בריטית לברית המועצות בנגינת יצירות מאת ווהן-ויליאמס, באקס, בליס וג'ון איירלנד, היא ניגנה גם פרלודים של שוסטקוביץ', סונאטינה של קבלבסקי, ואת הבכורה הסובייטית של הסוויטה של לאוניד פולובינקין מכתב היד. לאחר זאת הפיצה את המוזיקה שלהם בכל רחבי אירופה וזכתה לשבחים כמוזיקאית הראשונה מחוץ לברית המועצות שלמדה את עשרים וארבעה הפרלודים של שוסטקוביץ', שהלחין בשנים 1932 ו-1933. לעיתים קרובות שוכחים את תרומתה בהבאת יצירותיהם של מלחינים רוסים לא נודעים לעולם הרחב.

מערכת היחסים בין כהן לארנולד באקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת האהבה של הרייט כהן עם ארנולד באקס נמשכה יותר מארבעים שנה, עד מותו בשנת 1953. היה זה באקס שהעניק להרייט כהן את השם "טניה", שם החיבה שבו נודעה לחברים קרובים ולבני משפחה. אהבתם העזה החלה בשנת 1914, כשהיא הייתה בת 19 והוא בן 31, אם כי פגישתם הראשונה הייתה שנתיים קודם לכן. כהן הייתה מקור השראה יוצרת לבאקס ובשנת 1915 הוא חיבר למענה, תוך 13 ימים, שלוש יצירות, "גן הוורדים של הנסיכה", "העלמה עם הנרקיסים" ו"בחנות הוודקה".

כשבאקס הלך לעולמו ב-3 באוקטובר 1953, הושפעה כהן עמוקות ממותו. בצוואתו הוריש מחצית מן התגמולים מיצירותיו הספרותיות והמוזיקליות לכהן לכל חייה. את המחצית השנייה ציווה למרי גליבס, מי שהייתה אהובתו האחרת במשך עשרים שנה. לאחר מותן נועדו התגמולים והעיזבון לעבור לילדיו. כהן שמרה בידה את הנכס שבאקס קנה לה - לאורך שנות חייה של כהן העניק לה באקס תמיכה כספית.

קשרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הממשלה הבריטי רמזי מקדונלד הוא אחד הבולטים בקשריה של כהן. הרייט כהן התקרבה אל מקדונלד בתקופת כהונתו כראש ממשלה מ-1929 עד 1935, בזמן של אי-יציבות ושפל כלכלי, שתרמו לעליית הנאציזם והפשיזם באירופה. השמועה אמרה, שמקדונלד וכהן היו לנאהבים. מכתביהם משקפים קרבה; והיא הרבתה לבקר אותו ביחידות במעונו בדאונינג 10 ובביתו בהמפסטד.

כהן הייתה קרובה גם למקס ביברברוק, מייסד עיתוני "אקספרס" ויזם חשוב בתקופתו. את ההיכרות בין כהן לביברברוק ערך ארנולד בנט ב-1923. ביברברוק נשבה בקסמיה של כהן והזמין אותה לסעוד עמו דרך קבע מ-1923 ואף הפגיש אותה עם לורד רותרמיר ולויד ג'ורג'. ביברברוק וכהן נפגשו תכופות בביתה, כפי שציינה באוטוביוגרפיה שלה, "A Bundle of Time". הוא נהג לשלוח לה מאה ורדים אדומים.

ראלף ווהן-ויליאמס היה ידיד קרוב של הרייט כהן במשך כל חייה. ממכתביו אליה עולה מסכת יחסים עוגבנית, והוא מזכיר בהם שוב ושוב את אלפי הנשיקות שהיא חייבת לו. הוא היה מבקר קבוע בביתה ונכח לעיתים קרובות במסיבות הקטנות שערכה לידידיה. היא אהבה לארח ולהזמין אישים ידועי-שם. כהן ניגנה בביצוע בכורה את "Hymn Tune Prelude" של ווהן-ויליאמס ב-1930, יצירה שהקדיש לה. בשנים הבאות הציגה את היצירה ברחבי אירופה במסעות הקונצרטים שלה. ב-1933 ניגנה בביצוע בכורה את הקונצ'רטו שלו לפסנתר בדו מז'ור, גם זו יצירה שהוקדשה לה. למשך תקופה מסוימת ניתנה לכהן זכות בלעדית לביצוע היצירה.

הרייט כהן ניגנה בפעם הראשונה לפני אדוארד אלגר בשנת 1914, כשהייתה בת 18. הם היו לידידים קרובים וידידותם עמדה בעינה עד למותו בשנת 1934. ב-1933 ארגנה כהן קונצרט לכבוד אלגר בחסות המלך והמלכה. חיבתו של אלגר לכהן הייתה גלויה והוא עקב מקרוב אחר הקריירה שלה והעניק לה תמיכה ועידוד מתמידים. בהדרכת אלגר הקליטה כהן את חמישיית הפסנתר שלו עם רביעיית המיתרים "סטראטון". היא קיבלה מאלגר את היצירה, עדיין בכתב-יד, לצורך ההקלטה.

ד. ה. לורנס היה לידיד קרוב של הרייט כהן. כבר ב-915 התברר, שהידידות הזאת יוצרת מתחים מסוימים בין כהן לאנולד באקס. באקס התנגד לקרבתה של כהן אל לורנס. היא אמרה ללורנס, שיהיה עליהם להיפגש בחשאי. בהלך רוח הפגנתי לקח לורנס מחברת ושירבט בה, "הדלת נסגרה".[13] זמן קצר לאחר זאת נדבקה כהן בשחפת, אולי מלורנס, שמת במחלה זו ב-1930. לורנס וכהן המשיכו להיפגש, לפחות כחלק מחבורת ידידים, עד מותו. בפגיששות אלה הרבו לדבר על המוזיקה של ידידם המשותף, אלגר.

בשנת 1923 ערך ארנולד בנט היכרות בין כהן לויליאם וולטון. התנהלה ביניהם ידידות פלרטטנית למדי, שכהן תיארה באוטוביוגרפחה שלה כ, סוערת אך מרנינה". היא כתבה, שהעובדה שלא פעם הרגיזו זה את זה לא גרעה מן החיבה שביסוד ידידותם כהן עודדה את המוזיקה של וולטון הן בבית והן בארצות אחרות, בייחוד בסוף שנות ה-20' ובראשית שנות ה-30'. כשמסר לכהן, לבקשתה, את ביצוע הבכורה של הסינפוניה קונצ'רטנטה שלו בשנת 1927, אמר לה וולטון, "אני יודע שהיא תהיה בידיים בטוחות".[14]

בשנת 1921 התוודעה כהן אל המלחין יאן סיבליוס בלונדון, ובקיץ 1931, כאשר טיילה בפינלנד עם באקס, פגשו שניהם את סיבליוס וניהלו עמו שיחות ממושכות, הן בהלסינקי והן באיינולה. הן באקס והן סיבליוס גילו עניין היסטוריה, ורבות משיחותיהם נסבו על תחום זה. סיבליוס אמר לכהן, "... את מבינה מה אנו [המלחינים] מנסים לחהגיד. המוזיקה שלנו בטוחה בידייך."[15]

ארנולד בנט, מידידיה הקרובים והיקרים ביותר של כהן, מת ב-27 במרץ 1931. הוא הציג אותה לפני רבים מחבריה החדשים, בהם וולטון ומקס ביוורברוק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרייט כהן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Helen Fry,"Music & Men The Life and of Harriet Cohen", p. 20-21 The History press 3 ISBN 978 7509 4817
  2. ^ הלן פריי, עמ' 22
  3. ^ הלן פריי, עמ' 15
  4. ^ הלן פריי, עמ' 191
  5. ^ הלן פריי, עמ' 220-219
  6. ^ הלן פריי, עמ' 91-90
  7. ^ על "שירותים למוזיקה, וקידום העניין במוזיקה בריטית ברחבי העולם."מוסף ללונדון גאזט, 1 בינואר 1938, עמ' 9
  8. ^ 1 2 הלן פריי, עמ' 16
  9. ^ הלן פריי, עמ' 210
  10. ^ הלן פריי, עמ' 230
  11. ^ הבוקר, 21 באפריל 1939
  12. ^ הלן פריי, עמ' 246-7
  13. ^ הלן פריי, עמ' 40
  14. ^ הלן פריי, עמ' 123
  15. ^ הלן פריי, עמ' 203-202