הרייט מונרו
 | |
| הרייט מונרו, צילום משנת 1920 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1860 שיקגו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בספטמבר 1936 (בגיל 75) ארקיפה, פרו |
| מדינה |
ארצות הברית |
| שפות היצירה |
אנגלית |
  | |
הרייט מונרו (באנגלית: Harriet Monroe, 23 בדצמבר 1860 שיקגו - 26 בספטמבר 1936 ארקיפה, פרו) הייתה מוציאה לאור ומבקרת ספרות אמריקאית, משוררת ומצנטית של האמנויות. היא נודעה כמייסדת (בשנת 1912) ועורכת לאורך שנים רבות של המגזין לשירה "Poetry", כתומכת במשוררים ואלאס סטיבנס, עזרא פאונד, ת"ס אליוט, ויליאם קרלוס ויליאמס, קרל סנדברג, מקס מייקלסון ואחרים, היא מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות השירה המודרניסטית, ובנוסף השתלבה בגל השני של "התחייה הספרותית של שיקגו". כמתכתבת מושבעת לאורך זמן עם המשוררים שאותם העריכה, מכתביה מספקים שפע של מידע על רעיונותיהם ומניעיהם.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרייט מונרו נולדה בשנת 1860 בשיקגו, אילינוי. היא התחילה לקרוא מילדותה בספרייה הגדולה של אביה שהיה עורך דין. בספר האוטוביוגרפיה שלה, שפורסם שנתיים אחרי מותה, היא סיפרה כי התוודעה מוקדם מאוד אל כתבי שייקספיר, ביירון, שלי, דיקנס ותאקרי. הייתה ילדה די בודדה והספרייה הנעימה תמיד את זמנה. אחרי לימודים בסמיטנר דירבורן בשיקגו, היא למדה עד שנת 1879 במכינה האקדמית של וושינגטון די. סי.. בגיל צעיר היא נעשתה מוכרת בכשרונותיה הספרותיים.
שאיפתה הייתה להיות מפורסמת כמשוררת או מחזאית גדולה או לפחות להשאיר אחרי מותה איזה הישג שייזכר. היא התכתבה באותן השנים עם הסופר רוברט לואיס סטיבנסון שעודד אותה בכיוון היצירה. אמנם שיריה לא זכו בהערכה רבה. אחרי שבשנת 1889 שיר שלה, "עם העתק של שלי" פורסם במגזין "סנצ'ורי" (The Century Magazine), גילתה באכזבה שתגמולי המשוררים הם קטנים מאוד. בסופו של דבר באותה שנה הועסקה ככתבת פרילנסר של העיתון "שיקגו טריביון" ונדרשה לכתוב אודה לכבוד מלאת 400 שנה לגילוי אמריקה על ידי קולומבוס. אודה זו דוקלמה בפומבי בתערוכת העולם בשיקגו ב-1893. קטע הפרוזה הראשון שלה פורסם בשנת 1899 על ידי הירחון "Atlantic Monthly".
כשהעיתון הניו יורק טיימס פרסם שיר שלה ללא הסכמתה היא תבעה אותו למשפט וזכתה בפיצוי של 4500 דולר שסייע למצבה הכלכלי הרעוע באותם הימים. בעזרת המו"ל הובארט צ'טפילד טיילור, מונרו שכנעה מאה מקרב אנשי העסקים המובילים של שיקגו לממן את המגזין Poetry על ידי מנויים למשך חמש שנים (כשדמי המינוי היו 50 $ לשנה). סכומים אלה הספיקו כדי להתחיל להוציא לאור את המגזין החל מ-23 בספטמבר 1912. העיתון החדש הצליח לעמוד בהבטחתו ולשלם תגמולים לכל מי שפרסם בו. מונרו עבדה כמו"לית ללא שכר במשך השנתיים הראשונות, כשבו זמנית כתבה בקורת אמנות ב"שיקגו טריביון". ב-1914 כשמגזין השירה שלה תפס יותר מדי מזמנה היא התפטרה מ"שיקגו טריביון" והסכימה להקצות לעצמה שכר בשווי 50 דולר לחודש מתקציב המגזין. אחרי עשר שנים העלתה לעצמה את השכר החודשי ל-100$.
היה לה סיפוק בשנת 1913 מזכיית פרס נובל לספרות על ידי הסופר והמשורר ההודי רבינדרנת טאגור שפרסם כמה משיריו במגזין שלה.
דון שר שהתמנה לעורך המגזין Poetry בשנת 2013 כתב שמונרו התברכה ב"חוש שישי" לשירה. להערכתו, למרות שהיא עצמה כתבה והעדיפה שירים ערוכים בהתאם למסורת המאה ה-19 ה"חוש השישי" שלה איפשר לה לחשוב מחוץ לקופסה ולפתוח את דפי המגזין בפני שירים חדשים, פרי יוצרים מודרניסטים, שעשו היסטוריה. בין השאר פורסמו במגזין שבעריכתה יצירות מאת ת"ס אליוט, עזרא פאונד, מריאן מור, דייוויד הרבהרט לורנס, ואלאס סטיבנס, ויליאם קרלוס ויליאמס ואחרים. עזרא פאונד, שהיה כתב חוץ של המגזין Poetry למשך שש שנים, היה זה ששכנע את מונרו לפרסם את יצירותיו הראשונות של ת"ס אליוט, כולל את "שיר האהבה של ג. אלפרד פרופרוק" (The Love Song of J.Alfred Prufrock) (1915). כמו כן עודדה מונרו משוררים צעירים מצטיינים מן המערב התיכון כמו קרל סנדבוג, שרווד אנדרסון, אדגר לי מאסטרס, וייצ'ל לינדזי, נציגים של התחייה הספרותית של שיקגו, וכן את רוברט פרוסט ואחרים. בשנת 1917 היא ערכה אנתולוגיה מפורסמת לשירה בחרוזים חופשיים תחת הכותרת "השירה החדשה" ("The New Poetry"). מונרו ערכה את העיתון עד יום מותה.
היא נפטרה בשנת 1936 בגיל 75 בארקיפה בפרו בעת שטיפסה אל מאצ'ו פיצ'ו. ככל הנראה הליכתה בגבהי ההר זירזה דימום מוחי שגרם למותה. הרייט מונרו הייתה חברה במושבת האמנים Eagle's Nest במחוז אוגל (Ogle County) במדינת אילינוי.
הרייט מונרו במדיה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דמותה מוזכרת בספר של אריק לרסון "The Devil in the White City".
משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרייט מונרו הייתה גיסתו של האדריכל ג'ון ולבורן רוט וכתבה את הביוגרפיה שלו.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- (1889) קנטטה לרגל פתיחת האודיטוריום של שיקגו
- (1892)יחד עם ג'ורג' וייטפילד צ'דוויק - Columbian Ode (אודה קולומביאנית[1] לרגל פתיחת התערוכת ה"קולומביאנית" העולמית בשיקגו
- Valeria and other Poems (1892) (ולריה ושירים אחרים)
- John Wellborn Root: A Study of His Life and Work (1896) (ג'ון ולבורן רוט:מחקר על חייו ויצירתו)
- The Passing Show - Five Modern Plays in Verse (1903) (ההצגה החולפת - חמישה מחזות בחרוזים)
- Dance of the Seasons (1911) (ריקוד העונות)
- You and I - Poems (1914) (אני ואתה - שירים)
- The New Poetry: Anthology of 20th Century Verse (1921) (השירה החדשה:אנתולוגיה של שירת המאה ה-20)
- Poets And Their Art (1926) (משוררים ואמנותם) - קובץ מסות הבקורת שלה - פורסם ב-1932
- (1936) קובץ מבחר שירים Chosen Poems
- A Poet's Life - Seventy Years in a Changing World (1938) (חיי משורר - שבעים שנה בעולם משתנה) - אוטוביוגרפיה, שפורסמה אחרי מותה
מקורות מודפסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ian Outsby (ed) The Wordsworth Companion to Literature in English, Cambridge University Press 1992
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר הרשמי של קרן Poetry
- "לקוראינו" מאת דון שר,עורך Poetry 1.10.2013
- הרייט מונרו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי הרייט מונרו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קולומביה=במקרה זה, במובן של אמריקה