הרכבת התחתית של סטוקהולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגום מכונה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מפה כמעט גאוגרפית מדויקת של המטרו של סטוקהולם

הרכבת התחתית של סטוקהולם (בשוודית: Stockholms tunnelbana) היא מערכת תחבורה מהירה בסטוקהולם, שוודיה. הקו הראשון נפתח בשנת 1950. כיום המערכת מתפרסת על פני 105.7 ק"מ מסילות ובעלת 100 תחנות,[1] מהן 47 תת-קרקעיות ו-53 מעל פני הקרקע. לרכבת התחתית של סטוקהולם 3 קווים עיקריים המסומנים בשלושה צבעים (אדום, כחול וירוק), ומתפלגים למסלולים נוספים המסומנים במספרים. בסך הכל מכילה המערכת שבעה מסלולים, כשכל אחד מתחיל ונגמר בתחנת קצה אחרת, אך כולם עוברים בתחנת הרכבת המרכזית של סטוקהולם, ה-T-Centralen.

בשנת 2017, הרכבת התחתית של סטוקהולם נשאה 353 מיליון נוסעים, ובממוצע 1.2 מיליון נוסעים ביום חול.[2]

הרכבת התחתית של סטוקהולם כונתה "הגלריה לאמנות הארוכה בעולם", בזכותן של למעלה מ-90 תחנות הרשת המעוצבות על ידי תצורות סלע, ומקושטות בפסיפסים, ציורים, מייצגים, תחריטים ותבליטים על ידי למעלה מ 150 אמנים שונים.[3]

מועצת המחוז של סטוקהולם (אנ') היא הבעלים של הרכבת התחתית, והתפעול מתבצע בזיכיון על ידי חברת MTR Nordic (אנ').

כרטיסי נסיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להשתמש ברכבת יש לרכוש כרטיס SL Access שהוא כרטיס נסיעה רב פעמי התקף בכל אמצעי התחבורה הציבורית בעיר. לאחר הרכישה יש להטעינו בנסיעות, בכסף או לקנות מנוי לתקופה ארוכה. נכון לשנת 2019, מחיר נסיעה בודדת בשימוש כרטיס הגישה עולה 32 כתר שוודי, שהם כ-13 שקלים.[4] נסיעה אחת מקנה את הזכות להשתמש בכל אמצעי התחבורה בעיר במשך 75 דקות מרגע התיקוף, ללא הגבלת מעברים. הנחות משמעותיות ניתנות לתלמידי בית ספר, סטודנטים, אזרחים ותיקים ועוד. בכל תחנות המטרו נמצאים מכשירים אוטומתיים לרכישת כרטיסים והטענתם, וכן עמדת שירות מאוישת.

דרך נוספת לקנות כרטיס הוא באמצעות הטלפון הנייד, אך דרך זו יקרה יותר באופן משמעותי.

לא קיימים אזורי מחירים במטרו של סטוקהולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית קטע של המטרו מצפון ל- T-Centralen ב -1957
מפת תכנון משנת 1965 אשר עוקבת אחר יישור המסלול הנוכחי מקרוב

ההחלטה להקים רכבת תחתית לעיר סטוקהולם נעשתה ב -1941. בשנים שלאחר מכן, ובמקרים אחדים קודם לכן, נבנו כמה מסלולים עם תקן תת-קרקעי אבל בפועל נעו בהן חשמליות. מסלולים אלו כללו Kristineberg - Islandstorget, Slussen - Blåsut (כולל המנהרה העתיקה Slussen-Skanstull מ 1933) ו Telefonplan - Hägerstensåsen . החלק הראשון של המטרו נפתח ב 1 באוקטובר 1950, מ Slussen ל Hökarängen, לאחר שהומר ממסילת חשמלית לרכבת תחתית. בשנת 1951 נפתח קו שני מסלוסן לסטורבי (בו הופעל עד אז קו חשמלית גם כן). ב -1952 נפתחה מערכת שנייה, מהוטורגט ועד לפרברים המערביים. בשנת 1957, שני החלקים היו מחוברים דרך התחנה המרכזית (ב T-Centralen) לבין העיר העתיקה (בתחנת המטרו גמלא סטאן ), היוצרים את הקו הירוק. הקו הירוק הורחב חלק אחר חלק לאורך כל שנות ה-50'.

הקו האדום נפתח בשנת 1964, מ- T-Centralen דרך Liljeholmen אל סיומו ב-2 תחנות קצה שונות: Fruängen ו Örnsberg, שתיהן בדרום מערב העיר.[5] גם קו זה, בדומה לקו הירוק הורחב מקטע אחר מקטע עד שהגיע ל- Mörby centrum בשנת 1978, כאשר המסילה חוצה את מיצר Stocksundet בגשר עילי. המערכת השלישית והאחרונה, הקו הכחול, נפתחה ב -1975, כשני קווים ממרכז העיר לצפון-מערבה. הקווים המשיכו להתרחב בהדרגה וכיום הקו הירוק מסתיים ב־3 תחנות קצה בפרברים הדרומיים של העיר ובתחנת קצה 1 בצפון-מערב. הקו האדום מסתיים ב־4 תחנות קצה, 2 בדרום מערב ו-2 בצפון מזרח והקו הכחול מסתיים ב-2 תחנות קצה בצפון מזרח העיר ובתחנת קצה אחת המרכז העיר. בסך הכל 10 תחנות קצה במערכת, המשרתת 7 מסלולים ב-3 קווים עיקריים. התוספת האחרונה לרשת כולה, תחנת Skarpnäck, נפתחה בשנת 1994.

קווים ותחנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלע חשוף בתחנת Rådhuset

במטרו של סטוקהולם יש 100 תחנות, מתוכן 47 תת-קרקעיות. אחת התחנות, קימלינגה, נבנתה אך מעולם לא נעשה בה שימוש.

המטרו של סטוקהולם ידועה בזכות עיטור התחנות. היא נקראה גלריית האמנות הארוכה ביותר בעולם.[6] כמה מהתחנות (בעיקר על הקו הכחול) נותרו עם סלע חשוף, גס ולא גמור, או כחלק מהקישוטים. בתחנת ריסנה, ניתן להתרשם מפרסקו קיר אינפורמטיבי על ההיסטוריה של תרבויות כדור הארץ משני צדדי הרציף.

קווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במנהרות
  • הקו הירוק, הארוך ביותר והוותיק ביותר במערכת, נקרא רשמית בשוודית: Tunnelbana 1, מכיל 3 מסלולים ו-49 תחנות, מתוכן 12 תת-קרקעיות. אורך המסלול הוא 41,256 מטר. קו זה נפתח 1 אוקטובר 1950 (בין תחנות Slussen ו Hökarängen). בימי חול משתמשים בקו 451 אלף נוסעים ביום ובשנת 2005 השתמשו בקו 146 מיליון נוסעים.
  • הקו אדום (Tunnelbana 2) בעל 2 מסלולים 36 תחנות: 20 תת-קרקעיות ו -15 תחנות הקרקע מעל. אורך הקו הכולל הוא 41,238 מטר, רק 18 מטרים קצר יותר מהקו הירוק. הקו נפתח ב -5 באפריל 1964. בימי חול משתמשים בקו 394 אלף נוסעים ביום ובשנת 2005 השתמשו בקו 128 מיליון נוסעים.
  • הקו הכחול (Tunnelbana 3) כולל 2 מסלולים ו -20 תחנות: 19 תת-קרקעיות שכולן עשויות חצובות בסלע ורק תחנה עילית אחת. אורך המסלול הוא 25,516 מטרים. הקו נפתח ב -31 באוגוסט 1975. הוא משמש 171,000 נוסעים ביום ובשנת 2005 השתמשו בקו 55 מיליון נוסעים.

הרכבות פועלות 7 ימים בשבוע בין 5 בבוקר ל-1 אחרי חצות, עם שירות במשך כל הלילה בימי שישי ושבת. התדירות בכל הקווים כמעט זהה: כל 10 דקות במהלך היום, בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב המאוחרות התדירות מופחתת לרכבת כל 15 דקות וכל 30 דקות במהלך הלילות. בשעות העומס בבוקר ואחר הצהריים התדירות עולה לרכבת כל 5 דק' בפרברים וכל 2–3 דק' בתחנות במרכז העיר.

בכל המערכת קיימות רק 4 תחנות המהוות תחנות החלפה לקווי מטרו אחרים( T-Centralen, Slussen, Gamla Stan ו- Fridhemsplan ) וחסר במערכת כל קו מעגלי או חצי מעגלי (אם כי קיימים אמצעים משלימים נוספים כמו חשמליות, אוטובוסים וכו'). רוב תחנות המטרו ממוקמות בפרברים.

קו תחנות קצה אורך זמן נסיעה תחנות (מתוכן במרכז העיר)
כחול

T10

קונגסטרגורדן - יולסטה 15.1 ק״מ 23 דק' 14 (5)
כחול

T11

קונגסטרגורדן - אקלה 15.6 ק״מ 22 דק' 12 (5)
אדום

T13

נורשבורי - רופסטן 26.6 ק״מ 44 דק' 25 (10)
אדום

T14

פרוניין - מורבי סנטרום 19.5 ק״מ 33 דק' 19 (9)
ירוק

T17

אוקשוב - סקרפנק 19.6 ק״מ 43 דק' 24 (12)
ירוק

T18

אלוויק - פארשטה סטרנד 18.4 ק״מ 37 דק' 23 (12)
ירוק

T19

הסלבי סטרנד - הגסטרה 28.6 ק״מ 55 דק' 35 (12)
סך הכל 108 ק״מ 100 (25)

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרון C2 משומר
רכבת מהדגם הישן, דגם C4. כל דגמי C4 יצאו משירות בשנת 2003
C20, המכונה "Vagn 2000"

ציוד נייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שלושה סוגים עיקריים של רכבות במטרו של סטוקהולם: דגמי C20 ו- C30 החדשות יותר, ודגמי C1-C15 הישנות יותר.

בדגמים החדשים, דגמי C20 ומעלה, כל רכבת מורכבת למעשה מ-2 או 3 רכבות עצמאיות מחוברות כאשר בכל רכבת 3 קרונות בלתי פרידים. רכבת באורך מלא המורכבת מ-3 רכבות C20 מגיעה לאורך של 140 מטר ויכולה לשאת 1250 נוסעים (380 מקומות ישיבה והשאר בעמידה).

רכבות C20

פנים של רכבת C20 חדשה

רכבות ה- C20 הן רכבות בעלות 3 קרונות בלתי ניתנים להפרדה בעלי חוגון משותף. אורכה 46.5 מטרים, רוחבה 2.9 מטרים וגובהה 3.8 מטרים. הרכבת שוקלת 67 טון. בכל רכבת 4 חוגונים - 2 בקצוות ו-2 באמצע משותפים בין הקרונות. בדרך כלל נדרשות 3 יחידות כאלה על מנת להרכיב רכבת אחת במערך. רכבי ה- C20 נבנו בין השנים 1997 ו -2004 ונכנסו לראשונה לשירות בשנת 1998.[7] לכל רכבת ניתן מספר ושם ייחודי, כאשר את השם בחרו אזרחים.

תשתיות ובטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת בדרך בין תחנת המטרו ליליהולמן (Liljeholmen) לבין דפו ניבודה ( Nyboda) .

רכבות המטרו של סטוקהולם מונעות על ידי חשמל באמצעות מסילה שלישית (אנ') המעבירה זרם חשמלי ישיר במתח 650V ובחלק מהקווים אף 750V. החיבור בין קו החשמל לרכבת מתבצע על ידי ''נעל''- מן שלוחה שיוצאת מבסיס הרכבת ונוגעת במסילה השלישית.

אף על פי שהרכבות מסוגלות לנוע במהירויות גבוהות מ-90 קמ"ש, המהירות המרבית מוגבלת ל-80 קמ"ש בקווים האדומים והכחולים ואילו בקו הירוק המהירות המקסימלית אף נמוכה יותר ועומדת על 70 קמ"ש עקב העיקולים החדים. במערכת קיימות 2 מערכות בטיחות מודרניות מבית סימנס, המאפשרות לרכבות לנוע קרוב אחת לשנייה. הדבר מתבצע על ידי אותות בטיחות השולחות מידע בזמן אמת למערכת הבטיחות האוטומתית של הרכבת. הרכבת אוספת את המידע בעזרת 2 אנטנות הנמצאות בבסיסה ונוגעות במסילה עצמה. הרכבות מצוידות במערכת בלימה אוטומתית במקרה שמהירות הרכבת עולה על המהירות המרבית המותרת בקטע מסוים.

תוכניות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013, הוכרז כי הושג הסכם על הרחבת השירות. התכנון המוקדם החל בשנת 2016 והעבודות צפויות להתחיל בשנת 2020.[8]

  • הרחבה של הקו הכחול דרומה מתחנת קונגסטרדגורדן דרך תחנה חדשה שתוקם בסופיה, סדארמאל, שלאחריה הקו יתפצל ל-2: מסלול אחד ימשיך מזרחה ויסתיים בנקה (Nacka) ומסלול שני ימשיך דרומה ויגיע אל תחנת גולמרשפלן (Gullmarsplan), בה עובר היום הקו הירוק. וכך למעשה יווצר חיבור של שני קוי המטרו.
  • הארכה בצפון מערב הקו הכחול מתחנת אקלה (Akalla) עד לתחנת הרכבת ברקברי (Barkarby) דרך תחנת מטרו חדשה שתוקם באמצע.
  • בניית קו מטרו רביעי חדש, הקו הצהוב, שימשיך צפונה מתחנת אודנפלן (Odenplan) לכיוון פריינדס ארנה (אנ'). העבודות על הקו צפויות להסתיים ב-2022. הצבע הצהוב נבחר לאחר תחרות שנערכה על ידי מועצת מחוז סטוקהולם.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "SL Annual Report 2006" (pdf). Storstockholms Lokaltrafik (SL). 21 ביוני 2007. עמ' 17. אורכב מ-המקור ב-2007-09-27. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  2. ^ "Hållbarhetsredovisning 2017, året i korthet" (בשוודית). MTR Nordic. 2018. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2018. 
  3. ^ "Stockholm Metro: The World’s Longest Art Gallery". twistedsifter.com. 7 במאי 2012. 
  4. ^ Storstockholms Lokaltrafik, SL (בשוודית)
  5. ^
    ראה "תיאור טכני של רכבת התחתית של סטוקהולם 1964", שפורסם על ידי מחלקת עבודות הציבור של סטוקהולם ואת חברת התעופה סטוקהולם נוסעים באותה תקופה, השורות היו ידועים בתור שורה 1 ו קו 2.
  6. ^ "Art and architecture in the Metro". Storstockholms Lokaltrafik. אורכב מ-המקור ב-28 June 2007. בדיקה אחרונה ב-14 ביולי 2007. 
  7. ^ "SL class C20". Svenska Spårvägssällskapet. בדיקה אחרונה ב-10 ביולי 2008. 
  8. ^ "Historisk överenskommelse ger stockholmarna ny tunnelbana". Stockholms läns landsting. אורכב מ-המקור ב-2013-11-26. בדיקה אחרונה ב-26 בנובמבר 2013. 
  9. ^ "Stockholm holds colour contest for new metro". thelocal.se. 30 ביולי 2014.