הרכב הגוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המונח הרכב הגוףאנגלית: Body composition) משמש לתיאור הפרופורציות של השומן, העצמות, המים והשרירים בגוף האדם.[1] מכיוון שרקמת השרירים תופסת פחות מקום בגוף האדם מאשר רקמת השומן, הרכב הגוף וכמו גם המשקל של האדם קובעים בסופו של דבר עד כמה אדם נראה רזה. שני אנשים מאותו המין, באותו הגובה, ועם אותו משקל הגוף עשויים להיראות שונים לחלוטין מכיוון שהם נבדלים זה מזה בהרכב הגוף.[2]

שינוי הרכב הגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם מסוגל לשנות את הרכב הגוף על ידי איבוד מסת השומן ו/או על ידי צבירת מסת גוף. תוכנית אימוני כוח (אנ') מוצלחת המשולבת עם תוכנית תזונתית מוצלחת מסוגלת לאפשר לאדם לאבד שומן תוך כדי שמירה על מסת גוף רזה, או לבנות מסת שריר בעוד ששומרים על כך שהעלייה באחוזי השומן היא מינימלית. כאשר הבגדים יושבים בצורה רופפת יותר, או שמידות הגוף משתנות מבלי שחל שינוי במשקל של האדם, משמעות הדבר היא שהרכב הגוף של האדם השתנה.

מונח נפוץ לתיאור אנשים רזים עם הרכב גוף לקוי הוא "Skinny Fat" (בתרגום חופשי לעברית: "רזים שמנים") אשר מתאר אנשים שאינם סובלים מעודף משקל, אך מכיוון שחלק קטן למדיי ממשקל הגוף הכולל שלהם מורכב משרירים, הם נראים רפויים וחלשים.

מדידת הרכב הגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליבר למדידת אחוזי השומן בגוף
מדידת הרכב הגוף באמצעות מכשיר דחיקת אוויר

ישנם מספר דרכים למדוד את הרכב הגוף, ובפרט את אחוזי השומן בגוף:

  • באמצעות קליבר למדידת עובי השומן התת-עורי - השיטה הנפוצה ביותר למדידת הרכב הגוף נעשית באמצעות שימוש בקליבר למדידת עובי השומן התת-עורי במספר מקומות בגוף - באזור הבטן, באזור הגב, באזור הזרוע, באזור הישבן ובאזור הירכיים. לאחר מכן משתמשים במדידות הללו על מנת להעריך את אחוז השומן בגוף כולו.
  • ניתוח עכבה ביו-אלקטרי בתדר יחיד או רב-תדר (BIA) - מכשיר מסוג Bioelectrical impedance analysis (אנ') אשר מעביר זרם חשמלי חלש בגוף על מנת להעריך את אחוזי השומן בגוף. המכשיר פועל על העיקרון כי אות חשמלי זורם.
  • דקסה (Dual energy x-ray absorptiometry – DXA) - למרות היותה מהירה ולא פולשנית, בעיות עלות, נגישות, וחשיפה לקרינה במינון נמוך מגבילות את השימושיות שלה. כאשר מבצעים את הבדיקה על פי הפרוטוקולים הסטנדרטיים, ל-DXA יש את סטיית התקן הנמוכה ביותר מבין האומדנים. סריקת DEXA מבוצעת רק על ידי רדיולוגים.
  • מדידת צפיפות מתחת למים (Hydrodensitometry) - שקילה מתחת למים, שבעבר נחשבה התקן למדידת הרכב הגוף, כבר איננה נפוצה עקב מגבלות השימוש.
  • דחיקת אוויר (Air displacement plethysmography) - דחיקת אוויר מספקת שיטה חלופית מהירה ואמינה למדידת צפיפות מתחת למים, אבל עשויה להפחית את שומן הגוף ב-2%-3%.
  • מדידות קפלי עור - מדידת עובי קפלי העור ב-5 או 7 אתרים היא השיטה הנפוצה ביותר לצד ניתוח עכבה ביואלקטרי מכיוון ששתיהן נוחות ולא יקרות. למדידת קפלי עור יש סטיית התקן גבוהה הנובעת מאופן ביצוע המדידה על ידי אנשים שונים, סטנדרטים שונים וקליפרים שונים. בעיות אלו מפריעות פחות כאשר משתמשים במדידות עוקבות של אותו ספורטאי על ידי אותו מודד, או בקרב אוכלוסיות דומות.
  • צילומי MRI וצילומי CT - ניתן גם להעריך את הרכב הגוף באמצעות צילומי MRI וצילומי CT. מכיוון שצילומי ה-MRI וצילומי ה-CT נחשבים לדרכים המדויקות ביותר למדידת הרכב הגוף, חברות תרופות רבות משתמשים בשיטות הללו למדידת הרכב הגוף של אנשים לפני ואחרי טיפול תרופתי - במיוחד לאחר שימוש בתרופות שעשויות לשנות את הרכב הגוף.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרכב הגוף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "composition of the body – FREE composition of the body information | Encyclopedia.com: Find composition of the body research". www.encyclopedia.com. בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2016. 
  2. ^ "Body Composition Tests". www.heart.org. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2015.