הרמן-ברנהרד ראמקה
.jpg) | |
| גנרל הרמן-ברנהרד ראמקה | |
| לידה |
24 בינואר 1889 שלזוויג, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
4 ביולי 1968 (בגיל 79) קאפלן, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
גרמניה  |
| כינוי |
Gerhard |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1905–1945 (כ־40 שנה) |
| דרגה |
 גנרל חיל הצנחנים (לופטוואפה) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד דיוויזיית הצנחנים ה-2 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
  | |
גנרל הרמן-ברנהרד ראמקה (בגרמנית: Hermann-Bernhard Ramcke; 19 בספטמבר 1888 – 27 באפריל 1970) היה מפקד בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה, ואחד מהבודדים שקיבלו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון, חרבות ויהלומים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראמקה נולד ב-24 בינואר 1889 בשלזוויג, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1905 התגייס ראמקה לצי הקיסרי הגרמני, ושירת בו במהלך מלחמת העולם הראשונה. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה נשאר ראמקה ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1934 הועלה לדרגת מיור, ובשנת 1937 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-19 ביולי 1940 הועבר ראמקה לדיוויזיה האווירית ה-7, ובאביב 1941 לחם עמה בקרב על כרתים כשהוא משמש כמפקד רגימנט הצנחנים ה-1. לאחר הניצחון בכרתים מונה ראמקה למפקד חטיבת צנחנים מאולתרת, וב-22 ביולי 1941 הועלה לדרגת גנרל מיור. ב-21 באוגוסט 1941 קיבל ראמקה על פעולותיו בכרתים את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, ובשנת 1942 נשלח עם חטיבתו לצפון אפריקה. בשעת הנסיגה של קורפוס אפריקה לאחר התבוסה בקרב אל עלמיין, כותרה חטיבתו על ידי הכוחות הבריטיים, אולם במקום להיכנע, הוביל ראמקה את חייליו מערבה, תפס טור משאיות אספקה בריטיות והצליח לחבור לכוחותיו הציר הנסוגים בפיקוד רומל בשלהי נובמבר 1942. ראמקה נשלח לגרמניה, שם הוענק לו תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל באופן אישי על ידי אדולף היטלר. ב-21 בדצמבר 1942 הועלה ראמקה לדרגת גנרל לוטננט, וב-12 בפברואר 1943 מונה למפקד דיוויזיית הצנחנים ה-2. לאחר פלישת בעלות הברית לאיטליה נשלח ראמקה לאיטליה, והשתתף בכיבוש רומא, וכוח שלו השתתף בחילוץ מוסוליני מכלאו. לאחר הפלישה לנורמנדי נשלח ראמקה לצרפת, שם השתתף במערכה בנורמנדי. לאחר שכוחות בעלות הברית הצליחו לפרוץ החוצה מחצי האי נורמנדי, במסגרת מבצע קוברה, מונה ראמקה למפקד נמל ברסט, שבחבל ברטאן, כשתחת פיקודו כ-35,000 חיילים, וקיבל פקודה מהיטלר להפוך אותה למבצר ולהגן עליה עד הסוף (כמו ערי נמל נוספות בצפון צרפת, שנותרו מאחורי הקווים של בעלות הברית). ב-1 בספטמבר 1944 הוא הועלה לדרגת גנרל חיל הצנחנים, וב-19 בספטמבר 1944 קיבל תוספת חרבות ויהלומים לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. זמן קצר לאחר מכן נכנע ראמקה בראש כוחותיו לצבא האמריקני.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1951 הוסגר ראמקה לצרפת, שם רצו לדונו על פשעי מלחמה, אולם ראמקה הצליח לברוח לגרמניה. לאחר מכן הסגיר ראמקה את עצמו מרצון, ונשפט ל-5 שנות מאסר, אולם לאחר שטרוי מידלטון העיד לטובתו שוחרר ראמקה מהכלא. לאחר שחרורו התגורר ראמקה בקאפלן והיה חבר בתנועת אנשי האס אס לשעבר HIAG (אנ'), וב-4 ביולי 1968 מת והוא בן 79 שנים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרמן-ברנהארד ראמקה באתר הספרייה הלאומית של גרמניה (בגרמנית)