הרמן ואן פלס
 | |
| לידה |
31 במרץ 1898 גרדה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוקטובר 1944 (בגיל 46) מחנה ההשמדה בירקנאו, גרמניה הנאצית |
| מקום קבורה |
אושוויץ |
| מדינה |
ממלכת ארצות השפלה, גרמניה |
| בת זוג |
אוגוסטה ואן פלס |
| ילדים |
פטר ואן פלס |
  | |
הרמן ואן פלס (31 במרץ 1898, גרדה ליד אוסנאבריק – תחילת אוקטובר 1944, אושוויץ) היה יהודי ממוצא גרמני. הוא נמנה עם שמונת היהודים המסתתרים במחבוא, שהתפרסמו בזכות יומנה של אנה פרנק. ואן פלס נרצח באוושוויץ.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרמן ואן פלס נולד בגרדה ליד אוסנאבריק, כאחד משישה ילדיהם של ארון ואן פלס, אזרח הולנדי, ולינה ואן פלס (לבית פורזנגר), שהייתה גרמנייה. הוא למד בבית ספר יסודי יהודי, ובשנת 1908 החל ללמוד בבית הספר התיכון אוונגלי לבנים באוסנאבריק. לאחר סיום לימודיו הצטרף לעסק המשפחתי של אביו, שעסק בסיטונאות לציוד קצבות, כולל מסחר בתבלינים ובמארזים לייצור נקניקים. בין היתר, סחרה החברה בתבלינים ובמארזים לייצור נקניקיות. ב־5 בדצמבר 1925 נישא ואן פלס לאוגוסטה רטגן, יהודייה גרמנייה. בני הזוג התגוררו באוסנאבריק, וב־8 בנובמבר 1926 נולד בנם היחיד, פטר.
בשנת 1933, בעקבות החרם על עסקים יהודיים בגרמניה, נאלץ ארון ואן פלס לסגור את עסקיו. ב־26 ביוני 1937 נמלט הרמן ואן פלס עם משפחתו להולנד. אחותו, הניה ואן פלס, שהייתה תופרת, היגרה לאמסטרדם כבר ב־1935. המשפחה התגוררה בדרום אמסטלאן באמסטרדם, והרמן החל לעבוד בשנת 1938 בחברת אופקטה של אוטו פרנק, ידידו הוותיק. במסגרת החברה הוקמה חטיבה בשם "פקטקון", שהתמחתה בתערובות תבלינים לייצור נקניקים. ואן פלס, שהיה מומחה לתבלינים, שימש כיועץ מקצועי. הוא נשכר כיועץ ומומחה לתבלינים ב-Pectacon, חברה בת של אופטקה שהוקמה לאחרונה על ידי ויקטור קוגלר. בעוד שאופקטה התמחתה בייצור ריבות, פקטקון הייתה חברה לתערובות תבלינים לייצור נקניקיות, בין היתר. על מומחיותו כתבה מיפ חיס בזיכרונותיה:
"בתחום שלו ואן פלס היה בלתי מנוצח; הוא היה צריך רק להריח פעם אחת, וכבר ידע לזהות כל תבלין בשמו." מאז 1940 מוקמו משרדי "אופקטה" ו'-"פקטקון" בפרינסנגרכט 263. משפחת ואן פלס הייתה מיודדת עם משפחת פרנק גם מעבר למסגרת העבודה, ובני המשפחות נהגו להיפגש לשתיית קפה בימי שבת. בקיץ 1941 תכננו שתי המשפחות מחבוא בבית האחורי של החברה, למקרה של גירוש.[1]
ב־5 ביולי 1942 קיבלה אדית פרנק הודעה המורה לבתה מרגוט להתייצב לעבודה בגרמניה. היא עדכנה מיד את ואן פלס, והשניים תכננו את הצעדים הבאים. כבר למחרת עברה משפחת פרנק למסתור, ומשפחת ואן פלס הצטרפה אליהם ב־13 ביולי 1942. בהמשך הצטרף למסתור גם רופא השיניים פרידריך פפר. הרמן ואוגוסטה ואן פלס התגוררו בקומה השנייה, כאשר חדרם שימש גם כחדר אוכל וכחדר מגורים לכל המסתתרים במהלך היום. דירת המשפחה בדרום אמסטלאן פונתה על ידי הנאצים באוקטובר 1942. מאוחר יותר בזיכרונותיה, חיס הבהירה את תיאורה של הרמן ואן פלס, וכינתה אותו "מספר בדיחות, יותר פסימי, מעשן שרשרת וקצת חסר מנוחה".
ב־4 באוגוסט 1944 נחשף מקום המסתור, וכל המסתתרים נעצרו. הם נשלחו דרך מחנה המעבר וסטרבורק ל אושוויץ-בירקנאו, לשם הגיעו ב־5 בספטמבר 1944. הרמן ואן פלס היה אחד מ־258 הגברים ששרדו את הסלקציה הראשונית. הוא הוקצה למחנה אושוויץ I, שם עבד לצד אוטו פרנק ופריץ פפר. בתחילת אוקטובר 1944 נפצע בידו, ביקש לעבור לעבודת פנים בבניין, ובאותו יום נערכה סלקציה נוספת על ידי האס-אס. ואן פלס נשלח לתאי הגזים ונרצח. אוטו פרנק סיפר מאוחר יותר למיפ חיס כי ראה אותו בדרכו למותו.[2][3][4][5]
ב־15 בנובמבר 2007 הונחו באוסנאבריק אבני נגף לזכר משפחת ואן פלס.
יומנה של אנה פרנק
[עריכת קוד מקור | עריכה]"יומנה של אנה פרנק", שנכתב בזמן שהותה במסתור, פורסם לראשונה בשנת 1947 על ידי אביה, אוטו פרנק. במאי 1944 החלה אנה לשכתב את היומן לצורך פרסומו בעתיד, ובין היתר העניקה לכל המסתתרים שמות בדויים: הרמן ואן פלס כונה ביומן "הנס ואן דאן".[6]
ב־11 ביולי 1942 כתבה פרנק על הציפייה להגעת משפחת ואן פלס:
"אני מחכה מאוד לבואם של בני משפחת ואן דאן, שאמור להיות ביום שלישי. יהיה הרבה יותר נחמד וגם פחות שקט."[7]
בהמשך היומן תיארה לעיתים קרובות ריבים בין הרמן ואן פלס ורעייתו אוגוסטה, והזכירה את חיבתו לסיגריות ואת מצב רוחו הירוד כאשר אזל מלאי הטבק. ב־10 בדצמבר 1942 ציינה כי הוא הכין נקניקים מכמות גדולה של בשר שהוברחה למסתור:
"הוא קשר סינר של אשתו סביב מותניו, היה שקוע כולו בבשר, ועם ידיו המדממות, פניו האדומות והסינר המלוכלך נראה כמו קצב אמיתי."
פרנק ציינה את הבנתו הרבה של ואן פלס בפוליטיקה, אך תיארה אותו כאדם פסימי ושתלטן. באביב 1943 העריך שהמלחמה לא תסתיים לפני סוף השנה, ובמאי 1944 הביע חשש שהגרמנים ינצחו. על אופיו כתבה:
"לפי דעתו, יש לו תמיד את הדעה היחידה והנכונה, הוא יודע יותר מכולם. טוב, יש לו ראש חכם, אבל הגאווה שלו הגיעה לרמות גבוהות מאוד."[8]
הרמן ואן פלס בקולנוע ובטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"יומנה של אנה פרנק" נעשה לסרט כמה פעמים. השחקנים הבאים שיחקו את התפקיד של הרמן ואן פלס בעיבודים הקולנועיים:
- 1959: יומנה של אנה פרנק פרנק - לו ג'קובי
- 1980: יומנה של אנה פרנק - ג'יימס קוקו
- 1985: הספר היומי של אנה פרנק - גאס הוס
- 1987: יומנה של אנה פרנק - כריסטופר בנג'מין
- 1988: עליית הגג - הסתרת אנה פרנק - ויקטור ספינטי
- 1996: יומנה של אנה פרנק – טוני סביליה
- 2001: אנה פרנק: הסיפור המלא - יואכים קרול
- 2009: יומנה של אנה פרנק - רון קוק
- 2014: בתי אנה פרנק - אנדרה הניקה
- 2016: יומנה של אנה פרנק - אנדרה יונג
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרמן ואן פלס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Melissa Müller: Das Mädchen Anne Frank. Die Biografie. Claassen, München 1998, S. 136.
- ↑ Das niederländische Rote Kreuz hatte angegeben, van Pels sei am 6. September 1944 vergast worden. Otto Frank widersprach der Darstellung nach Kriegsende. Vgl. Otto H. Frank, Mirjam Pressler (Hrsg.): Anne Frank Tagebuch. Fischer, Frankfurt am Main 1998, S. 315–316.
- ↑ Melissa Müller: Das Mädchen Anne Frank. Die Biografie. Claassen, München 1998, S. 345.
- ↑ Melissa Müller: Das Mädchen Anne Frank. Die Biografie. Claassen, München 1998, S. 346.
- ↑ Miep Gies: Meine Zeit mit Anne Frank. 9. Auflage. Heyne, München 1996, S. 232.
- ↑ Otto H. Frank, Mirjam Pressler (Hrsg.): Anne Frank Tagebuch. Fischer, Frankfurt am Main 1998, S. 44.
- ↑ Otto H. Frank, Mirjam Pressler (Hrsg.): Anne Frank Tagebuch. Fischer, Frankfurt am Main 1998, S. 39.
- ↑ Otto H. Frank, Mirjam Pressler (Hrsg.): Anne Frank Tagebuch. Fischer, Frankfurt am Main 1998, S. 46.
| יומנה של אנה פרנק | ||
|---|---|---|
| מתחבאים | אנה פרנק • אוטו פרנק • אדית פרנק • מרגוט פרנק • אוגוסטה ואן פלס • הרמן ואן פלס • פטר ואן פלס • פרידריך פפר |  |
| מסייעים | מיפ חיס ויאן חיס • ויקטור קוגלר • יוהנס קליימן • בפ פוסקאול | |