הרמן כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Brockhaus and Efron Jewish Encyclopedia e9 615-0.jpg

הרמן (יחזקאל) כהןגרמנית: Hermann Cohen‏, 4 ביולי 1842, קוֹסְוִויג4 באפריל 1918, ברלין) היה פילוסוף יהודי-גרמני, מראשי מייסדיה של האסכולה הנאו-קאנטיאנית של אוניברסיטת מרבורג.

חייו והגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן נולד בקוסוויג שבאנהלט (כיום בגרמניה). החל ללמוד פילוסופיה, ותוך זמן קצר נודע כתלמיד מעמיק של עמנואל קאנט. הוא למד בגימנסיום בדסאו, בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטאות ברסלאו, באוניברסיטת ברלין (אוניברסיטת הומבולדט בשמה הנוכחי), והאלה. ב-1873 הוא החל להרצות באוניברסיטת מרבורג. ב-1875 נבחר כהן לפרופסור במרבורג. עם פרישתו לגמלאות החל ללמד בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות הליברלי בברלין ופיתח באורח שיטתי את פילוסופיית הדת היהודית שלו. את הפילוסופיה של הרמן כהן ניתן לתאר כמכוונת על ידי שני עניינים:

  1. הרצון לפתח שיטה פילוסופית אידאליסטית שתיתן דין וחשבון כולל על המציאות.
  2. ההתייחסות ליהדות כדת אמת אוניברסלית – ומכאן הבנה מחדש של היהדות ושל תרומתה לאנושות.

את המתודה המוצעת על ידי הרמן כהן ניתן לתאר באופן הבא: האדם על כל סגולותיו מתגלה ביצירה התרבותית, ובגישתו לסביבתו הטבעית והאנושית. פעולתו הייחודית של האדם באה לידי ביטוי בהכרה וברצון. את סגולותיו הייחודיות אין אדם מכיר דרך ההתבוננות בתודעתו, אלא דרך התבוננות ביצירה האנושית שבה משוקעות סגולותיו האנושיות. תפקידה העיקרי של הפילוסופיה הוא להתבונן בתרבות האנושית כדי לגזור ממנה את החוקיות של ההכרה ושל הרצון. את תחומי העבודה הפילוסופית חילק הרמן כהן לשלוש: לוגיקה, אתיקה ואסתטיקה – המקבילים לשלושה תחומי נפש: ההכרה, הרצון והרגש.

עבודתו הפילוסופית הנאו-קאנטיאנית הביאה את הרמן כהן לחקר הדת ולחקר הדת היהודית בפרט. הפילוסופיה יכולה להביא את האדם להכיר את האדם כבן אנוש, כפרט של הכלל האנושי, ואילו הדת מאפשרת לאדם להכיר את הייחודי שבכל אדם. ההתייצבות מול האל כיחיד היא המאפשרת לאדם את ההכרה והחובה אל יחידותו הוא.

יחסו לציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמן כהן היה ידוע בהתנגדותו לציונות. הוא טען כי הציונות מנסה להחזיר את היהדות אל ההיסטוריה, בעוד היהדות היא א-היסטורית.

בהרצאתו של א. ב. יהושע, בקבלת דוקטור לשם כבוד, הוא מספר על גישתו הציונית של הרמן כהן כלהלן:

בתחילת המאה ה-20 פנה הפילוסוף היהודי מרטין בובר אל חברו הפילוסוף היהודי הרמן כהן, והציע לו להצטרף לתנועה הציונית. הרמן כהן דחה את הבקשה הזאת מכל וכל: האם באמת היהודים מבקשים להיות סתם מאושרים כמו כולם? - שאל בסרקזם מר. האם בשביל להקים עוד אלבניה קטנה ולאומנית במזרח התיכון סבלנו את הסבל הגדול של ההיסטוריה היהודית? האם נמיר את השליחות הגדולה שנטל על עצמו העם היהודי להיות אור מוסרי ורוחני לגויים בשעשועי דגלים ומצעדים?

א.ב. יהושע, "אחיזת מולדת"

למרות התנגדותו זאת לציונות, עיריית תל אביב קראה רחוב על שמו של הרמן כהן.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב קלצקין - הרמן כהן 'שטתו במוסר ומשנתו ביהדות', הוצאת מקור, ירושלים תשל"א.
  • הוגו ברגמן, הוגי הדור, תל אביב : הוצאת מצפה, תרצ"ה.
  • אליעזר שביד, 'הרמן כהן כמפרש המקרא', דעת, 10 (תשמ"ג), עמ' 122-93.
  • אליעזר שביד, 'יסודות הפילוסופיה הדתית של הרמן כהן', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ב, 2 (טבת תשמ"ג), עמ' 255–306.
  • יהוידע עמיר, "לפיכך נברא אדם יחידי: פרטיקולריזם ואוניברסליזם בפילוסופית הדת של הרמן כהן", דרך הרוח, תשס"ה, ב, עמ' 643–675.
  • אלי שיינפלד, "חיי המצווה: הרמן כהן וביקורת החוק של פאולוס", ראשית תש"ע, עמ' 80-110.
  • אליעזר חדד, אהבת הרע ביטתו של הרמן כהן, אלון שבות: הוצאת תבונות - מכללת הרצוג, תשע"א.
  • רונן פנקס, דת וחוק בהגותם של הרמן (יחזקאל) כהן ופרנץ רוזנצווייג: דיון פילוסופי בעקבות "משה האיש" של פרויד, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרמן כהן בוויקישיתוף