הרמן צבי ארליך (חזן)

נוסח מצבתו של הרמן (נפתלי) ארליך
	פ״ט ; הח' ר' נפתלי עהרליך ; ש"ץ נ'[פטר] ביום י"א טבת שנת תר״מ ; נאמ״ן בכל מעשיהו ; פה ולב תם לרעהו ; תכתב זמירות לאדנהו ; למד נערים עד זקנו ; יהוה היה כל מבטחו ; תנצב״ה

הרמן צבי ארליך
Hermann Ehrlich
לידה	20 בפברואר 1815; גלייכרוויזן, דוכסות סקסוניה-מֵיינינגן (כיום בגרמניה)
פטירה	24 בדצמבר 1879 (בגיל 64); ארנשטאדט, דוכסות סקסוניה-מיינינגן, הקיסרות הגרמנית
מקום קבורה	בית הקברות היהודי פלאווה
מדינה	גרמניה
מוקד פעילות	ביברה, ברקך
מקום מגורים	Simmershausen; ברקך; ביברה; ארנשטאדט ;
השכלה	גימנסיה גאורגיאנום בהילדבורגהאוזן
שפה מועדפת	יידיש, עברית, גרמנית
מספר ילדים	10

הרמן צבי ארליך (בגרמנית: Hermann Ehrlich; שם עברי: נפתלי; 20 בפברואר 1815 – י"א בטבת ה'תר"מ, 24 בדצמבר 1879) היה חזן, מורה, מו"ל ומלחין יהודי־גרמני, מן הדמויות החשובות בעיצוב החינוך והחזנות בכפרי דרום תורינגיה במחצית השנייה של המאה ה־19. והותיר אחריו אוטוביוגרפיה מפורטת שהייתה לאחד המקורות המרכזיים לתולדות יהודי תורינגיה במאה ה־19^[3].

קורות חייו

ארליך נולד בעיירה גלייכרוויזן (Gleicherwiesen) שבדוכסות סקסוניה-מֵיינינגן^[1] (כיום חלק מגרמניה^[2]) להורים אהרן ולאה ממשפחות ארליך–פרידמן הוותיקות. ילדותו עברה בבית סבתו מינדל פרידמן בעיירה הסמוכה סימרהאוזן (Simmershausen), שהטביעה בו יסודות של יראת שמים, מסורת וחינוך^[4]. הוא למד בבתי הספר היהודי והנוצרי, אך בשל תחלופת מורים גבוהה כמעט שלא רכש ידע בסיסי עד גיל שלוש־עשרה.

בגיל 13 נשלח ללמוד אצל המחנך יעקב אפשטיין, אך לאחר פטירתו שב לביתו. המשפחה חיה בעוני גדול, ובאוטוביוגרפיה שלו כתב: "הרעב והקור היו בני לוויה תמידיים"^[5].

בשנת 1832 התקבל לסמינר למורים בהילדבורגהאוזן, שם למד שלוש שנים וסיים בהצטיינות ב־1835.

מורה בביברה (1836–1845)

ב־15 באפריל 1836 מונה ארליך למורה ב־ביברה (Bibra). תפקידו כלל הוראה, ביקור חולים, טיפול ביתומים, הנהגת התפילה והדרכת הנזקקים. תקופת שירותו התאפיינה בקשיים כלכליים, שרֵפה גדולה בכפר ובעוני משמעותי, אך הוא ראה בעבודתו שליחות^[6].

ארליך החל בתקופה זו לעסוק בכתיבה מוזיקלית ובהכנת קטעים לבתי הכנסת הקטנים שבאזור^[7].

חזן ומורה בברקך (1845–1876)

בשנת 1845 התקבל ארליך למשרת המורה על ידי הכומר הפרוטסטנטי מיכאל רהריג, עמו טיפח קשרי ידידות עמוקים, ולחזן בקהילת ברקך (Berkach), תפקיד שבו שימש כשלושים שנה. תפקידיו כללו הוראה, חזנות, הכנת נערים לבר מצווה, סיוע לנזקקים וביסוס קשרים עם השלטונות המקומיים^[8].

ארליך מתאר באוטוביוגרפיה את היחסים הטובים ששררו בין יהודים לנוצרים בכפר, ואת מקום החזן כמנהיג קהילתי. לדבריו, יהודים ונוצרים רבים הגיעו לשמוע את תפילתו בשבתות ובמועדים^[9].

משפחה

בשנת 1850 נישא לאישה גיטל (קרולינה) רומברג. לזוג נולדו עשרה ילדים, אך חלקם נפטרו בגיל צעיר^[10].

יצירה

ארליך היה בן דורם של סלומון (שלמה) זולצר ושל חזנים–מלחינים נוספים שפעלו לרפורמה ולהעלאת רמת השירה בבית הכנסת. כתב קטעי מקהלה, מנגינות ותרגילים מוזיקליים לשימוש בקהילות הקטנות של תורינגיה. הוא ראה במוזיקה הליטורגית מרכיב מרכזי בעבודת החזן.

במאי 1851 החל לערוך את "כתב עת ליטורגי לשיפור החזנות בבתי כנסת" (Liturgische Zeitschrift zur Veredelung des Synagogengesanges), כתב־העת הראשון לחזנות, שמטרתו הייתה לשפר את השירה בבתי הכנסת. הוא קיבל כתבי־יד ותווים ממינכן, פרנקפורט ופוזנן. לאחר קשיים עם בית דפוס עבר להוצאה עצמית.

בשנת 1859 הוציא לאור את ספרו "מדריך מעשי שלב אחר שלב להקמת מקהלות בית כנסת פונקציונליות ועכשוויות" ("Praktischer Stufengang zur Gründung und Bildung zweck- und zeitgemäßer Synagogenchöre"), המיועד להנחיית הקמתן ופיתוחן של מקהלות בית־כנסת ברוח הזמן. הספר משמש גם כמדריך תאורטי־מעשי לשירה ולנגינה עבור מוסדות חינוך יהודיים על־יסודיים ובתי־ספר עממיים^[11].

האוטוביוגרפיה

ארליך כתב את היצירה "חיי ומעשי" ("Lebenslauf und Tagebuch"), מסמך בן עשרות עמודים. כתב־היד המקורי אבד, אך השתמרה העתקת מכונה בארכיון מכון ליאו בק שבניו יורק^[12].

פטירה

בשנת 1876 פרש ארליך לגמלאות והתיישב אצל בנותיו הנשואות בעיר ארנשטאדט. הוא נפטר שם ב־24 בדצמבר 1879 ונטמן בבית העלמין היהודי בבפְּלָאוֶוה (Plaue), הרב יחזקאל קרא רבה של ארפורט נשא הספד לזכרו. מצבתו ניצבת עד היום. על מצבתו חרוטה כתובת פיוטית המתארת את דמותו^[13].

מורשתו

בשנת 2009 הוצב לוח זיכרון להרמן ארליך על מבנה בית-הספר היהודי הישן בברקך, ועליו נכתב כי ארליך התגורר ולימד במקום בין השנים 1853–1876, כחזן, מלחין ומורה^[14].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרמן צבי ארליך בוויקישיתוף

Lebenslauf und Tagebuch, באתר Leo Baeck Institute (בגרמנית)
A. H. Friedman, Lebensbilder berühmter Kantoren, עמ' 12–13 באתר Freimann Sammlung, אוניברסיטת פרנקפורט (בגרמנית)
פרטים על הקהילה היהודית ב־Berkach – אתר Alemannia Judaica (בגרמנית)
Liturgische Zeitschrift zur Veredelung des Synagogengesangs mit Berücksichtigung des ganzen Synagogenwesens, Hg. von Hermann Ehrlich, Meiningen 1848-1862 (בגרמנית)
ארכיונו באתר Leo Baeck Institute

הערות שוליים

1 2 ארליך נולד בתקופה שאחרי התמוטטות הקונפדרציה של הריין וכמה חודשים לפני הקמת הקונפדרציה הגרמנית, ובתקופה זו דוכסות סקסוניה-מיינינגן הייתה ישות ריבונית.
1 2 בימינו היישוב גלייכרוויזן נכלל בעיירה רומהילד (Römhild) שבמדינת תורינגיה בגרמניה.
↑ Lebenslauf und Tagebuch von Hermann (Aro) Ehrlich, Manuscript ME 419, Leo Baeck Institute, New York.
↑ שם, עמ' 1–2.
↑ שם, עמ' 4.
↑ שם, עמ' 12–15.
↑ שם, עמ' 16.
↑ שם, עמ' 18–20.
↑ שם, עמ' 21–22.
↑ שם, עמ' 25.
↑ ראו בספריה הלאומית; ובLebensbilder berühmter Kantoren.
↑ Leo Baeck Institute, Manuscript ME 419.
↑ Allgemeine Zeitung des Judentums, 9.3.1880.
↑ Alemannia Judaica; juedische friedhoefe – Berkach: Synagogue and Jewish Community

[דוכריב-1] 1 2 ארליך נולד בתקופה שאחרי התמוטטות הקונפדרציה של הריין וכמה חודשים לפני הקמת הקונפדרציה הגרמנית, ובתקופה זו דוכסות סקסוניה-מיינינגן הייתה ישות ריבונית.

[גלייכיום-2] 1 2 בימינו היישוב גלייכרוויזן נכלל בעיירה רומהילד (Römhild) שבמדינת תורינגיה בגרמניה.

[3] Lebenslauf und Tagebuch von Hermann (Aro) Ehrlich, Manuscript ME 419, Leo Baeck Institute, New York.

[4] שם, עמ' 1–2.

[5] שם, עמ' 4.

[6] שם, עמ' 12–15.

[7] שם, עמ' 16.

[8] שם, עמ' 18–20.

[9] שם, עמ' 21–22.

[10] שם, עמ' 25.

[11] ראו בספריה הלאומית; ובLebensbilder berühmter Kantoren.

[12] Leo Baeck Institute, Manuscript ME 419.

[13] Allgemeine Zeitung des Judentums, 9.3.1880.

[14] Alemannia Judaica; juedische friedhoefe – Berkach: Synagogue and Jewish Community

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]