הרפובליקה ההלנית השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המדינה ההלנית
Ἑλληνικὴ Δημοκρατία
Flag of Greece (1822-1978).svgCoat of arms of Greece (1924–1935).svg
Hellenic Republic (1935).svg
ממשל
משטר רפובליקה
שפה נפוצה יוונית
עיר בירה אתונה
גאוגרפיה
יבשת אירופה
היסטוריה
הקמה ניסיון הפיכה של גרגאלידיס-לאונרדופולוס
תאריך 25 במרץ 1924
פירוק משאל העם להחזרת המלוכה ביוון, 1935
תאריך 3 בנובמבר 1935
ישות קודמת ממלכת יווןממלכת יוון  ממלכת יוון
ישות יורשת ממלכת יווןממלכת יוון  ממלכת יוון
דמוגרפיה
דת נצרות יוונית-אורתודוקסית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרפובליקה ההלנית השנייהיוונית: Ἑλληνικὴ Δημοκρατία) הייתה רפובליקה, אשר התקיימה ביוון בין השנים 19241935.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם הראשונה התנגד קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון לכניסתה של יוון למלחמה, וכתוצאה מכך אולץ ב-1917 לפרוש לגלות, ובנו אלכסנדרוס הראשון עלה לכס המלוכה. בנו גאורגיוס יצא עמו לגלות, וב-1920 שב ממנה, לאחר מות אלכסנדרוס, אחיו. ראש הממשלה הליברלי אלפתריוס וניזלוס סבר כי הגיע הזמן להפוך את יוון לרפובליקה, אך הוא הובס בבחירות, וקונסטנטינוס שב לכס מלך יוון. ב-27 בספטמבר 1922 ויתר קונסטנטינוס הראשון על כס המלוכה בעקבות מהפכת ה-11 בספטמבר 1922, וגאורגיוס לקח את מקומו.

בשנים אלו הייתה יוון מדינה המצויה במלחמה ובמצב של אי יציבות. המלחמה עם טורקיה הסתיימה בתבוסה יוונית, ובאובדן של שטחים רבים באסיה הקטנה. כמיליון וחצי יוונים הפכו לפליטים, ועזבו את השטחים שנכבשו על ידי טורקיה, על מנת להתיישב ביוון. מצב זה הביא לאי שקט חברתי, ולחוסר יציבות פוליטית.

בעקבות ניסיון הפיכה מלוכני ב-1922 שכשל, התבקש גאורגיוס על ידי הממשלה "לצאת לחופשה" בגלות, בעוד שהממשלה תדון בצורת המשטר הראויה ליוון. ב-19 בדצמבר 1923 יצא גאורגיוס לרומניה, וב-25 במרץ 1924 הוכרז על הקמת הרפובליקה ההלנית השנייה. גאורגיוס הודח באופן רשמי, נשללה ממנו אזרחותו היוונית, ורכושו הוחרם.

בבחירות שנערכו ב-5 ביולי 1928 גדל כוחה של המפלגה הליברלית, וב-19 באוגוסט אותה שנה היא הכריחה את הממשלה לערוך בחירות חדשות, בהן זכתה ב-228 מתוך 250 המקומות בפרלמנט. אלפתריוס וניזלוס עמד בראש ממשלת יוון עד 1932, אז הפסידה מפלגתו בבחירות, למפלגת העם בהנהגת פנאגיס צלדאריס. במרץ 1933 ניסה אחד ממקורביו לבצע הפיכה שנכשלה, וביוני 1933 נעשה ניסיון שני להתנקש בחיי וניזלוס. נטיותיה הפרו-מלוכניות של הממשלה הובילו לניסיון הפיכה צבאית במרץ 1935, בהנהגת וניזלוס וגנרל ניקולאוס פלסטירס. בעקבות כישלון ההפיכה עזב וניזלוס את יוון פעם נוספת. הוא נמלט לרודוס וממנה לנאפולי[1] ופריז.

לאחר עזיבתו נערכו משפטים והוצאות להורג של וניזליסטים בולטים, והוא עצמו נשפט למוות שלא בפניו. הרפובליקה ההלנית השנייה החלשה והמעורערת התפרקה באוקטובר 1935, ובעקבות משאל עם מזויף שב גאורגיוס השני לכס המלוכה.

החזרת המונרכיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1924 ו-1935 ידעה יוון 23 חילופי שלטון, דיקטטורה צבאית, ו-13 הפיכות. באוקטובר 1935 ביצע הגנרל גאורגיוס קונדיליס הפיכה נוספת, שבאה בתגובה לניסיון הפיכה שנועד להעלות את וניזלוס, הרפובליקאי והליברל, לשלטון. וניזלוס נמלט מיוון, וקונדיליס החליט להשיב את המלוכה. הוא ערך משאל עם, ב-3 בנובמבר 1935. כנגד המשאל עלו טענות קשות לכפייה וזיופים. תוצאת המשאל הייתה כי 98% מן היוונים הצביעו בעד חידוש המלוכה.

גאורגיוס שב ליוון ב-25 בנובמבר, ומיד הסתכסך עם קונדיליס. גאורגיוס רצה להכריז על חנינה כללית, וקונדיליס התנגד לכך. גאורגיוס פיטר את קונדיליס ומינה ראש ממשלה זמני, פרופסור קונסטנטינוס דמטריזס. בינואר נערכו שוב בחירות, שתוצאותיהן לא הביאו להכרעה בין הרפובליקנים והמלוכנים. לשון המאזניים הייתה המפלגה הקומוניסטית היוונית. באופן מקרי מתו לפתע שורה של פוליטיקאים מובילים, ביניהם וניזלוס (שמת בגלות בפריז), קונדיליס ודמטריס. מתוך חשש ממהפכה קומוניסטית, ועל מנת להביא לייצוב המשטר, מינה גאורגיוס את הגנרל יואניס מטאקסס, שר ההגנה בעל הנטיות המלוכניות, לראש ממשלה. מטקסס פתח במהלכים לניטרול הפרלמנט ושלילת זכויות האדם. ב-4 באוגוסט 1936 הכריז על שלטון דיקטטורי, שנודע בשם משטר ה-4 באוגוסט, שלטון שהיה מושפע מאיטליה הפאשיסטית. גאורגיוס הודיע כי הוא מקבל את השינוי החוקתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]