הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה
| |||
.svg) | |||
| מוטו לאומי | האמת מנצחת | ||
|---|---|---|---|
| המנון לאומי |
היכן ביתי? ברק מעבר לטטרה | ||
| ממשל | |||
| משטר | דמוקרטיה | ||
| שפה נפוצה |
צ'כוסלובקית (עד 1938) צ'כית, סלובקית (בפועל)[1] | ||
| עיר בירה |
פראג 50°05′N 14°25′E / 50.083°N 14.417°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | פירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית | ||
| תאריך | 28 באוקטובר 1918 | ||
| פירוק | הסכם מינכן | ||
| תאריך | 1 באוקטובר 1938 | ||
| ישות קודמת |
 האימפריה האוסטרו-הונגרית ממלכת בוהמיה מרקיזות מורביה שלזיה האוסטרית הקיסרות הגרמנית ממלכת הונגריה | ||
| ישות יורשת |
 הרפובליקה הצ'כוסלובקית השנייה גרמניה הנאצית ממלכת הונגריה הרפובליקה הפולנית השנייה | ||
| שטח בעבר | 140,800 קמ"ר (נכון ל־1938) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 14,800,000 (נכון ל־1938) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | קורונה צ'כוסלובקית (אנ') | ||
הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה (בצ'כוסלובקית: Československá republika) הייתה מדינה שהוקמה ב-1918 בעקבות התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה, והתקיימה עד ועידת מינכן באוקטובר 1938, שבה אולצה למסור את חבל הסודטים לגרמניה הנאצית, חלקים מדרום סלובקיה לממלכת הונגריה וחלק משלזיה הצ'כית לפולין.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'כוסלובקיה נוצרה ב-28 באוקטובר 1918 לאחר פירוק האימפריה האוסטרו הונגרית בסוף מלחמת העולם הראשונה. היא כללה את השטחים המתועשים ביותר של הממלכה. צ'כוסלובקיה הורכבה מצ'כיה (בוהמיה ומוראביה) וסלובקיה, כמו כן צורפה לשני החלקים הללו גם רוס התת-קרפטית שישבו בה הרוסינים.
בין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הקמתה חתם תומאש מסריק על הסכם עם התנועה הלאומית הסלובקית ונבחר לראש הממשלה הזמנית של צ'כוסלובקיה. באותה שנה הוא התמנה לנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה וחזר ונבחר מחדש עד להתפטרותו, מחמת זקנה, בשנת 1935. לאחר פרישתו של מסריק ב-1935 מונה לנשיא תלמידו, אדווארד בנש.
המדינה סבלה מבעיות דמוגרפיות עקב הרגשת הקיפוח של המיעוטים הגרמני והסלובקי שלא השלימו עם הדומיננטיות הצ'כית. הגרמנים וההונגרים אף לא הכירו בקיומה. צ'כוסלובקיה בין שתי מלחמות העולם הייתה מדינה דמוקרטית ומפותחת. היהודים היו בעלי זכויות מלאות, ובמדינה פעלו אישים כסופר קארל צ'אפק, והצייר אלפונס מוכה. הייתה זו תקופה של פריחה ושגשוג.
הסכם מינכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה
במרץ 1938 סיפחה גרמניה הנאצית את אוסטריה, ובספטמבר אותה שנה החל היטלר ללחוץ על בריטניה וצרפת על הצורך בסיפוח חבל הסודטים. בפגישה ביניהם ב-15 בספטמבר, הגיעו נוויל צ'מברלין והיטלר להסכמה שבריטניה לא תתנגד להחזרת חבל הסודטים לגרמניה, ואילו גרמניה תימנע מתביעות טריטוריאליות נוספות בעתיד.
לחץ צרפתי-בריטי על צ'כוסלובקיה שתסכים להחזרת אזורים מיושבים ברוב גרמני, נענה בסירוב צ'כוסלובקי. הבריטים והצרפתים איימו שבריטניה וצרפת יימנעו מסיוע צבאי במקרה שצ'כוסלובקיה תותקף, אם זו לא תקבל את התכתיב. ברית המועצות מצידה הבהירה שהיא תעמוד לעזרת צ'כוסלובקיה, וכי במקרה של תקיפה גרמנית, היא תשלח כוחות צבא לצ'כוסלובקיה דרך פולין או רומניה. שר החוץ הרוסי, מקסים ליטבינוב, אף נשא נאום בגנף בו חזר על ההבטחה הסובייטית.
אך ההבטחה הרוסית לא סיפקה את אדווארד בנש, נשיא צ'כוסלובקיה, שסבר שאם ברית המועצות תיכנס לצ'כוסלובקיה היא לא תמהר לצאת משם, וכמו כן לא רצה להביא לניתוק הקשרים בין ארצו למעצמות מערב אירופה. גם ריחוקה הגאוגרפי של ברית המועצות יחד עם סירוב פולני-רומני לאפשר לכוחות רוסיים לעבור דרך ארצותיהם היו מקשים על סיוע רוסי אפקטיבי. הממשלה הצ'כוסלובקית נכנעה בחוסר רצון ולמחרת התפטר הקבינט הממשלתי הצ'כי מתפקידו וראש המטה הכללי הצ'כסלובקי, יאן סירובי, התמנה לראש הממשלה.
ב-22 בספטמבר נפגש צ'מברלין שנית עם היטלר בגודסברג כשבאמתחתו הסכמתה המאולצת של צ'כוסלובקיה לסיפוח חבל הסודטים לגרמניה.[2] אולם בשלב זה היטלר הקשיח עמדות ונקט ב-1 באוקטובר כתאריך היעד לפינוי השטחים המדוברים מנוכחות צ'כוסלובקית.[2] היטלר הוסיף תנאים נוקשים נוספים ובמיוחד התנאי ש"הצ'כים שיימלטו מהאזורים המסופחים לגרמניה לא יורשו לקחת עימם מאומה, כולל חפצים אישיים". תנאים אלו נועדו להצדיק מראש כיבוש גרמני כולל של צ'כוסלובקיה.[2] ב-24 בספטמבר שב צ'מברלין ללונדון, כשהמלחמה נראתה בלתי נמנעת. צבאות בריטניה, צרפת וצ'כוסלובקיה התכוננו למלחמה נגד גרמניה, אולם ב-27 בספטמבר לאחר שהיטלר שלח מסר מרגיע לצ'מברלין שבכוונתו לספח אך ורק את חבל הסודטים, הוחלט על כינוס ועידה במינכן בניסיון להרגיע את הרוחות. במהלך הוועידה, שאליה צ'כוסלובקיה כלל לא הוזמנה, נכנעו מנהיגי בריטניה וצרפת לחלוטין לדרישותיו של היטלר, והוחלט על סיפוח חבל הסודטים לגרמניה עד ה-10 באוקטובר. ב-30 בספטמבר, אחר הצהריים, הכריז ראש ממשלת צ'כוסלובקיה, הגנרל סירובי, שהכניעה נכפתה על ממשלת צ'כוסלובקיה, וליווה את הכרזתו במחאה חריפה נגד העולם החופשי. הוא אמר: "ידידותינו ובנות בריתנו נטשו אותנו, נשארנו לבד". ממשלת צ'כוסלובקיה הייתה מאוכזבת ממה שראתה כבגידה של צרפת ובריטניה. הצ'כוסלובקים לא נמנעו מלהזהיר את בריטניה וצרפת שישלמו בארצותיהן הן על עזיבת צ'כוסלובקיה.
לאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הסכם מינכן הוקמה הרפובליקה הצ'כוסלובקית השנייה, אשר עד מהרה נאלצה למסור חלק משטחיה להונגריה ופולין, ובמרץ 1939 נכבשה על ידי גרמניה הנאצית.
יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 באוגוסט 1920 נחתם בבלגרד הסכם ל"ברית הגנתית" בין צ'כוסלובקיה ובין "ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים", לימים ממלכת יוגוסלביה. ב-23 באפריל 1921 נחתם בבוקרשט הסכם דומה בין צ'כוסלובקיה ובין ממלכת רומניה. הברית הושלמה ב-7 ביוני 1921 על ידי חתימה בבלגרד של הסכם בין רומניה ובין ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, ועם תמיכת צרפת בהסכמים, הם הפכו להסכם ההסכמה הקטנה. סוכם בשנת 1929 על "מסמך כללי לפיוס, בוררות ולהסדר משפטי" בין שלוש חברות הברית והוא נחתם בבלגרד ב-29 במאי 1929.[3] מאמציו של שר החוץ הרומני ניקולאה טיטולסקו הביאו לניסיון לחזק את הברית על ידי חתימה בז'נבה ב-16 בפברואר 1933 על "ברית ארגונית".
ההסכמה הקטנה פעלה בתיאום עם ההסכמה הבלקנית. הברית החלה להתפורר בשנת 1936 והתפרקה סופית בשנת 1938 בעקבות הסכם מינכן כשהערבות הצרפתית לגבולות צ'כוסלובקיה לא יושמה.
