הרפורמה הצבאית ברוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית
The Russian Federation Defence Ministry Apparatus Big Emblem.jpg

זרועות

RGF emblem.png
כוחות היבשה הרוסיים
RuAF emblem.png
חיל האוויר הרוסי
Big Emblem of Navy of the Russian Federation.JPG
הצי הרוסי
RSF great emblem.jpg
חיל הטילים האסטרטגיים הרוסי
RAT great emblem.png
חיל הצנחנים הרוסי
Space force big emblem.jpg
חיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה

עיטורים ומבנה פיקודי

עיטורים, מדליות ותוארי כבוד של הפדרציה הרוסית
דרגות בכוחות המזוינים של רוסיה

היסטוריה צבאית

היסטוריה צבאית של הפדרציה הרוסית
היסטוריה של הפדרציה הרוסית

הרפורמה הצבאית ברוסיה מהווה את סדרה של רפורמות משמעותיות של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית שהוכרזו באוקטובר 2008 על ידי שר ההגנה אנטולי סרדיוקוב כאשר הארגון מחדש במבנה הזרועות יצא לדרך בשנת 2009.

המטרות המוצהרות של הרפורמה הם לארגן מחדש את מבנה שרשרת הפיקוד בצבא הרוסי, כדי לצמצם את גודלו. המרכיבים המרכזיים של הרפורמה שהוכרזה באוקטובר 2008 כוללים את היעדים הבאים:

  • צמצום הכוחות המזוינים ממיליון ו-700,000 חיילים למיליון בלבד עד שנת 2012;
  • צמצום מספר הקצינים;
  • צמצום מספר מכוני ההדרכה וההכשרה מ-65 בתי ספר צבאיים ל-10 מרכזי מחקר ולימוד צבאיים;
  • יצירת צבא מקצועי במוכנות תמידית;
  • הקטנת גודלו של מטה הפיקוד המרכזי;
  • הפרטה של מתקני לוגיסטיקה וחימוש;
  • ארגון מחדש של חילות הצבא: ביטול הארמיות וביסוס הצבא על יחידות ברמת חטיבה;
  • ארגון מחדש של כוחות האוויר והחלל;
  • יישום רפורמה בצי;

הצבא עתיד למכור נכסים שהיו בבעלותו ובהם ישבו מטות ומפקדות המחוזות הישנים, ששוויים מוערך במיליארדי דולרים. משרד ההגנה הרוסי הכריז כי ההכנסות ממחירת הקרקעות תממן את בנייתם של בנייני דירות למשוחררים וחיילים ותיקים.

בעבר כבר נוהלו רפורמות כשהאחרונות שבהן היו ב-1997, רפורמה צבאית שהוכרזה אז על ידי השר איגור סרגייב, שלא יושמה והרפורמה הצבאית מ-2003 של הנשיא ולדימיר פוטין. תוכנית הרפורמה של 2003 ("משימות דחופות לפיתוח הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית") בתחומים רבים דומה מאוד לתוכנית שהוכרזה ב-2008, מאחר שגם היא הדגישה את הצורך בהפחתת כוח האדם הצבאי, הורדה הדרגתית בשימוש מתגייסים לטובת חיילים מקצועיים (תוך צמצום משך שירות החובה, עם אפשרות להפיכתו לשירות התנדבותי), יצירת חילות מקצועיים ושינויים דרסטיים במערך קציני ההדרכה והחינוך הצבאי. תוכנית הרפורמה מ-2003 עברה בקצב איטי מאוד, בעיקר בשל חוסר התעניינותו ורצונו של הצבא ביישום הרפורמה.

כוח אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהותי מהרפורמה הצבאית מתייחסת לשינוי גודל המטה הפיקודי בצבא. בתחילת הרפורמה היו כ-1,130,000 חיילים פעילים בצבא הרוסי. ההפחתה מתכננת להוריד את מספרם ל-1,000,000 חיילים עד 2016-2012. במידה רבה, הפחתת כוח האדם הצבאי פוגעת בקצינים. משרד ההגנה הרוסי הסביר זאת בכך כי כשליש מהעוצמה הכוללת של הכוחות המזוינים נמצאת בידי הקצינים ולכן הללו יקוצצו ב-15%.

דרגה 01.09.2008 01.09.2009 01.01.2012 אחוז צמצום
גנרל 1107 866 780 -22%
קולונל 15365 3114 -80%
לויטננט-קולונל 19300 7500 -61%
מייג'ור 99550 30000 -70%
קפטן 90000 40000 -56%
לוטננט בכיר 30000 35000 +17%
לוטננט 20000 26000 +30%
סה"כ קצינים 365000 142000 -61%
נגד 90000 0 0 -100%
נגד בצי 50000 0 0 -100%

ב-4 באפריל 2011 סגן הרמטכ"ל הרוסי, ואסילי סמירנוב, אמר כי בסיום הרפורמה הכוחות עתידים לכלול 220,000 קצינים, 425,000 חיילים מקצועיים בשירות קבע, ו-300,000 חיילים בשירות סדיר.

מרכיב חשוב של הרפורמות היא יצירת צבא עם חילות מקצועיים. הדגש הוא על המשמעת הצבאית והצבא עתיד להעסיק מומחים שעברו הכשרה בת 3 שנים (מינימום 10 חודשים). בהתאם לצו נשיאותי של דמיטרי מדבדב, החל מ-1 בינואר 2012 תשלומים למשרטים בצבא הוגדלו פי-2.5-3 וגמלאות הוגדלו פי 1.5

מבנה הפיקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמה במבנה הצבא יושמה בקצב מהיר יחסית. מ-1992 עד 2010, צבא רוסיה חולק לשישה מחוזות צבאיים:

  • המחוז הצבאי של לנינגרד;
  • המחוז הצבאי של מוסקבה;
  • המחוז הצבאי של הוולגה ואוראל;
  • המחוז הצבאי של צפון הקווקז;
  • המחוז הצבאי הסיבירי הצבאי המחוזי;
  • המחוז הצבאי של המזרח הרחוק הרוסי.

באמצע 2010, הוכרז ארגון מחדש של מחוזות הצבאיים ואלה אוחדו לארבעה פיקודים אסטרטגיים מאוחדים שמחולקים מבחינה גאוגרפית וכוללים גם את ציי חיל הים הרוסי.

החל מה-1 בספטמבר 2010 ארבעת הפיקודים הם:

  • הפיקוד האסטרטגי המאוחד המערבי - המחוז הצבאי המערבי (מטהו בסנקט פטרבורג), כולל את הצי הצפוני והצי הבלטי;
  • הפיקוד האסטרטגי המאוחד הדרומי - המחוז הצבאי הדרומי (מטהו ברוסטוב על הדון), כולל את צי הים השחור ושייטת הים הכספי;
  • הפיקוד האסטרטגי המאוחד המרכזי - המחוז הצבאי המרכזי (מטהו ביקטרינבורג);
  • הפיקוד האסטרטגי המאוחד המזרחי - המחוז הצבאי המזרחי (מטהו בחברובסק), כולל את צי האוקיינוס השקט;

בהתאם לשיטת שליטה ופיקוד החדשה גם כוחות חיל האוויר והצי שבסיסיהם נמצאות בשטח הפיקוד נמצאות תחת שליטה של מפקד הפיקוד האסטרטגי.

צבא היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הרפורמה של שנת 2008, צבא היבשה הרוסי הכיל 24 אוגדות: 3 אוגדות שריון, 16 אוגדות ממונעות, 5 אוגדות ארטילריה, וכן שני אוגדות שהתמקמו בבסיסים צבאיים בארמניה וטג'יקיסטן. בנוסף לזה הכיל חיל היבשה גם 12 חטיבות עצמאיות . מתוך 24 אוגדות, רק חמשה היו במלוא המוכנות בשנת 2008. רק כ-13% מכלל יחידות הצבא יכלו להיחשב כמוכנים לקרב.

מספר היחידות יופחת מ-1,890 ל-172 בתוך שלוש שנים (2009-2012). המבנה המקורי של ארבעה שלבי שליטה (מחוז צבאי - ארמייה - אוגדה - חטיבה) יוחלף ב-3 מערכות קישור (מחוז צבאי - פיקוד מבצעי - חטיבה).

חיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הטייסות בחיל האוויר הרוסי יופחתו מ-340 ל-180, ומספר בסיסים האוויר יופחתו מ-245 ל-52 בלבד. המטרה היא להותיר שני גדודים וטייסת תעופה אחת כאשר כל גדוד אווירי יצויד ב-24 מטוסי קרב. הארגון החדש של חיל האוויר קובע את בסיס חיל האוויר כגורם מבני בסיסי. כל בסיסי חיל האוויר יכללו 1-7 טייסות אוויר (או קבוצות תעופה, כפי שהם נקראים רשמית), גדוד שירות תעופתי ויחידות תקשורת.

מבנה חיל האוויר אמור להיות כך:

החטיבות וגדודי חיל הנ"מ הרוסי שאוחדו עם חיל האוויר ב-1998 פורקו במסגרת הרפורמה והוחלפו ב-13 גדודים להגנת האוויר והחלל ואלה מאוגדים תחת הפיקוד האסטרטגי המאוחד להגנת האוויר והחלל שמפקדתו בבאלשיחה, מחוז מוסקבה.

הצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי הרוסי עתיד להצטמצם מ-240 יחידות ל-123 בלבד, אם כי לצד זאת הצי הרוסי המצומצם צריך להגיע למוכנות קרב תמידית, כאשר תפקידים תומכי לחימה בצי עתידים לעבור לידי אזרחים שיעבדו תמורת משכורת חודשית.

במסגרת הרפורמה, כל ציי רוסיה יוכפפו לפיקודים אסטרטגיים מאוחדים חדשים: ציי הים הצפוני והבלטי הם חלק מהמחוז הצבאי המערבי, צי הים השחור ושייטת הים הכספי הם חלק מהמחוז הצבאי הדרומי, וצי האוקיינוס ​​השקט הוא חלק מהמחוז הצבאי המזרחי.

במסגרת תוכנית חימוש ממלכתית חדשה שנפרסת עד לשנת 2020, 100 ספינות מלחמה חדשות יכנסו לשירות החיל. הצי יצויד ב-20 צוללות נוספות ו-35 עד 15 פריגאטות וקורבאטות.

בתי הספר של הצי ומכוני המחקר התמזגו למרכז האימונים והמחקר של האקדמיה של הצי (האקדמיה הימית ע"ש נ.ג. קוזנצוב), כל מכוני ההכשרה יאוגדו לחמישה מכוני מחקר של הצי, שלושה מכוני מחקר של משרד ההגנה, ובית הספר של הצי ע"ש נחימוב בסנקט פטרסבורג.

התעופה הימית ויחידות התמיכה אורגנו מחדש לתוך 13 בסיסי חיל האוויר שהיו בשלב השני של הרפורמה, שלפיה כל בסיס חיל אוויר יורכב ממטה פיקוד, יחידת תמיכה אחת או יותר וקבוצת תעופה (טייסת).

מספר יחידות החי"ר של חיל הים שינו את מעמדם. חטיבת חי"ר הנפרדת הימית מס' 61 של הצי הצפוני הפכה לגדוד, גדוד 810 של צי הים השחור הפכה לחטיבה, החטיבה ה-55 של צי האוקיינוס השקט כבר התפרקה ובמקומה הוקמה חטיבת חי"ר נפרדת של הצי מס' 155, וחטיבה 77 של שייטת הים הכספי פורקה אף היא.

השכלה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתכונת השכלה צבאית לקצונה בכירה התבססה על תשתית שנקבע בתקופת ברית המועצות. עד לתחילת הרפורמה ברוסיה היו קיימות 65 מוסדות להשכלה גבוה לקצינים. בהתאם להחלטות שהתקבלו במסגרת הכנת הרפורמה מסודות השכלה צבאיות צריכים לעבור רה-ארגון ואיחוד. בסופו של דבר מספרם מתוכנן להצטמצם ל-10 מרכזי לימוד.