הרפס שפתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרפס שפתיים
הרפס שפתיים בשפה התחתונה
הרפס שפתיים בשפה התחתונה
שמות נוספים פצע חום
שם בלועזית herpes labialis
תחום מחלות זיהומיות
סיווג
 ‑ ICD-10 B00.1 עריכת הנתון בוויקינתונים
שכיחות 2.5 על כל 1000 איש בשנה
סיבות הרפס סימלקס סוג 1
ביטוי קליני כאב חד ולאחריו שלפוחיות
אבחון סימפטומטי
טיפול תחמוצת אבץ, קרם אנטי ויראלי או הרדמה
פרוגנוזה טובה
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D006560
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרפס שפתיים (באנגלית: Herpes labialis) הידוע בכינויו פצע חום, הוא סוג של זיהום הנגרם על ידי וירוס הרפס סימפלקס, ומשפיע בעיקר על השפתיים.[1] הסימפטומים כוללים בדרך כלל כאב בעור ואחריו שלפוחיות קטנות או פצעים.[1] ההתקפה הראשונית עשויה להיות מלווה גם בחום, כאב גרון, ובלוטות לימפה מוגדלות.[1][2]

ההתפרצות בדרך כלל נרפאת בתוך 10 ימים, אבל הווירוס נשאר רדום בגנגליון הטריגימינלי והנגיף עשוי להתפרץ מחדש מעת לעת. הגורם הוא בדרך כלל וירוס הרפס סימפלקס מסוג 1 (HSV-1) ולעיתים הרפס סימפלקס מסוג 2 (HSV-2). הזיהום מתפשט בדרך כלל בין אנשים על ידי מגע ישיר שאינו מיני.[3]

התקף יכול להיגרם כתוצאה מאור שמש, חום, לחץ פסיכולוגי או מחזור.[2] מגע ישיר עם איברי המין עלול לגרום הרפס גניטלי.[3]האבחון מתבסס בדרך כלל על סימפטומים, אך ניתן לאמת אותו בבדיקה ספציפית.[2] מניעה כוללת הימנעות מנשיקה או שימוש בפריטים האישיים של אדם נגוע.[4] להרפס השפתיים לא קיים תרופה אך ניתן לטפל בתסמינים באמצעות תחמוצת אבץ, או קרם אנטי-ויראלי שנראות כמפחיתות מעט את משך הסימפטומים ואת תדירות ההתפרצויות.[5]

כ -2.5 ל -1000 איש חווים התפרצות בכל שנה. לאחר התפרצות ראשונית 33% מהאנשים יפתחו התפרצויות נוספות.[1] התפרצות מתרחשת לעיתים קרובות אצל צעירים מתחת לגיל 20 ו 80% מפתחים נוגדנים עבור הנגיף עד גיל זה. אצל אלו עם התפרצויות חוזרות, אלה בדרך כלל מתרחשים פחות משלוש פעמים בשנה. תדירות ההתפרצויות פוחתת בדרך כלל עם הזמן.[6]

טרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "הרפס" הוא ביוון העתיקה, ופירוש המילה הוא "לזחול".[7] השם נובע מפגעים נחשוניים בעור העלולים להופיע במהלך המחלה. בעברית המונח הכללי להרפס הוא שלבקת. המונח "labialis" פירושו "שפתיים".

סימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהומי הרפס לרוב א-סיפטומטים, וכאשר הסימפטומים מופיעים הם נפתרים לרוב תוך שבועיים.[8] הסימפטום העיקרי של הרפס השפתיים-זיהום אוראלי הוא דלקת של הרירית של הלחי והחניכיים, הידועה בשם גינגיבוסטומטיטיס הרפטיס (gingivostomatitis herpetic), אשר מתרחשת בתוך 5–10 ימים של הידבקות. תסמינים אחרים עשויים לכלול כאבי ראש, בחילה, סחרחורת, חום, גרון כואב וכיבים שלפעמים מבולבלים עם אפתות.[8] זיהום הרפס שפתיים ראשוני בקרב מתבגרים מתבטא לעיתים קרובות בדלקת לוע קשה עם נגעים המתפתחים על הלחי והחניכיים. לעיתים מתפתח קושי בבליעה (דיספגיה) ובלוטות לימפה נפוחות (לימפדנופתיה).[8] התפרצויות חוזרו נפוצות יותר עם זיהומים HSV-1 מאשר עם HSV-2. הסימפטומים בדרך כלל מתקדמים בסדרה של שמונה שלבים:

  1. תקופת ההפוגה (שבועות עד חודשים): לאחר ההדבקה הראשונית, הנגיפים עוברים לגרעיני עצב סנסוריים (גנגליון טריגמינלי),[9] שם הם מתגוררים כווירוסים סמויים לכל החיים.
  2. התעוררות (יום 0–1): הסימפטומים מתחילים בדרך כלל עם עקצוץ ואדמומיות בעור סביב האתר נגוע. שלב זה יכול להימשך בכין כמה שעות לכמה ימים טרם הביטוי הפיזי של זיהום.
  3. דלקת (יום 1): הווירוס מתחיל לשכפל ולהדביק תאים בסוף העצב. התאים הבריאים מגיבים לפלישה עם נפיחות ואדמומיות המוצגות כתסמינים של זיהום.
  4. טרום דלקת (יום 2–3): שלב זה מוגדר על ידי שלפוחיות זעירות דלקתיות אשר עשויות לגרד והם רגישים מאוד למגע. עם הזמן, השלפוחיות יכולות להתפשט לאזור האף, הסנטר, והלחיים.
  5. הנגע הפתוח (יום 4): השלב הכואב והמדבק מכולם. כל שלפוחית נפתחת והן מתמזגות ליצירת כיב פתוח. נוזלים משוחררים באיטיות מכלי הדם ורקמות דלקתיות. הנוזל יחד עם חלקיקים נגיפיים פעילים מדבק מאוד. בהתאם לחומרת ההתפרצות, ניתן לפתח קדחת ובלוטות לימפה נפוחות מתחת ללסת.[9]
  6. קרום (יום 5–8): מתחיל להיווצר קרום צהבהב-חום שעשוי מסרום הדם המכיל חלבונים שימושיים, ומהווה את תחילת תהליך הריפוי. פתיחה של הגלד כתוצאה ממתיחת השפתיים בחיוך או אכילה עשויה לגרום לכאב רב.
  7. ריפוי (יום 9–14): עור חדש מתחיל להיווצר מתחת לגלד בזמן שהוירוס נסוג. במהלך שלב זה נפוצים גירוי, גירוד, וכאבים.
  8. לאחר הגלד (12–14 ימים): אדמומיות אופיינית באזור הזיהום בזמן שהתאים שנהרסו נבנים מחדש.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפס שפתיים מתרחש כאשר וירוס הרפס סימפלקס בא במגע עם רקמה רירית הפה או בפצע בפה. זיהום על ידי סוג 1 של וירוס הרפס סימפלקס (HSV-1) הוא הנפוץ ביותר; עם זאת, מספר המקרים הנגרמים על ידי סוג 2 גדל, ומוערך כגורם 10-15% של זיהומים אוראליים.[8] לאחר שהנגיף נכנס לגוף הוא עובר מהפה ונשאר חבוי במערכת העצבים המרכזית. בכשליש מהאנשים, הנגיף יכול "להתעורר", כך שהנגיף עובר במורד העצבים אל העור, שם הוא עלול לגרום לשלפוחיות סביב השפתיים, בפה או בכ -10% מהמקרים, על האף, הסנטר או הלחיים.

התקף הרפס שפתיים עשוי להיות מושפע ממתח, וסת, אור שמש, כוויות שמש, חום, התייבשות או טראומה מקומית בעור. התערבויות כירורגיות כמו ניתוח שיניים או עצבי, קעקוע בשפתיים, או אסתטיים גם כן עלולים לעורר התפרצות.

במקרים נדירים, הוירוס יכול להיות מועבר לולדים על ידי בני משפחה או צוות בית החולים הנושאים הרפס שפתיים, ולגרום מחלה חמורה הנקראת הרפס סימפלקס של הילוד.

המונח השגור עבור ברפס שפתיים- "פצע קור" נובע מכך שהוא מתעורר לעיתים קרובות על ידי חום, למשל, כפי שעלול להתרחש במהלך זיהום בדרכי הנשימה העליונות (כלומר הצטננות).[10] פצעי השפתיים עלולים לעבור לאזורים אחרים של הגוף, כגון העין, העור, או אצבעות; זיהום בעין, בצורה של דלקת הלחמית או דלקת קרום, יכול לקרות כאשר העיניים שפשפו לאחר לגעת הנגע. זיהום אצבע ( whitlow herpetic) יכול להתרחש כאשר ילד עם הרפס שפתיים מוצץ את אצבעותיו.

בדיקות דם עבור הרפס עשויות להבחין בין סוג 1 וסוג 2. כאשר אדם אינו חווה סימפטומים כלשהם, בדיקת דם לבדה אינה חושפת את מיקום הזיהום. הדרך היחידה לדעת בוודאות אם בדיקת דם חיובית עבור הרפס הוא עקב זיהום של הפה, איברי המין, או במקום אחר, הוא מדגם נגעים, שכאמור אינו אפשרי אם האדם הסובל הוא אסימפטומטי. המערכת החיסונית של הגוף בדרך כלל נלחמת בנגיף.[11]

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להפחית את הסיכוי להתפשטות הזיהום באמצעות פעולות מניעתיות כגון הימנעות ממגע בפצע, שטיפת ידיים לעיתים קרובות בזמן ההתפרצות, הימנעות משיתוף פריטים הבאים במגע עם הפה ומקרבה לאחרים.

מאחר שקשה לנבא התפרצות וכן כיוון שהיא נמשכת זמן קצר ונרפאת במהירות, קשה לערוך מחקר על הרפס שפתיים. בעוד תרופה בשם פמציקלוביר מסייעת לקיצור זמן ריפוי הנגע, היא לא יעילה במניעת נגעים; שילוב של אציקלוביר, ולציקלוביר וקורטיזול שימושיים גם בטיפול בהתפרצויות ונמצאו יעילים גם במניעתן.[12] אציקלוביר וולציקלוביר יעילים במניעת התפרצויות חוזרות אם הן נלקחות טרם הופעת סימפטומים או חשיפה לגורמים מעוררים.[13]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב המערכת החיסונית של הגוף האנושי ואנטיגנים מיוחדים נלחמים בנגיף ביעילות.[11] דוקוסזנול, אלכוהול שומני רווי, מהווה טיפול מקומי בטוח ויעיל שאושר על ידי מנהל התרופות והמזון האמריקאי, אך בשל מנגנון הפעולה שלה, קיים סיכון קטן לתגובת התנגדות לתרופה.

שימוש בתחמוצת אבץ או אבץ סולפט עם הופעת הסימפטומים עשוי לקצר את משך ההתפרצות.[9] תרופות אנטי ויראליות יעילות כוללות אציקלוביר ופנציקלוביר, אשר יכולות להאיץ ריפוי בעד 10%.[12] גלולות פמציקלוביר או ולציקלוביר במינון גבוה חד פעמי נמצא כיותר יעיל מאשר הטיפול המסורתי של מינונים נמוכים במשך 5–7 ימים.[14]

נכון להיום אין תרופה או חיסון שהוכחו כיעילים נגד הרפס השפתיים, אך מספר מחקרים מתנהלים בניסיון לפתח חיסון.[15]

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפס שפתיים נפוץ ברחבי העולם. מסקר רחב שנערך בקרב צעירים בשש יבשות נמצא ש -33% מהגברים ו -28% מהנשים סבלו מהתפרצות הרפס שפתיים פעמיים ומעלה במהלך השנה שלפני המחקר.

הימצאות המחלה בארצות הברית נאמדת ב-20-45% מהאוכלוסייה הבוגרת, בצרפת כ -32% אצל גברים ו -42% אצל נשים. ובגרמניה 32% בקרב אנשים בגילאי 35–44 ו -20% בקרב בני 65-74.[16]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Vaccines for the 21st Century: A Tool for Decisionmaking - נספח 9

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרפס שפתיים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Just Eekhof, Arie Knuistingh Neven, Wim Opstelten, Treatment and prevention of herpes labialis, Canadian Family Physician 54, 2008-12-01, עמ' 1683–1687
  2. ^ 2.0 2.1 2.2
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Oral Mucosal Diseases: Evaluation and Management, Medical Clinics of North America 98, 2014-11-01, עמ' 1323–1352 doi: 10.1016/j.mcna.2014.08.006
  3. ^ 3.0 3.1
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Oral Mucosal Diseases: Evaluation and Management, Medical Clinics of North America 98, 2014-11-01, עמ' 1323–1352 doi: 10.1016/j.mcna.2014.08.006
  4. ^ Cold Sores / Herpes, www.bccdc.ca
  5. ^ Oral Herpes Basics, WebMD (באנגלית)
  6. ^ Noah Craft, Lindy P. Fox, Lowell A. Goldsmith, Art Papier, VisualDx: Essential Adult Dermatology, Lippincott Williams & Wilkins, 2011-12-07. (באנגלית)
  7. ^ הרפס: דרכי טיפול ומניעה, mako, ‏2015-11-08
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Oral manifestations of sexually transmitted diseases, Clinics in Dermatology 22, 2004-11-01, עמ' 520–527 doi: 10.1016/j.clindermatol.2004.07.005
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Wim Opstelten, Arie Knuistingh Neven, Just Eekhof, Treatment and prevention of herpes labialis, Canadian Family Physician 54, 2008-12, עמ' 1683–1687
  10. ^ Scully, Crispian., Oral and maxillofacial medicine : the basis of diagnosis and treatment, Edinburgh: Churchill Livingstone/Elsevier, 3rd ed, 2013
  11. ^ 11.0 11.1 Products - Data Briefs - Number 304 - February 2018, www.cdc.gov, ‏2018-02-07 (בAmerican English)
  12. ^ 12.0 12.1 J Harmenberg, B Öberg, S Spruance, Prevention of Ulcerative Lesions by Episodic Treatment of Recurrent Herpes Labialis: A Literature Review, Acta Dermato Venereologica 90, 2010, עמ' 122–130 doi: 10.2340/00015555-0806
  13. ^ Valtrex (Valacyclovir Hydrochloride): Side Effects, Interactions, Warning, Dosage & Uses, RxList (באנגלית)
  14. ^ Ying jo Wong, Analia Veitz-Keenan, Systemic nucleoside antiviral agents may be effective in prevention of recurrent herpes labialis, Evidence-Based Dentistry 14, 2013-06, עמ' 54–54 doi: 10.1038/sj.ebd.6400937
  15. ^ גל, ד"ר איתי (29 ביוני 2016). "פריצת דרך: מדענים הצליחו לפתח חיסון נגד הרפס". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-25 בדצמבר 2018. 
  16. ^ Globally, an estimated two-thirds of the population under 50 are infected with herpes simplex virus type 1, www.who.int (באנגלית)