הרצאת ג'פרסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברנרד לואיס - הזוכה ל-1990

הרצאת ג'פרסוןאנגלית: Jefferson Lecture in the Humanities) נחשבת לאות הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל האמריקני עבור הישגים מחקריים במדעי הרוח.

האות מוענק מדי שנה, החל מ-1972, לנבחר אחד, על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח - NEH, סוכנות פדרלית עצמאית שהוקמה ב-1965 במטרה לקדם את המחקר במדעי הרוח. הזוכה מקבל את הזכות לשאת בפני 26 חברי המועצה של הקרן, בדרך כלל בעת כינוס האביב שלהם, הרצאה בנושא שיבחר, ומקבל מענק כבוד של עשרת אלפים דולר. הקהל בפניו נישאת ההרצאה מונה בדרך כלל כמעט אלפיים איש, בנוסף לחברי המועצה. הנאום נישא באולם, בבניין הקרן בוושינגטון.

לעתים קרובות יצאו "הרצאות ג'פרסון" לאור, לאחר השמעתן, גם כספרים.

מקבלי האות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור מילר - הזוכה ל-2001
הנרי לואיס גייטס (הבן) - הזוכה ל-2002
דייוויד מק'קלו - הזוכה ל-2003
ג'ון אפדייק - הזוכה ל-2008
קתרין דרו גילפין פאוסט - הזוכה ל-2011
שנה שם המרצה-הזוכה[1] נושא ההרצאה
1972 ליונל טרילינג (Lionel Trilling‏) "Mind in the Modern World"
1973 אריק אריקסון "Dimensions of a New Identity"
1974 רוברט פן וורן "Poetry and Democracy"
1975 פול א' פרוינד (Paul A. Freund)‏ "Liberty: The Great Disorder of Speech"
1976 ג'ון הופ פרנקלין (John Hope Franklin)‏ "Racial Equality in America"
1977 סול בלו "The Writer and His Country Look Each Other Over"
1978 סי ון וודוורד (C. Vann Woodward)‏ "The European Vision of America"
1979 אדוארד שילס "Render Unto Caesar: Government, Society, and Universities in their Reciprocal Rights and Duties"
1980 ברברה טוכמן "Mankind's Better Moments"
1981 ג'רלד הולטון "Where is Science Taking Us?"[2][3]
1982 אמילי ורמול (Emily Vermeule)‏ "Greeks and Barbarians: The Classical Experience in the Larger World"
1983 ירוסלב פליקן (Jaroslav Pelikan)‏ "The Vindication of Tradition"
1984 סידני הוק (Sidney Hook)‏ "Education in Defense of a Free Society"
1985 קליאנת' ברוקס "Literature and Technology"
1986 לשק קולקובסקי "The Idolatry of Politics"
1987 פורסט מקדונלד (Forrest McDonald)‏ "The Intellectual World of the Founding Fathers"
1988 רוברט ניסבט (Robert Nisbet)‏ "The Present Age"
1989 ווקר פרסי (Walker Percy)‏ "The Fateful Rift: The San Andreas Fault in the Modern Mind"
1990 ברנרד לואיס "Western Civilization: A View from the East"
1991 גרטרוד הימלפרב "Of Heroes, Villains and Valets"
1992 ברנרד נוקס (Bernard Knox)‏ "The Oldest Dead White European Males"
1993 רוברט קונקווסט "History, Humanity and Truth"
1994 גוונדולין ברוקס (Gwendolyn Brooks)‏ "Family Pictures"
1995 וינסנט סקלי (Vincent Scully)‏ "The Architecture of Community"
1996 טוני מוריסון "The Future of Time"
1997 סטיבן טולמין (Stephen Toulmin)‏ "A Dissenter's Story"
1998 ברנרד ביילין "To Begin the World Anew: Politics and the Creative Imagination"
1999 קרוליין ביינום "Shape and History: Metamorphosis in the Western Tradition"
2000 ג'יימס מק'פרסון (James M. McPherson)‏ "'For a Vast Future Also': Lincoln and the Millennium"
2001 ארתור מילר "On Politics and the Art of Acting"[4][5]
2002 הנרי לואיס גייטס (הבן) (Henry Louis Gates, Jr)‏ "Mr. Jefferson and the Trials of Phillis Wheatley"[6]
2003 דייוויד מק'קלו (David McCullough)‏ "The Course of Human Events"[7]
2004 הלן ונדלר (Helen Vendler)‏ "The Ocean, the Bird, and the Scholar"[8]
2005 דונלד קגן "In Defense of History"[9]
2006 טום וולף "The Human Beast"[10]
2007 הארווי מנספילד (Harvey Mansfield)‏ "How to Understand Politics: What the Humanities Can Say to Science"[11]
2008 ג'ון אפדייק "The Clarity of Things: What Is American about American Art"[12]
2009 לאון קס "'Looking for an Honest Man': Reflections of an Unlicensed Humanist."[13]
2010 ג'ונתן ספנס (Jonathan Spence)‏ "When Minds Met: China and the West in the Seventeenth Century"[14]
2011 דרו גילפין פאוסט "Telling War Stories: Reflections of a Civil War Historian"[15]
2012 וונדל ברי (Wendell Berry)‏ "It All Turns on Affection"[16]
2013 מרטין סקורסזה "Persistence of Vision: Reading the Language of Cinema"[17]
2014 וולטר אייזקסון "The Intersection of the Humanities and the Sciences"[18]
2015 אנה דיאוור סמית (Anna Deavere Smith)‏ "On the Road: A Search for American Character"
2016 קן ברנס

ב-1999 בחרה ה-NEH בנשיא ארצות הברית (ביל קלינטון) כזוכה לשנת 2000, והדבר עורר שערוריה בטענה לפוליטיזציה של הפרס. קלינטון ויתר על הכבוד והאות הוענק בסופו של דבר לג'יימס מק'פרסון[19][20].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על "הרצאת ג'פרסון" באתר NEH
  2. ^ על הרצאתו של הולטון, פרופסור לפיזיקה והיסטוריה של המדע באוניברסיטת הרווארד, ניו יורק טיימס, 12 במאי 1981
  3. ^ על הרצאתו של הולטון, "הרווארד קרימסון", 15 במאי 1981
  4. ^ על הרצאתו מעוררת המחלוקת של המחזאי ארתור מילר, "קפיטל קומנטרי", מרץ 2001
  5. ^ אחת ההתקפות מימין על הרצאת ג'פרסון של ארתור מילר, ג'ורג' ויל, "ג'ואיש וורלד רוויו", 2 באפריל 2001
  6. ^ הנוסח של "הרצאת ג'פרסון" לשנת 2002 של הסופר והמבקר האפרו-אמריקאי הנרי לואיס גייטס (הבן)
  7. ^ הנוסח של "הרצאת ג'פרסון" לשנת 2003 של הסופר וההיסטוריון דייוויד מק'קלו
  8. ^ הנוסח של "הרצאת ג'פרסון" לשנת 2004 של מבקרת השירה הלן ונדלר
  9. ^ הנוסח של "הרצאת ג'פרסון" לשנת 2005 של ההיסטוריון הנאו-קונסרבטיבי פרופסור (אוניברסיטת ייל) דונלד קגן
  10. ^ על הרצאתו של הסופר טום וולף, דייוויד אפשטיין, 11 במאי 2006
  11. ^ על הרצאתו של איש מדע המדינה הנאו-קונסרבטיבי מהרווארד, הארווי מנספילד, פיליפ קניקוט, וושינגטון פוסט, 9 במאי 2007
  12. ^ על הרצאתו של הסופר ג'ון אפדייק, The Chronicle, ‏ 23 במאי 2008
  13. ^ על הרצאתו של פרופסור (אוניברסיטת שיקגו) לאון קס, יו"ר המועצה לביו אתיקה של הנשיא ג'ורג' בוש (הבן), סרנה גולדן, 22 במאי 2009
  14. ^ על זכייתו של ההיסטוריון, פרופסור (אוניברסיטת ייל) ג'ונתן ספנס, The Chronicle, ‏ 8 במרץ 2010
  15. ^ הודעת ה-NEH על הענקת הזכות לשאת את "הרצאת ג'פרסון", להיסטוריונית קתרין דרו גילפין פאוסט, נשיאת אוניברסיטת הרווארד, 21 במרץ 2011
  16. ^ הודעת ה-NEH על הרצאת ג'פרסון של הסופר והמשורר וונדל ברי, אותה הוא נשא ב-23 באפריל 2012
  17. ^ "Scorsese Talks - The Language Of Cinema",‏ 7 במאי 2013
  18. ^ על וולטר אייזקסון, באתר NEH
  19. ^ "Choice of Clinton to give Humanities Lecture Meets Resistance", ניו יורק טיימס, 21 בספטמבר 1999
  20. ^ "Clinton Declines Offer to give Scholarly Talk", ניו יורק טיימס, 22 בספטמבר 1999