הרצח בגן הוואי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גן הוואי

הרצח בגן הוואי היה רצח פלילי-לאומני שאירע ב-10 באוגוסט 1947 בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

"גן הוואי" היה בשנות הארבעים מועדון לילה ומסעדה מצפון לתל אביב. הוא שכן בשטח לא בנוי בסמוך לגדה הצפונית של הירקון באזור פרדסים שלפני הכפר הערבי שייח' מוניס (סמוך לגשר הירקון של היום). המקום שימש כאתר בילוי הן לתושבי תל אביב והן לתושבי שייח' מוניס. המקום היה בבעלות משותפת של אִבְּרָאהִים אֶל-בֵּידָאס, תושב שייח' מוניס, שהקים את בית הקפה וקבוצת חיילים משוחררים יהודים.

בראשית שנת 1947 החל להתערער השקט היחסי ששרר בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה, ביחסי יהודים-ערבים. כנופיות חמושות של ערבים החלו במעשי שוד וגניבה ביישובים היהודיים. פעולתן הייתה פלילית, אך נבעה גם ממניעים לאומניים.

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 באוגוסט 1947, בעקבות סכסוך בין פאוזי אַבּוּ כישכ, בן שבט אבו כישכ, ובין בֵּידָאס, פרצו חברי כנופיה ערבית אל תוך גן הוואי ההומה, פתחו באש והרגו את בעל בית הקפה וארבעה יהודים מאורחי המקום, בהם השחקן מאיר תאומי (אביו של השחקן עודד תאומי).

עדות אנינה קפלן: "ישבנו בגן הוואי. התזמורת ניגנה טנגו. לפתע ראינו אנשים עומדים בעמידה משונה, עם בגדי חאקי ומכנסיים קצרים. לא יכולנו לנחש מה הם יכולים לעשות. בֵּידָאס הבין וצעק להם בערבית: 'אחוי, אחוי. תפסיקו, אל תעשו את זה, חבל, חבל!' הם ירו, קצרו בקהל, והרגו את בֵּידָאס מול עינינו. רצנו החוצה ושכבנו בין השיחים."

הכנופיה, שמנתה כעשרה שודדים, תקפה את גן הוואי בסביבות השעה 22:10, כאשר המופע העיקרי עמד להתחיל, כשהיה מלא בכחמישים אורחים, רובם יהודים ומיעוטם בריטים וערבים. אנשי הכנופיה, לבושים במדי חאקי, קראו לאורחים להרים ידיהם. קמה מהומה, האורחים החלו במנוסה ושומר ערבי של המקום פתח באש על אנשי הכנופיה. הם השיבו אש וירו לעבר הקהל. מיריותיהם נהרגו בֵּידָאס וארבעה אורחים וארבעה עשר נפצעו. השודדים נכנסו לחדר-הבדרנים, חיפשו את הקופה ושדדו שעונים ותכשיטים מאורחים שלא הצליחו להימלט. בין הפצועים היה השותף הערבי של המקום ואחד השותפים היהודים. אחת האורחות נפלה במנוסתה למימי הירקון.

לפי הגרסה הפלסטינית, הרקע לאירוע היה פלילי. בֵּידָאס סירב להשיא את בתו לאבו כישכ, וזה בתגובה, שכר את כנופיתו של סייף א-דין (גם הוא בן שבט אבו כישכ) כדי לשדוד את בית הקפה אלא שהשוד הפך לקרב יריות במהלכו נהרגו גם יהודים והאירוע קיבל בטעות אופי לאומי.

לש"י של ההגנה הגיע מידע על אפשרות ההתקפה על גן הוואי ומטה ההגנה שלח למקום את "המחלקה המגוייסת", שאנשיה היו מגויסים בהתראה קצרה למשימות מיוחדות. אנשי המחלקה שמרו על המקום במשך כשבועיים ויומיים לאחר עזיבתם בוצעה ההתקפה.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירוע זיעזע את היישוב ועורר התנגשויות בגבול שבין תל אביב ליפו שנמשכו ארבעה ימים ובהן נהרגו ונפצעו יהודים וערבים ורכוש רב הוצת. "ההגנה" החלה בפעולות תגמול שבהן נהרגו הערבי ששימש מורה דרך לכנופיה שתקפה את גן הוואי והערבי שמן האוהל שלו יצאה הכנופיה להתקפה על הגן. ב-15 באוגוסט 1947 תקפו אנשי "ההגנה" פרדס ערבי שנקרא "פרדס אבו לבן", ששכן מזרחית לפרדס כץ, ליד צומת גהה של היום, אשר שימש מקום אימונים לאנשי הכנופיה שתקפה את הגן. אנשי "ההגנה" פרצו לבית שבפרדס ופתחו באש על אנשי הכנופיה, הרגו חלק מהם ויתרם נסו. לאחר בדיקת הבית, כשנראה היה כי הוא ריק מאדם, פוצצו אנשי "ההגנה" את הבית. בדיעבד התברר כי בבית הסתתרו שבעה בני המשפחה בעלת הפרדס, שהסתתרו בבאר מתחת לבית ונקברו בו. בהוראת הפיקוד העליון של ההגנה שולמו פיצויים לקרובי המשפחה שנהרגה.[1]

אנשי הכנופיה, בהנהגתו של סייף א-דין אבו כישכ, היו אחראים גם להתקפה על אוטובוס 2094, שנחשבת ליריית הפתיחה של מלחמת העצמאות.

גן הוואי המשיך להתקיים עד לשנות השמונים[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף אוליצקי: ממאורעות למלחמה, פרקים בתולדות ההגנה על תל אביב, הוצאת מפקדת ההגנה בתל אביב, 1949
  • דודו דיין: עושים מדינה, הוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמ' 47 - 51, 1991

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גמליאל כהן, המסתערבים הראשונים, תל אביב: ההוצאה לאור של משרד הביטחון, 2002.
  2. ^ גן הוואיי פתוח, מעריב, 31 ביולי 1984 (מודעה)

קואורדינטות: 32°05′54″N 34°47′39″E / 32.098333333333°N 34.794166666667°E / 32.098333333333; 34.794166666667