הרצח במנזר רטיסבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנזר רטיסבון בירושלים

הרצח במנזר רטיסבון אירע ב-9 בספטמבר 1956, ובו נרצח שומר המנזר במרכז העיר ירושלים, לאחר שפתח חבילה ממולכדת שנשלחה אליו.

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 במאי 1955 התפוצץ רימון ברחוב שמואל הנגיד, וכתוצאה מכך נפצעו שניים קשה ושניים קל. העיתונות תיארה את הפיצוץ כתעלומה[1]. שלושה מן הפצועים היו צעירים דתיים (הרב ישעיהו הדרי, הרב יעקב כ"ץ וארוסתו שרה), והמשטרה חשדה שהם נשאו את הרימון בכוונה להטילו לעבר כנסייה או אטליז טרף, ונפגעו במסגרת "תאונת עבודה"[2]. במסגרת זו עצרה המשטרה שניים מחבריהם של הפצועים, אך חקירתם לא העלתה דבר[3].

ב-9 בספטמבר 1956 נהרג השומר במנזר מהתפוצצות של רימון יד מסוג מילס[4]. הרימון נשלח אליו ללא נצרה בתוך חבילה שהכילה סוכריות. הנרצח, אליהו סינאני, כבן שישים, היה בן העדה הקראית. במלחמת העצמאות היה בין תושבי הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים שנפלו בשבי הירדני. בשובו מהשבי דאג לו הנשיא יצחק בן-צבי, שחקר את עדות ישראל והיה מקורב לעדה הקראית, ובהשתדלותו קיבל את משרת השומר במנזר.

על המעטפה שהייתה מצורפת לבונבוניירה היה כתוב בכתב יד שם וכתובת הנמען, על גב המעטפה היה כתוב רק השם "לוי". חוקרת כתב היד שהוזמנה מתל אביב לבדוק כיצד תוכל לסייע בחקירה, חשדה שבעל הכתב היא בחורה צעירה, מעדות המזרח. כשבוע לאחר הרצח מסר אב המנזר למשטרה מכתב אנונימי, כתוב במכונת כתיבה, שהתקבל במנזר ומוען לבנו של הנפטר, אברהם סינאני. במכתב נכתב: "האם אתה מאושר שאביך נרצח בגללך. אברהם סינאני, עד סוף כל הימים תזכור שאתה אשם. בגללך הוא נרצח. זאת הייתה הנקמה". אברהם סינאני התחתן עם צעירה מטורקיה ועבר להתגורר שם. לחוקרים התברר שקודם לכן עמד בקשר אישי עם ישראלית בשם שושנה ברזאני ועזב אותה.

השוטרים עצרו את ברזאני בבסיס חיל הים בחיפה[5]. בחיפוש בחדרה נמצאה נצרה של רימון מילס[6]. יחד אתה נעצר צעיר בשם צאלח מזרחי שנחשד בשותפות לרצח. מזרחי סייע לברזאני לקנות את חבילת הסוכריות והשיג עבורה את הרימון מהצבא. הגרפולוגית המשטרתית מצאה זיהוי בין כתב ידה של שושנה ובין כתב היד על החבילה הממולכדת וכן זיהתה בין המכתב המודפס ומכונת הכתיבה בבסיס. כן נעצר פנחס פנחסי שהודה בזריקת הרימון הראשון לבקשתה של ברזאני[7], אשר סברה כי היא רואה את אברהם סינאני בין העוברים והשבים[2].

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט התנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. על ברזאני ומזרחי הגנו שני סנגורים מפורסמים - אשר לויצקי ושלמה תוסיה-כהן.

שושנה ברזאני הואשמה בכוונה לנקום בחברה אברהם סינאני, על שעזב אותה והיגר לטורקיה. היא השיגה מאחד מחיילי הבסיס שני רימוני מילס. את הראשון זרק פנחסי ברחוב שמואל הנגיד. לאחר מכן שכנעה ברזאני את צאלח מזרחי להכין קופסת עץ שבתוכה אפשר להטמין רימון יד. את קופסת העץ שמו בתוך קופסת קרטון ובה הסוכריות ושלחו את החבילה בידי שליח לאליהו סינאני במנזר.

התביעה הביאה חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר ראובן מאיר, מנהל בית החולים הממשלתי לחולי נפש בבאר יעקב, שקבע ששושנה ברזאני הייתה מודעת למעשיה.

בית המשפט הרשיע את ברזאני ומזרחי ברצח בכוונה תחילה ודן אותם למאסר עולם[8]. בית המשפט העליון דחה את ערעורם[9].

הנשיא יצחק בן-צבי קצב את עונשם של ברזאני ומזרחי ל-18 שנות מאסר. בניכוי שליש מתקופת המאסר בגין התנהגות טובה שוחררו שניהם ב-23 במרץ 1966, לאחר תשע שנים וחצי בכלא[דרושה הבהרה].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]