הר ארדון

הר ארדון
מידע כללי
גובה	722 מטר
מדינה	ישראל
מיקום	הנגב
קואורדינטות	30°38′22″N 34°57′15″E / 30.63938056°N 34.95417222°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת צפון הנגב רגילה) הר ארדון הר ארדון __ מועצה אזורית רמת הנגב; ממזרח: __ מועצה אזורית הערבה התיכונה; ממערב: __ מצפה רמון

מכתש רמון ממצפה רמון. ברקע נראה הר ארדון בין בקעת ארדון מימין ובקעת מחמל משמאל

הר ארדון הוא הר הנמצא בחלקו המזרחי של מכתש רמון. גובהו 722 מטרים מעל פני הים.

מקור שמו העברי של הר ארדון מהתנ"ך. בספר דברי הימים א', בפרק ב', פסוק 18, מצוין שמו של ארדון, שהיה בנו של כלב בן-חצרון: "...ואלה בניה, ישר ושובב וארדון". שמותיו הערביים של ההר הם "ראס א-רדידה" (راس الرديدة), או "ראס א-רדיחה".

מראה ההר הוא כשל טרפז, המתנשא מעל "רצפת" המכתש ומהווה חלק מדפנו המזרחית. מדרונותיו תלולים ומשופעים. ההר נוצר בתהליך גאולוגי הנקרא "היפוך תבליט". לפני מיליוני שנים, הר ארדון היה סינקלינה (קער) הכלוא בין שתי שרשראות הרים. בשל תהליכי בלייה וסחף שהיוו חלק מהתהליך הנרחב של היווצרות המכתש, התבלו וכורסמו שרשראות ההרים, ושחיקה זו הייתה כה מסיבית, עד כדי כך שהרכסים הפכו לבקעות, והקער התנשא מעליהן. מההר ועד למצוק הצפוני משתרעת בקעת מחמל.

בשנת 1980 הוכרז שמורת טבע מצוק הצינים, הכולל בתוכו את הר ארדון^[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' עקיבא פלכסר, "שיחות על הגאולוגיה של ישראל", משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1989
ערן דורון, יעקב עיני, "מטיילים בנגב", מדרשת שדה בוקר וטבע הדברים, 2004
ד"ר זאב וילנאי, "אנציקלופדיה אריאל לידיעת הארץ", עם עובד, 1978