הר לובצ'ן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה |
1,749 מ'  |
| מדינה |
 מונטנגרו |
| מיקום |
מונטנגרו, מונטנגרו |
| רכס הרים |
האלפים הדינריים |
| קואורדינטות | 42°24′00″N 18°50′00″E / 42.4°N 18.833333333333°E |
  | |
הר לובצ'ן הוא הר בדרום מערב מונטנגרו שנתן למדינה את שמה: "הר שחור"[1].
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגאומורפולוגיה של הר לובצ'ן הוא תוצאה של תוואי נוף קרסטי שעבר עיצוב על ידי קרחונים לפחות בשתי תקופות שונות. הקרחון המאוחר יותר הקיף שטח של לפחות 39.9 קמ"ר, היה בעל עובי מרבי של כ-290 מטר והשתרע מעל קו גובה של 1259 מטר[2].
להר לובצ'ן שתי פסגות: סטירובניק בגובה של 1749 מטר ויזרסקי בגובה 1657 מטר. סביב הפסגות יש הרבה אובלות (אנ') ועמקים פתוחים בצורת קומקום. מדרום לפסגות, בגובה של כ-1200 מטר, נמצאת אובלה הנקראת "איוונובה קוריטה". אורכה כ-2 קילומטר והיא עשויה אבן גיר חווארי. רצפתה מורכבת מהררים קטנים שביניהם עמקים קטנים רדודים[3].
על הלובצ'ן יורדים משקעים רבים של בסביבות 4,000 מילמטר לשנה[4].
על ההר זוהו 1158 זני צמחים שונים, מתוכם ארבעה אנדמיים[5].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמות הכיבוש של העות'מאנים בימי הביניים אילצו את הלורד של זיטה באותו זמן, איוון צרנוביץ', להעביר את בירת ארצו מן העיירה המבוצרת של זאבליאק לחלקים מרוחקים יותר, עד אובוד בשנת 1475, וזמן קצר לאחר מכן, לצטיניה למרגלות הר לובצ'ן. שם הוא התבצר, והעות'מאנים לא הצליחו לפרוץ אל הלובצ'ן[6]. ההצלחה של המונטנגרים להחזיק בלובצ'ן במשך מאות שנים, העניקה ללובצ'ן את הכינוי: "הגיברלטר של האדריאטי"[7].
בשנת 1845 הקים פטר השני פטרוביץ'-נייגוש, קפלה שתכנן בעצמו בסגנון ביזנטי לזכר פטר הראשון פטרוביץ', שליט מונטנגרו על פסגת הלובצ'ן. לפני מותו, ציווה פטר השני שיקברו אותו בקפלה זו. בשנת 1855, ארבע שנים לאחר פטירתו, הועברו עצמותיו לקפלה על הלובצ'ן.
בינואר 1913, במהלך מלחמת הבלקן הראשונה, דרשה האימפריה האוסטרו-הונגרית שהמונטנגרים יעבירו לידיה את הר לובצ'ן, כתנאי להסכמתה לכיבוש סקוטארי על ידי המונטנגרים[8].
בספטמבר 1914 הנחיתו הצרפתים סוללת תותחים לסייע למונטנגרו במלחמה נגד האימפריה האוסטרו הונגרית. הסוללות הוצבו בדרום הר הלובצ'ן ממנו התחילו להפגיז את האוסטרים החל ב-19 באוקטובר 1914. האוסטרים הזמינו תגבורת בדמות אנית מערכה שעד 26 באוקטובר 1914 הצליחה לשתק את התותחים[9]. הר הלובצ'ן בוצר מחדש, אולם בינואר 1916, כדי למנוע מהאיטלקים להתקדם לחוף הים האדריאטי אל קוטור, הקדימו האוסטרים לכבוש את הלובצ'ן, שנתן להם עמדה אסטרטגית על הים האדריאטי ומנע מהאיטלקים לתקוף אותם לחוף האדריאטי[10]. כדי לאפשר לתותחים על ספינות הקרב לירות לגובה הנדרש, מילאו הספינות את החלק האחורי שלהם במים כדי להגדיל את זווית הירי. בגלל הגובה והמרחק לא יכלו התצפיתנים לראות את הפגיעות, ועל כן תצפית הירי נעשה ממטוסים[11]. הקרב על הלובצ'ן החל ב-8 בינואר 1916 וכבר ב-10 בינואר נכבש הלובצ'ן[12]. נפילת הלובצ'ן פגעה קשות במורל חיילי מונטנגרו[13] והביאה לכניעת מונטנגרו.
השלטון האוסטרו הונגרי דרש מהמונטנגרים להשיב את עצמותיו של פטר השני לצטיניה, בגלל היות המקום סמל לאומי של האויב ומתוך הצהרה שהמקום נדרש לצרכים צבאיים[14]. על פי גרסה אחרת, האוסטרים החליטו להקים על ראש הלובצ'ן אנדרטה לפרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה[15]. הקפלה עצמה ניזוקה קשות. לאחר המלחמה, מונטנגרו נכללה ביוגוסלביה ונוהלו דיונים ארוכים על קבורתו מחדש של פטר השני. שלטונות מונטנגרו בקשו לשחזר את הקפלה המקורית, בעד שלטונות יוגוסלביה החליטו על תחרות תכנון למאוזילאום חדש. אולם בהיעדר מימון נזנח הרעיון של הקמת מאוזילאום והקפלה הישנה שוחזרה ונחנכה בספטמבר 1925 בנוכחות אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה ומריה מרומניה, מלכת יוגוסלביה. המקום היה לאתר לאומי וביקרו בו נציגים ממדינות זרות[16].
בשנת 1952 הוכרז הר הלובצ'ן וסביבתו, על שטח של כ-64 קמ"ר, שמורת טבע[5].
בשנת 1962 תואר הלובצ'ן בעל המשמר על ידי מ. נחומי[17]::
- "מקוטור מתחילה העלייה בכביש צר, המעלה אותך ב־26 סרפנטינות עוצרות־נשימה אל הרי לובצ'ן, שם מתחילה מונטנגרו ה"אמיתית", עריסתה של האומה המונטנגרית. הכביש נבנה בזמנו על ידי האוסטרים, תוך הסכם עם ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו, שמלך קרוב ל־60 שנה. הכביש הוא צר עד־כדי־כך, שכאשר פגשנו בדרך שתי משאיות עם מטען מקררים חשמליים מצטיניה. נאלצנו לתמרן חצי־שעה עד שיכולנו להמשיך בדדכנו. אף־על־פי־כן הכביש הוא מיבצע הנדסי גדול. טרם נבנה, היה הקשר היחיד לצטיניה מצד הים דרך־לא־סלולה, שהיא שביל יותר מאשר דרך, בה עברו בקושי עגלות־איכדים ואמצעי־התחבורה הטוב ביותר היה על גבם של סוס, פרדה או חמור. האגדה מספרת, כי המהנדס אשר בנה את הכביש מאוהב היה במלכת מונטנגרו מילנה, וכסמל לאהבתו האריך את הכביש במקום מסוים ב-400 מטר, כדי שיוכל לציין אות "M". הנהגים הנוסעים בכביש זה הם אמנימ במלאכתם, כאימרתו של ברנאר שאו, אשר עבר פעם בכביש זה: "נהגים אלה הם אומנים באמת, אך הנוסעים אתם הם משוגעים". משעלית אל הנקודה הגבוהה ביותר בכביש, נפתח לפניך מראה־הוד: ים של טרשים, המונחים כאילו זה על גבי זה, טרשים קרובים ורחוקים, כולם בצבע אפור־כהה, כמעט שחור. מכאן שמה של הארץ ("הר שחור"), וכאן עריסתו של העם."
השלטונות הקומוניסטיים של יוגוסלביה פרקו את הקפלה בסוף שנות ה-60 ובמקומה הקימו בשנת 1971 מאוזוליאום שתוכנן על ידי איוון מסטרוביץ. המאוזילאום נחנך בשנת 1974 עם הבאת עצמותיו של פטר השני לקבורה מחדש.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הר לובצ'ן
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Zuzana Poláčková; Pieter van Duin, Montenegro Old and New: History, Politics, Culture, and the People, page 63
- ^ Manja Žebrea and Uroš Stepišni, Reconstruction of Late Pleistocene glaciers on Mount Lovćen, Montenegro, Quaternary International, Volume 353, 5 December 2014, Pages 225-235
- ^ CAVE-DWELLING INVERTEBRATES IN MONTENEGRO, Advances in Arachnology and Developmental Biology, 2008, page 40
- ^ CAVE-DWELLING INVERTEBRATES IN MONTENEGRO, Advances in Arachnology and Developmental Biology, 2008, page 44
- ^ 1 2 Anja Fabiani, CROQUIS - Lovćen – a mountain and a symbol, EUROPEAN PERSPECTIVES, Journal on European Perspectives of the Western Balkans, Volume 3 Number 1 (4) April 2011
- ^ Serbo Rastoder, A short review of the history of Montenegro, in Montenegro in Transition, 2003, page 110
- ^ THE MONTENEGRIN-ALBANIAN CAMPAIGN IN 1916: THE LAST SUCCESSFUL UNILATERAL CAMPAIGN OF AUSTRIA-HUNGARY, page 126
- ^ אוסתריה והרשחור, הצבי, 12 בינואר 1913
- ^ המצור על קטרו, מוריה, 14 בדצמבר 1914
- ^ איטליה והים האדריאטי, החרות, 21 בפברואר 1916
- ^ THE MONTENEGRIN-ALBANIAN CAMPAIGN IN 1916: THE LAST SUCCESSFUL UNILATERAL CAMPAIGN OF AUSTRIA-HUNGARY, page 77
- ^ השתלשלות המאורעות בהרשחור, החרות, 24 בפברואר 1916
- ^ THE MONTENEGRIN-ALBANIAN CAMPAIGN IN 1916: THE LAST SUCCESSFUL UNILATERAL CAMPAIGN OF AUSTRIA-HUNGARY, page 87
- ^ Tamara Scheer,THE PERFECT OPPORTUNITY TO SHAPE NATIONAL SYMBOLS? AUSTRO-HUNGARIAN OCCUPATION REGIMES DURING THE FIRST WORLD WAR IN THE ADRIATIC AND THE BALKANS, ACTA HISTRIAE • 22 • 2014, page 684
- ^ Andrew B. Wachtel, Chapter 5. How to Use a Classic: Petar Petrović Njegoš in the Twentieth Century, in IDEOLOGIES AND NATIONAL IDENTITIES, pages 136-139
- ^ שתים שלוש שורות, דואר היום, 10 ביוני 1929
- ^ מ. נחומי, שתי ערים במונטנגרו: צטיניה וטיטוגראד, על המשמר, 1 בנובמבר 1962