הר סדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הר סדום
Mt sodom.JPG
חלקו הצפוני של הר סדום
גובה 190 מטרים מתחת לגובה פני הים
מיקום צפון מזרח הנגב, בין חופו של ים המלח לנחל פרצים
קואורדינטות 31°4′19″N 35°23′49″E / 31.07194°N 35.39694°E / 31.07194; 35.39694קואורדינטות: 31°4′19″N 35°23′49″E / 31.07194°N 35.39694°E / 31.07194; 35.39694
"אשת לוט"
עמודי המלח של הר סדום, ציור משנת 1848, צויר על ידי משלחתו של ויליאם פרנסיס לינץ'

הר סדום הוא הר[1] בצפון מזרח הנגב[2], בין חופו של ים המלח למישור עמיעז. אורכו של הר סדום כאחד עשר קילומטרים, רוחבו המרבי מגיע לשני קילומטרים. גובהו של הר סדום הוא 165מ' מתחת לפני הים, 267 מ' מעל לפני ים המלח (שנת 2018).

הר סדום הוא דיאפיר (מחדר) מלח, תופעה גאולוגית של חדירת מלח שהיה קבור בעומק כדור הארץ, אל תוך סלעים קשים וכבדים יותר שהיו מעליו. עליית מחדר המלח הוא תוצאה של שני גורמים: לחץ סלעי הכיסוי, וכוח הציפה של המלח הנובע מהצפיפות הנמוכה שלו ביחס לסלעי הסביבה. הדיאפיר מתרומם כבר מאות אלפי שנים, אך ההר נחשף ככל הנראה בסוף תקופת קיומה של ימת הלשון - לפני כ-14,000 שנה.

סוגי הסלעים הנחשפים בהר סדום ודרך היווצרותם:

בהר סדום נחשפות שלוש תצורות סלע עיקריות: תצורת סדום, תצורת עמורה ותצורת הלשון. כל אחת מהתצורות הורבדה באחד מגופי המים שמלאו את הבקע.

תצורת סדום (הורבדה בלגונת סדום):

המלח ממנו מורכב הר סדום שקע בקרקעית לגונת סדום בסוף תקופת המיוקן ואולי עד תחילת הפליוקן (לפני כ- 5 - 6 מיליוני שנים). לגונת סדום נוצרה כתוצאה מחדירת מי הים התיכון לבקע ים המלח כנראה דרך עמק יזרעאל. חדירת הים הביאה להיווצרות לשון ים ארוכה וצרה שהשתרעה מאזור הכנרת ועד דרומית לאזור ברכות האידוי של ים המלח. חיבור של גוף מים הקיים באזור אקלים מדברי, אל הים הפתוח, אפשר זרימה מוגבלת אך קבועה של מי ים לתוך הלגונה, כפיצוי על אבדן המים באידוי. עלייה בריכוז המלחים המומסים במים הביאה בשלב מסוים להשקעה של סלעים אבפורטים (סלעי אידוי) שונים, בעיקר מלח הבישול (הליט, NaCl) וגבס, שהצטברו בשכבות בעובי של יותר מ-2 קילומטרים על קרקעית הלגונה. יחד עם שכבות המלח והגבס שקעו גם שכבות דקיקות של סדימנטים קלסטים, פצלים ודולומיט. כלל שכבות אלה יצרו את תצורת סדום.

צבירת חתך אבפורטי כה עבה מתוך הלגונה מחייב תהליך של השתפלות טקטונית (שקיעה) של קרקעית האגן, שאם לא כן עשויים המלחים השונים למלא את נפח האגן, עד לסתימתו.

תצורת עמורה (הורבדה באגם עמורה):

לפני כ- 3 - 3.4 מיליוני שנים נותק סופית הקשר בין לגונת סדום לים הפתוח וגוף המים הפך מלגונה לאגם. גוף המים הראשון שהתקיים לאחר ניתוק לגונת סדום מהים מכונה "אגם עמורה". אגם עמורה התקיים בכמה מחזורי התפשטות והתכווצות עד תחילת תקופת הקרח האחרונה לפני 70,000 שנים. רוב רובה של תצורת עמורה קבור בתת-הקרקע, ורק חלקה העליון ביותר מבצבץ אל פני השטח במקומות מסוימים לאורך הבקע. חתך עבה של תצורת עמורה נחשף בשוליים המזרחיים של הר סדום באזור מערת ארובותיים. כמו כן מופיעה תצורת עמורה לאורך השוליים המערביים של הר סדום. תצורת עמורה מורכבת מסדימנטים קלסטים, ארגוניט, חוואר, גבס, וכן יחידות חול וקונגלומרט. עובי תצורת עמורה במרכז האגן הוא כ- 5 קילומטרים.

תצורת הלשון (הורבדה באגם הלשון):

אגם הלשון התקיים בבקע לפני 14 - 70 אלפי שנים. אגם זה השתרע בין אזור חצבה שבדרום עד לכנרת שבצפון. בשיאו, לפני כ-26,000 שנים, מפלסו הגיע עד כ-160 מטרים מתחת לפני הים, כלומר יותר מ- 270 מטרים מעל מפלס ים המלח הנוכחי. באגם הלשון הושקעו שכבות דקיקות (ורוות), של חרסית, ארגוניט וגבס. עובי תצורת הלשון בנחל פרצים הוא כ-40 מטרים. לפני כ- 14,000 שנים החלה ימת הלשון להתכווץ עקב שינויי האקלים העולמי שהפך לחם יותר. שאריות אותו אגם הם ים המלח וים כנרת.

סלעי החיפוי:

סלעי החיפוי מייצגים את השאריות הבלתי מסיסות של ראש מחדר המלח שיצר את הר סדום. שכבות המלח של תצורת סדום הכילו ביניהן שכבות דקיקות של חרסית, גבס, פצלים וחול דק (5% מנפח שכבות המלח). תוך כדי עליית המחדר הומסו שכבות המלח ע"י מי התהום או ע"י מי האגם המתוקים יחסית (שהדיאפיר חדר אל תוכן), והותירו אחריהן שארית בלתי מסיסה שהצטברה ובנתה את סלעי החיפוי. עובי סלעי החיפוי המצפים את שכבות המלח האנכיות מגיע לכ-40 מטר. משטח ההמסה המפריד בין המלח לשרידים הבלתי מסיסים שמעליו מכונה "ראי המלח".

עליית מחדר המלח של הר סדום:

תכונות המייחדות את סלע המלח (הליט), מסלעים אחרים.

א. שינוי צורה תחת לחץ. לחץ מתמשך ומסיבי על שכבות המלח יכול להביא "לזרימת" השכבות לצדדים.

ב. צפיפות נמוכה ביחס לצפיפות סלעי הסביבה. תכונה זו גורמת למלח לנוע ביתר קלות בסביבתו הצפופה ממנו. סדקים בסלעים הצפופים יכולים להביא לעליית המלח לאורך הסדקים.

שכבות המלח (תצורת סדום), המצויות במרכז האגן, מכוסות ביותר מ- 5.5 קילומטרים של סלעי משקע שונים (בעיקר תצורת עמורה ותצורת הלשון). לפני כ-2.5 מיליוני שנים, המלח שנלחץ ע"י עמוד השכבות שמעליו התחיל לזרום ממרכז האגן לצדדים בקצב של מילימטרים אחדים בשנה. כעבור מאות אלפי שנים הגיעו שכבות המלח לאזור של שברים וסדקים בשוליים המערביים של אגן ים המלח. כאן עלו שכבות המלח דרך קווי השבר, תוך הטיית שכבות המלח ממצבן האופקי המקורי למצב האנכי הנוכחי. בדרכן למעלה הטו שכבות המלח את שכבות תצורת עמורה ותצורת הלשון שהיו מעליהן. כך בעצם נוצר דיאפיר (מחדר) הר סדום, אשר ליבו עשוי משכבות אנכיות של מלח שהטו וחדרו תוך כדי עלייתן את שכבות הסלע שהיו מעליהן. כיום נחשפות שכבות תצורה עמורה כשהן ניצבות אנכית לאורך שוליו המזרחיים של הר סדום. (הטיית השכבות נראית באזור מערת ארובותיים). גיל שכבות תצורת עמורה באזור מערת ארובותיים, נע בין 740 ל-140 אלף שנים טרם זמננו. שכבות תצורת הלשון מופיעות כיום באזור מישור עמיעז שממערב להר סדום (השכבות הדקיקות בנחל פרצים) ועל גבי הר סדום עצמו. גיל שכבות תצורת הלשון שבנחל פרצים הוא בין 70,000 ל- 14,000 שנים. לעומת זאת גיל שכבות תצורת הלשון על הר סדום עצמו הוא צעיר מ- 43,000 שנים. העדר שכבות תצורת הלשון שגילן הוא בין 70,000 ל- 43,000 שנים יכול להעיד שלפחות בחלק מאותה תקופה הר סדום בצבץ כאי מעל לפני המים. השכבות הצעירות ביותר של תצורת הלשון על הר סדום הן בנות 14,000 שנים. שכבות תצורת הלשון בונות בין היתר את "הגבעה הלבנה" או "גבעת הכפתור" (נ.ג. 194-) שבהר סדום.

קצב התרוממות הר סדום כיום (על פי מדידות גיאודטיות ועיבוד נתוני מכ"ם לוויני), הוא בין 5 ל-9 מ"מ בשנה.

הר סדום נחשף סופית להשפעת הכוחות החיצוניים (בפרט לגשמים וזרמי מים) מלפני 14,000 שנים ועד ימנו. כאן החל תהליך הדומה לתהליך הקארסטי שבסלעי גיר, אך באופן מואץ יותר בשל טבעו של המלח. מי הגשמים הדלים באזור, המסו שכבות של מלח ויצרו ערוצי נחלים קטנים, מערות מפותלות ובמקומות מסוימים נוצרו ארובות ופירים עמוקים

מאוחר יותר, החל תהליך הדומה לתהליך הקארסטי שבסלעי גיר, אך באופן מואץ יותר בשל טבעו של המלח. המים היורדים עם הגשמים הדלים באזור המסו שכבות של מלח ויצרו ערוצי נחלים קטנים, מערות מפותלות ובמקומות מסוימים נוצרו ארובות ופירים עמוקים.

במסגרת מחקרי המרכז לחקר מערות התגלו בהר סדום כמאה וחמישים מערות מלח. מדובר בריכוז מערות המלח הגדול ביותר בעולם. מערותיו של הר סדום ידועות ביופיין המיוחד, ביניהן מוכרות ומטוילות - מערת ארובותיים, מערת הקולונל, מערת סדום, מערת מלח"ם ומערת השועל. מערת מלח"ם היא המערה הארוכה ביותר בארץ, ואורכה כ-5500 מטר. בתוך המערות ישנם נטיפי וזקיפי מלח יפהפיים, חריצים ונקיקים ישרים, צרים וארוכים, מאובני דגים, אצות, צבים ונחשים, וגושי מלח ענקיים, שקופים כזכוכית. כיום סגורות למטיילים רוב מערותיו של ההר בשל חשש ממפולות והתמוטטויות.

על הר סדום צומחים צמחים מועטים מאוד בשל מיעוט המשקעים, החום הר, הניקוז המהיר מאוד של המים והמליחות הרבה של הקרקע. בין המינים המועטים הצומחים על הר סדום בולטים מיני המלחית.

הר סדום כולו נמצא בתחום הזיכיון של מפעלי ים המלח. על גבי ההר מספר שבילי הליכה ומיצפורים וניתן להגיע לפסגתו ברכב.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על ים המלח מהר סדום

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הר סדום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הר סדום מתנשא לגובה של למעלה מ-200 מטר מעל פני ים המלח, ולכן ניתן להגדירו כגבעה.
  2. ^ לפי הגדרות גאוגרפיות אחדות, נכלל הר סדום בתחומי מדבר יהודה.