הר סנט ויקטואר
.jpg) | |
| הר סנט ויקטואר, פרובאנס | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה מעל פני הים |
1,011 מ'  |
| שטח |
160 קמ"ר |
| מדינה |
צרפת |
| מיקום | דרום צרפת |
| רכס הרים |
Pyrenean-Provence fold-thrust belt |
| אורך הרכס |
20 ק"מ |
| קואורדינטות | 43°32′21″N 5°38′43″E / 43.539166666667°N 5.6452777777778°E |
  | |
הר סנט ויקטואר (בצרפתית: Montagne Sainte-Victoire) הוא רכס הר הבנוי מאבן גיר מסיבית בדרום צרפת והמשתרע על פני 18 ק"מ.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההר ממוקם בין המחלקות המוניציפליות של בוש-דו-רון ו-וואר (אנ').[א] הנקודה הגבוהה ביותר שלו היא Pic des mouches (צר') בגובה 1,011 מטר מעל פני הים; עם זאת, זו אינה הנקודה הגבוהה ביותר במחלקת בוש-דו-רון שנמצאת בכלל במסיב סנט בוֹאְם (אנ'), שגובה פסגתו הוא 1,147 מ'. צלב פרובאנס (צר') הוא מאפיין בולט של ההר. בגובה של 19 מטרים, הצלב הזה, בולט מהרכס הרבה יותר מה-Pic des Mouches,[ב] אף על פי שלא ממוקם בנקודה הגבוהה ביותר של ההר. ההר מפורסם במיוחד בשל הופעותיו הרבות בסדרת ציורים של פול סזאן (1839–1906), שיכול היה לראות אותו מסמוך לביתו באקס-אן-פרובנס הסמוכה.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההר נקרא במקור montagne de la Victoire. ההר נודע על ידי הנוצרים בימי הביניים בשם Sainte-Venture. במאה ה-13 נבנתה בפסגה קפלה. רק במאה ה-17 קיבל ההר את שמו הנוכחי.[2]
בשנת 1989 שרפה פקדה למעלה מ-50 קמ"ר מהפנים הדרומיים של ההר. נעשתה עבודה רבה לקידום ייעור מחדש, אך כמות הצמחייה, בעיקר עצי מחט, נותרה פחותה בהרבה ממה שהייתה לפני השריפה. הגישה להר מוגבלת כיום, ומתאפשרת בעיקר במהלך הקיץ.[3] עם זאת, בתקופות של גישה חופשית, מסיב סן ויקטואר הוא יעד פופולרי לטיולים רגליים, טיפוס, מצנחי רחיפה ובמידה פחותה – חקר מערות.
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כ-1.3 מיליון מבקרים מגיעים להר בשנה. זאת על פי מחקר נוכחות שנערך בין 2021 ל-2022. מחקר זה גילה שהנוכחות באתר הוכפלה תוך 30 שנה, מ-930,000 מבקרים ב-1995 ליותר מ-21.159 מיליון במצטבר. עובדה זו מסכנת את המערכת האקולוגית שלו. לנוכח הצפיפות המדאיגה הזו, הרשויות שוקלות תוכנית שאפתנית לפזר טוב יותר את המטיילים הפוקדים, בזמן ובמרחב, עד סוף שנת 2025.[4]
אמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף לסזאן (ראו כאן למטה), הר סן-ויקטואר שימש מקור השראה לאמנים אחרים, למשל:
_-_BF13_-_Barnes_Foundation.jpg)
- הוא מופיע בציור משנת 1454 הכתרת הבתולה מאת אנגראנד קוורטון (אנ').
- הצייר פבלו פיקאסו, שקנה את שאטו דה וובנרגס, הממוקם למרגלות ההר, והתקין שם סטודיו בין השנים 1959 ל-1962.[5] ב-25 במאי 2009 נפתחה התערוכה "פיקסו-סזאן" במוזיאון גרנט (חלון חדש) באקס-און-פרובנס.[5]
- הצייר ואסילי קנדינסקי: אחרי 'סזאן, המאסטר של פרובנס', מרכז האומנות הדיגיטלית בפרובאנס The Carrières des Lumières הציג יצירה שנמשכת כעשר דקות, שנוצרה מיצירות שבוצעו על ידי: ציטוט: "האמן הרב-חי ובעל החזון, ואסילי קנדינסקי" (1866–1944).[6]
- הצייר אנדרה מאסון (אנ') (1896–1987) האדמות האדומות והר סנט ויקטואר (1948).[7]
- הסופר פיטר האנדקה (אנ') עם השיעור של סנט-ויקטואר (1980).[8]
- הגרסה של הצייר מארק טאנסי (אנ') (1987), "חיילי הפוסטסטרוקטורליזם והדה-קונסטרוקציה --- ז'אן בודריאר (אנ') (יושב שני משמאל), בארת (צר') (בשכיבה, מדליק סיגריה), ודרידה (אנ') (עומד, מסיר את מעילו) --- מתלבשים בצל ההר של סזאן.[9][ג]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הר סנט ויקטואר
- הר מונט ויקטואר - מחלקת התיירות של אקס-און-פרובאנס (בצרפתית), (באנגלית), (באיטלקית) ו(בגרמנית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Katie White, Cézanne Painted Mont Sainte-Victoire Dozens of Times. Here Are 3 Things You May Not Know About His Obsession With the Mountain, artnet, January 19, 2021
- ^ Bertrand Donadille, Sainte-Victoire, la montagne de Cézanne, Escapades planétaires
- ^ Pierre, Montagne Sainte-Victoire: the iconic mountain of Aix, French Moments, 21 July, 2023
- ^ Mylène Loubas, La Sainte-Victoire, envisage un plan pour préserver son écosystème face à la surfréquentation, Var Actu, 30 juillet, 2023
- ^ 1 2 franceinfo - franceinfo Culture, Picasso et Vauvenargues, une histoire d'amour au pied de la Sainte-Victoire, France Info., 06/12/2016
- ^ Vassily Kandinsky: The Odyssey of Abstraction, Carrières des Lumières – digital art center in Baux-de-Provence, 19 May 2021
- ^ The Red Lands and the Montagne Sainte Victoire (Les Terres rouges et la Montagne Ste Victoire), Art UK
- ^ Georges-Arthur Goldschmidt, La Leçon de la Sainte-Victoire, gallimard, 22-03-1985
- ^ Mont Sainte-Victoire (1987) by Mark Tansey, Artchive