השבועה האפבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציור של אפבוס על כד. אטיקה, המאה ה-5 לפנה"ס. המוזיאון הארכאולוגי בפלרמו

השבועה האפבית היא שבועת אמונים שנשאו צעירים אתונאים לפני כניסתם לאפביה - המוסד המכשיר אותם להיות לוחמים ולהתקבל כאזרחי אתונה.

השבועה נזכרת בנאומו של המדינאי ליקורגוס (אנ') (338326 לפנה"ס) כנגד אדם בשם ליאוקרטס שאותו האשים בבגידה. ליקורגוס מאשים אותו שהפר את השבועה שנושאים גברים צעירים לפני קבלת האזרחות והתואר אפבוס (אנ'). הנשבע מתחייב להיות נאמן לאתונה ולעשות כמיטב יכולתו למענה כלוחם וכאזרח.

הנשבעים היו גברים בני 18 המועמדים להצטרף לדֵמֵה (אנ') ולהתקבל כאזרחים אתונאים לאחר שעברו בחינה שאישרה שהם זכאים לכך בהיותם אנשים חופשיים, בני הגיל המתאים, ובנים להורים אזרחי אתונה. טקס ההשבעה נערך במקדש אגלאורוס (אנ'), שהיה על המורד המזרחי של האקרופוליס. לאחריו יצאו המושבעים למצעד שבו עברו דרך מקדשים לאלים המוזכרים בנוסח השבועה, והקשורים בקרבות ההירואיים המפורסמים של אתונה והגיעו עד לפיראוס. עריכת טקס ההשבעה במקדש אגלאורוס היא סמלית וקשורה לסיפור במיתולוגיה היוונית, שלפיו אגלאורוס השליכה את עצמה מעל פיסגת האקרופוליס. היא עשתה זאת בעקבות נבואת האורקל שרק אם מישהו יהיה מוכן להקריב את עצמו למען העיר אפשר יהיה למנוע את נפילת העיר במערכה קשה. לאות תודה הקימו האתונאים את מקדש אגלאורוס על מורדות האקרופוליס.

נוסח השבועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים משערים כי מקור השבועה הוא כבר מהמאה החמישית אך הנוסחים הידועים, כמו הטקסט שנמצא חקוק על אסטלה שנמצאה באכרנאי (אנ') שבאטיקה הם מאמצע המאה הרביעית.[1]

לא אמיט קלון על הנשק הקדוש הזה ולא אנטוש את מקומי בשורת הלוחמים בשדה הקרב. אגן על המוסדות הציבוריים והקדושים שלנו ואשאיר את אדמת אבותי לא קטנה יותר, אלא גדולה יותר וטובה יותר, ככל שביכולתי אני או בעזרת כולם. אציית לאלה שיהיו המושלים במידת הסבירות ובכל עניין, ולחוקים שיהיו קיימים אז ולחוקים שיחוקקו בעתיד. אם מישהו ינסה לפגוע בהם אמנע זאת ככל שיהיה בכוחותי שלי או בעזרת כולם ואכבד את מסורת המוסדות המקודשים. עדים הם האלים אגלאורוס, הסטיה, אניו, אניאליוס, ארס ואתינה אריה, זאוס, הגמוני, היראקלס, וגבולות ארץ אבותינו של חיטה, שעורה, יין, עצי זית ועצי תאנים.

הופליט, חייל יווני, המאה ה 5 לפנה"ס, עיטור על קערת ברונזה

נוסח השבועה ממחיש את החיבור העמוק בין האזרחות, הצבא והדת באתונה.[2] הנשבע מתחייב להביא כבוד ותהילה לנשק, ולא לנטוש את חבריו הלוחמים. עריכת הטקס במקדש אגלאורוס מסמלת את נכונותו להקריב את חייו בקרב. כלוחם הוא נשבע להגן על הגבולות הפיזיים של הפוליס ואף להרחיב אותם. ההיבט האזרחי של השבועה כולל מחויבות למנוע כל פגיעה במוסדות הציבור שהם מקודשים, לציית לכל שלטון סביר שיהיה במדינה ולהיות נאמן לחוקים שהעם או המועצה (הבולי (אנ')) יחוקקו.[3] אך ההתחייבות היא לא רק לשמור על המוסדות הציבוריים של הדמוקרטיה האתונאית אלא גם להביא לכך שהמדינה תהיה טובה יותר - אם כי אין השבועה מפרטת באיזה מובן. הדת הנוכחת בכל חיי העיר, נוכחת גם בשבועה. האלים הם העדים, ובכך גם הערבים לקיום השבועה ומעניקים לה תוקף דתי.

האפביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוון העתיקה הייתה האפביה (Ephebeia) מוסד חינוכי של הפוליס שנועד להכשיר צעירים בני העיר בגילאי 18 עד 20 לשירות צבאי ואזרחי. מקור השם הוא "אפבוס" (ביוונית: ἔφηβος), שפירושו "מתבגר"; ברבים: "אפבוי", בני הנעורים.

מעמדה של האפביה, כמוסד חינוכי רשמי של הפוליס האתונאית התבסס בהשראתו של המדינאי ליקורגוס במאה הרביעית לפנה"ס. המוסד נועד להעניק לצעירים בני שמונה עשרה חינוך צבאי שיכשיר אותם להיות אזרחים וחיילים בשירות העיר. במהלך המאה הרביעית גדל משקל החינוך לאזרחות בתוכנית הלימודים ונוספו לו תכנים אינטלקטואליים.

השנה הראשונה ללימודים באפביה יועדה לאימוני ספורט ולרכישת כישורים צבאיים. באתונה, בשונה מספרטה, הוקדשה השנה השנייה גם ללימודי ספרות, פילוסופיה ומוזיקה. בשנתם הראשונה שרתו האפבוי ביחידות של חיל מצב במבצרים שונים, ובשנת השירות השנייה שלהם הופקדו על הגנת גבולות הפוליס. עם סיום שירותם, ולאחר שעמדו בהצלחה בבחינות, זכו הבוגרים ברומח, מגן, קסדה וגלימה מטעם המדינה. הוספת החינוך לאזרחות להכשרה הצבאית באפביה, נועד להקנות לצעירים ניסיון פוליטי, הן כצופים והן כמשתתפים במוסדות הפוליס.[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Oath of the Ephebes and the Oath of Plataea, found at Acharnae, in The Athenian Ephebeia in the Fourth Century BCE, John L. Friend, Koninklijke Brill NV, Leiden, The Netherlands 2019, p.19
  2. ^ Eric Casey, "Educating the Youth: The Athenian Ephebia in the Early Hellenistic Era" in Judith Evans Grubbs and Tim Parkin (eds.), The Oxford Handbook of Childhood and Education in the Classical World. 2013. Oxford University Press, Oxford. p.420
  3. ^ John Wilson Taylor, The Athenian Ephebic Oath, The Classical Journal, Vol. 13, No. 7, 1918
  4. ^ Eric Casey, "Educating the Youth: The Athenian Ephebia in the Early Hellenistic Era" in Judith Evans Grubbs and Tim Parkin (eds.), The Oxford Handbook of Childhood and Education in the Classical World. 2013. Oxford University Press[דרוש מקור: מספר עמוד]