השביתה הכללית בוונצואלה (2002–2003)
השביתה הכללית בוונצואלה הייתה שביתה פוליטית שארגנה האופוזיציה לנשיא הוגו צ'אווס, בדרישה לקיים בחירות חדשות לנשיאות. השביתה נמשכה מדצמבר 2002 עד פברואר 2003. מרכיב עיקרי בשביתה היה צמצום ניכר של הפקת הנפט במדינה. הדבר המיוחד בשביתה הזו היא העובדה, שהיא נתמכה על ידי הבורגנות כנגד ממשלה הנתמכת על ידי הפועלים ולא להפך.
הסיבות לשביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבורגנות בוונצואלה, יחד עם שותפיה בארצות הברית, נמצאת במגננה מאז היבחרו של הנשיא הוגו צ'אווס בשנת 1998. ונצואלה היא אחת מיצאניות הנפט הגדולות בעולם, וחלק עיקרי מכלכלתה מתבסס עליו. לכן גם הלאים צ'אווס את הנפט כשעלה לשלטון. באפריל 2002 נעשה ניסיון הפיכה כושל נגד הנשיא, והמצב הכלכלי הלך והידרדר. האינפלציה טיפסה במהלך השנה לרמה של 35 אחוזים ומעמד הביניים הלך והתרושש. בשנת 2001 נבחר קרלוס אורטגה להוביל את הקונפדרציה של האיגודים המקצועיים של וונצואלה. אומנם בית המשפט פסל את תוצאות הבחירות, אך הוא נשאר בתפקידו. אורטגה היה שותף בניסיון ההפיכה באפריל, וכשצ'אווס החליט על הלאמה מוחלטת של חברת הנפט הגדולה PDVSA, הוא קרא לשביתה כללית, שהחלה בדצמבר.
מהלך השביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטרת השביתה הייתה לזעזע את המשק של וונצואלה במידה כזאת, שתתאפשר הדחתו של צ'אווס, בדומה אולי למהלך שהובילו כוחות הימין בצ'ילה בזמן שלטונו של סלבדור איינדה. אך רוב העובדים לא נטשו את מקומות העבודה שלהם, וצ'אווס אף היה בטוח מספיק בשביל להשתתף בחגיגות ההשבעה של הנשיא החדש של ברזיל ב-2 בינואר 2003. הייצור לא נפסק לגמרי, אך במקום מיליוני חביות נפט ביום יצרו רק 400 אלף חביות ביום, עדיין יותר מהצריכה הלאומית. ממשל ארצות הברית תמך בגלוי בהפלת משטרו של צ'אווס, אך לא תכננה הפיכה צבאית כמו במקרה של צ'ילה.
תוצאות השביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלפי עובדים של ה-PDVSA פוטרו. כנגד אורטגה התנהל משפט ארוך, ובסופו נכלא ל-16 שנים בכלא, אך ברח משם כבר בשנת 2006. האופוזיציה כנגד צ'אווס נחלשה בעקבות השביתה. חולשה הביאה אותם לכיוון של התקפות טרוריסטיות אחרי השביתה. אך גם צ'אווס לא מרגיש יותר בטוח. לארצות הברית הוא לא נסע ב-2003 לפתיחת הדיונים באו"ם, כי חשש שיתנקשו בחייו.
