השביתה הכללית בניגריה (ינואר 2012)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ניגריה היא יצואנית נפט מספר שש בעולם, אך לא מייצרת בעצמה בנזין. את כל חומרי הדלק היא מייבאת. עד כה עמד מחיר הבנזין על כ-65 נאירה (1.63 ₪ ) לליטר, אך החל מ-1 בינואר 2012 קפץ המחיר הרשמי ל-138 ניירה (3.48 ₪) ואף יותר, במקומות מסוימים הוא הגיע ל-6.28 ₪.[דרוש מקור][דרושה הבהרה] יחד עם מחירי בנזין קפצו מחירי התחבורה הציבורית והמזון. אנשים שביקרו בימי חג המולד את קרוביהם, לא יכלו לחזור הביתה, כי לא יכלו לשלם את המחיר. האיגודים המקצועיים של ניגריה קראו לשביתה. הנוער כבש כיכר בעיר הצפונית קנו וקרא לו "כיכר תחריר". השביתה התרחבה והוכרזה שביתה כללית בלתי מוגבלת בזמן. בניגריה מתח הולך וגובר בין נוצרים למוסלמים, אך בשביתה הזו פעלו כולם יחד. אך המשטרה תקפה את המפגינים בחריפות. כבר ביום השביתה הראשון נהרגו 12 מפגינים. אחרי 5 ימים של שביתה נכנע הנשיא גודלאק ג'ונתן והוריד את המחיר ל-90 ניירה. זוהי הצלחה חלקית, ובעיקר לא נוגעת בבעיה העיקרית, שהיא לא מחיר הדלק, אלא היעדר תעשייה לייצור דלק במדינה שמייצאת כל שנה מעל שני מיליון חביות נפט, יותר מלוב וכמעט כמו איראן.

במאבק לשינוי המצב הזה נפל קורבן ב-1995 הסופר והמחזאי קן סארו-ויווה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Nigeria.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ניגריה ובנושא פוליטיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.