השואה באמנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השואה, הייתה אירוע תקדימי שהשפיע ישירות על חייהם של עשרות מיליוני בני אדם, ובשל היותה אחד האסונות הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית, הן מבחינת היקפה והן מבחינת מידת האכזריות של הפשעים שנעשו במסגרתה, היא נושא ליצירותיהם של אמנים רבים ברחבי העולם. רבים מהאמנים הם יהודים וישראלים, חלק מהם ניצולי השואה. ראשיתה של האמנות לנוכח השואה בעצומה של מלחמת העולם השנייה.

האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה, בוורשה, מעשה ידי נתן רפופורט
פסל מרדכי אנילביץ' ביד מרדכי
אנדרטת השואה והתקומה בתל אביב, מעשה ידי יגאל תומרקין
ציור דיו (2019) של האמן הקרואטי אלפרד קרופה (Krupa) לזכר בת משפחתו, אסירה פוליטית שנרצחה בבירקנאו ב-1 בפברואר 1944

אמנות פלאסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות פלאסטית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומה של השואה באמנות הישראלית עד שנות ה-80 היה מצומצם. למרות עיסוקם של אמנים שונים בזיכרון השואה, כגון עבודותיהם של יגאל תומרקין, חיים מאור ואחרים, לא נתפש אף גוף עבודה של אותם אמנים כבעל עניין מרכזי בייצוג השואה. לעיתים, כמו ניסו אמנים להמעיט בחשיבות ייצוג השואה בעבודותיהם. משה קופפרמן, לדוגמה, ניסה במשך שנים רבות להציג את עבודתו בראש ובראשונה בהקשר של שפת האמנות וגישות פורמליסטיות אחרות. יוצאים מן הכלל הן פסלים ואנדרטאות אשר הוזמנו למרחב הציבורי על ידי הממסד העירוני או הממשלתי בישראל.

השינוי בעמדת האמנים הישראלים בייצוג השואה החל במהלך שנות השמונים. הסמן הבולט לתופעה, ובמידה רבה גם המוביל שלה, היה הצייר משה גרשוני. בעבודותיו האקספרסיביות כגון המיצב "אטימה אדומה: תיאטרון" (1980) בביאנלה של ונציה וציורים רבים שעשה במהלך שנות ה-80 וה-90, הופיעו ייצוגים של השואה בצורה הולכת ומתחדדת. בין דימויים אלו ניתן למנות אזכורים של שמות יהודיים, של פסוקי תפילות, סימנים כגון צלב קרס, מגיני דוד ועוד, אשר הוטמעו בתוך מסגרות אקספרסיביות. בעבודותיו של גרשוני בוטאה השואה מתוך יחס של השגבה טרנסגרסיה גם יחד[1]. מן הצד האחד מופיעים הדימויים כסימני זיכרון וכינון זהות, כמו בעבודה "הנני" (1988) בה מופיעים על גבי צלחת קרמיקה הכיתוב "הנני" כשהוא מלווה במגן דוד צהוב ובטביעת האצבע של האמן. בעבודה "היום השישי" מופיעים ספלי קפה מעוטרים בצלב קרס ובצלחות ששוליהן הוזהבו ולצידן צלחת שלישית ובה כיתוב הפסוק "יום השישי. ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם!" הלקוח מספר בראשית. בעבודות אחרות כגון "גוסטאב מאהלר" (1980) מופיע שמו של המלחין היהודי-גרמני מאהלר בתוך מעיין פרופיל ייצוגי שלו ובשוליו נרשמה הכתובת "הי, חייל, מה שמעת". בכך מערבבת ביצירה בין איקונוגרפיה הומואירוטית שפיתח גרשוני לבין ייצוג השואה. ייצוג מובהק יותר הופיע בקבוצת תחריטים משנת 1994 הנקראת "שש השנים הראשונות", אשר בכל אחד מחלקיה מופיעים תאריכים הקשורים למשפחתו של גרשוני ולמלחמת העולם השנייה, לצד כתובות כגון "איפה כל היהודים?".

במהלך שנות התשעים הציגו אמנים ישראלים שונים גישות שונות, לעיתים ביקורתיות לייצוג השואה. במקרים רבים ניכרת בעבודותיהם השפעת העיסוק בשואה באמנות הבינלאומית. האמנית פני יסעור, לדוגמה, הציגה בתערוכה "מפות מנטאליות - אולמות ייצור" (1993) ובעיקר בבודה "מפת הרכבות של גרמניה, 1938" (1996), אשר הוצגה במסגרת תערוכת ה"דוקומנטה" בעיר קאסל. בעבודות אלו הופיעו מפות של רכבות וסממנים אחרים המאזכרים את השואה כחלק מניסיון לייצוג זיכרון ותיאור היחס שבין הזיכרון הפרטי והציבורי בעקבות השואה[2].
גישה מנוגדת הציג האמן רועי רוזן בתערוכה "חיה ומות כאווה בראון" (1997) שהקים במוזיאון ישראל. בתערוכה "איפשר" רוזן לצופים לחוות ולהשתתף בחייה של פלגשו של אדולף היטלר. בפרויקט אחר הציג את דמותה הפיקטיבית של "ז'וסטין פרנק", אמנית יהודיה פרובוקטיבית אשר "פעלה" באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה. עבודות ביקורתיות אלו עסקו ביחס התרבות לשואה, לא פחות מאשר לשואה עצמה.

אנדרטאות ציבוריות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות ספרותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ספרות השואה

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטי קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – השואה בקולנוע

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה קלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היצירה לקריין, מקהלת גברים ותזמורת "הניצול מוורשה", מאת המלחין ארנולד שנברג נכתבה על פי עדות ששמע המלחין ששהה באותה עת באמריקה מפי ידידו על אודות המתרחש באירופה.
  • "צחוק של עכברוש" היא אופרה קאמרית ישראלית שהלחינה אלה מילך-שריף לליברית המבוססת על ספר באותו שם מאת נאוה סמל, ועוסקת באופן מקורי וייחודי בנושא השואה וזכרונה.
  • 'השיר על העם היהודי שנהרג' יצירה לתזמורת פילהרמונית, סולן (חזן) ומקהלות - מלחינה: זלטה רזדולינה, על פי הפואמה של משורר השואה הי"ד יצחק קצנלסון - היצירה הוקלטה בביצוע התזמורת הפילהרמונית של מורביה - אולומוץ בניצוח מאסטרו ויקטור פלדבריל מטורונטו קנדה.

זמר יידי וזמר עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקת מטאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: רוזן, רועי, "נראותה ואי-נראותה של הטראומה", סטודיו, גיליון מס' 76, אוקטובר-נובמבר 1996.
  2. ^ ראו: בר אור, גליה, "חלל פרדוקסלי", סטודיו, גיליון מס' 109, נובמבר-דצמבר 1999, עמ' 45-53.


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיה
אחרות ארצות הבריתטורקיהספרדפורטוגלשוודיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן" • "הקמע"
מוזיקה ומחול "ניצול מגטו ורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"כרוניקה של גטו לודז'מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל