השועל והדגים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שועל על שפת הנהר. אוהרה קוסון (אנ')
המשל והנמשל, כפי שמופיע בתלמוד

משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!

אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה כי הוא חייך ואֹרך ימיך - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה.

תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב'

השועל והדגים הוא משל שנאמר על ידי רבי עקיבא ומופיע בתלמוד הבבלי.[1] המשל נועד להמחיש את התלותיות החיונית של העם היהודי בלימוד התורה. משל זה הוא מהמפורסמים בסוגו בספרות התלמודית, בשל תוכנו, מיקומו ואומרו.

המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשל מספר על שועל שהלך על שפת הנהר וראה שבתוכו מתרוצצים דגים ובורחים אנה ואנה. שאל אותם השועל ממי הם בורחים, ענו לו הדגים שהם בורחים מפני רשתות הדיג שמציב האדם בנהר. פנה השועל אל הדגים בהצעה אדיבה כביכול, בה הציע להם לעלות אליו אל היבשה, שם אין רשתות דיג, ולהתגורר עמו. השועל אף שיקר וסיפר להם שכך גם אבותיו גרו עם אבותיהם. הדגים לא נפלו בפיתוי וסירבו להצעה תוך שהם לועגים לחכמתו המדומה. הדגים הסבירו לו כי חששם מן הקיים במים עדיף על האפשרות שהציע, משום שהמקום שבו הם יכולים לחיות הוא המים, והפחד מהמוות שם הוא מגורם צדדי שבמים. מה שאין כן ביבשה, שעצם הימצאותם ביבשה, בהיעדר המים, היא הגורם למותם.

הנמשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי עקיבא, בעל המשל, רואה את גזירותיה של מלכות רומי כרשתות דיג, את השידול והפיתוי כשועל (חיה טמאה, טורפת, ערמומית; וכביכול, פיקחת), את ישראל כדגים, ואת התורה כמים. ה"שועל" מציע לנטוש את מקום הגידול המסורתי ולסגל לעצמם אורח חיים חדש כדי לשרוד את גזירות הרומאים ועונשיהם, אך התורה ליהודים, כמוה כמים לדגים, ואינם יכולים בלעדיה.[א]

בעמדת השועל מקובל לראות את הרומאים כמפעילים ניסיונות פיתוי לעזיבת הדת. כך גם מפרשים כמה מפרשני התלמוד ואחרים.[5] אולם בגרסת הסיפור המופיעה בילקוט שמעוני[6] השועל מייצג את היהודי בעל העמדה הפשרנית, במקרה זה – פפוס בן יהודה. כך גם מבארים פרשנים אחרים.[7][8]

הרקע למשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי עקיבא בציור בהגדת מנטובה

תקופה זו הייתה תקופת "דורו של שמד". אדריאנוס הטיל גזרות קשות על היהודים שבארץ ישראל. מפֵרי הפקודות הוצאו להורג בעינויים. אחת המצוות שנאסרו במסגרת זו הייתה מצוות לימוד תורה ברבים. יישומה של גזירה זו היה עשוי למוטט את המבנה הדתי של היהודים.

התלמוד[1] מספר על רבי עקיבא, מגדולי החכמים שבאותו דור, שבחר להפר את הפקודה וישב ללמד תורה ברבים. רבי עקיבא, שהיה במרכז התומכים במרד בר כוכבא נמצא מתמרד לשלטון הרומאים בשני המישורים, הן בנקיטת צעדים אקטיביים למאבק ברומאים מהבחינה המדינית, והן בהתנגדות לגזרות הדתיות. אין לשלול את כך שעמדה זו האחרונה התחזקה יותר אצל רבי עקיבא עם כישלונו ודעיכתו של המרד מול עיניו.[8] [ב] באחד הפעמים, בעוד רבי עקיבא יושב ומלמד תורה באופן פומבי, הזדמן למקום פפוס בן יהודה, שהיה גם הוא מחכמי אותו דור, ותמה על רבי עקיבא איך הוא אינו חושש מהשלטון הרומאי ומסכן את עצמו עבור כך. רבי עקיבא שראה את לימוד התורה כהכרחי וקיומי לעם ישראל, ענה לו באמצעות משל זה כי אי לימוד התורה חמור ומסוכן הוא מגזירת השלטון. שכן השלטון לא בהכרח שיתפוס את לומדי התורה, אך אלו המתבטלים מלימוד התורה מסכנים ומאבדים את עתידם בוודאות ומיד.

בתלמוד מסופר עוד כי בסופו של דבר, כעבור זמן קצר, אכן נתפס רבי עקיבא ונכלא בבית הסוהר ב"אשמת" לימוד תורה. בהמשך הוצא רבי עקיבא להורג תחת עינויים. בעוד רבי עקיבא שוהה בבית הסוהר, נתפס אף פפוס על עבירה כלשהי והושם יחד עמו בבית הסוהר. כשנכח בכך פפוס אמר: "אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים".

התלמוד מביא את מאורע זה כדוגמה לדברי רבי עקיבא עצמו בחיוב קיום התורה אף עד כדי מסירות נפש: "בכל נפשך.[9] - אפילו נוטל את נפשך"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דב סדן, צווישן פוקס און פיש, פאלק און ציון, גיליון 48, תשמ"ג, עמ' 22–24.
  • צילה רון, על הוראת המשל; "העורב והיונה", "השועל והדגים", "דירה להשכיר", בשדה חמ"ד, כרך כ"א, 1978, עמ' 331–337, עמ' 345.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דברים על משקל דומה לזה[2] מובאים במקום אחר בתלמוד מרב יהודה בשם רבו שמואל על דברי הפסוק "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ"[3] - "למה נמשלו בני אדם כדגי הים? לומר לך: מה דגים שבים - כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם - כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצות מיד מתים".[4]
  2. ^ יצוין גם כי בר כוכבא עצמו נהרג באותה השנה שבה הוצא רבי עקיבא להורג, שנת 136.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד ב'. ראו גם ילקוט שמעוני, דברים, רמז תתלז.
  2. ^ ראו מהרש"א, מסכת עבודה זרה, חידושי אגדות, דף ג', עמוד ב', ד"ה למה נמשלו.
  3. ^ ספר חבקוק, פרק א', פסוק י"ד.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ג', עמוד ב'.
  5. ^ ראו מהרש"א, מסכת ברכות, חידושי אגדות, דף כ"א, עמוד ב', ד"ה מלה"ד; רבי פנחס מנחם אלתר, קובץ שעורי תורה, חלק ד', ועד להרבצת תורה, ירושלים, תשל"ו, עמ' יג, ד"ה ור"ע עצמו.
  6. ^ חומש דברים, פרשת ואתחנן, רמז תתל"ז.
  7. ^ ראו הרב ברוך בר ליבוביץ, ברכת שמואל, חלק ד, מכתב בתחילת הספר.
  8. ^ 1 2 גדי ויסברט, "משל השועל והדגים", סנונית, ספר האגדה.
  9. ^ ספר דברים, פרק ו', פסוק ה'.