השיבה הביתה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
השיבה הביתה
Coming Home
כרזת הסרט השיבה הביתה
בימוי האל אשבי
הפקה ג'רום הלמן
תסריט ואלדו סולט
עריכה דון צימרמן
שחקנים ראשיים ג'יין פונדה
ג'ון וויט
ברוס דרן
מוזיקה פול מקרטני עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום הסקל וקסלר
מפיץ יונייטד ארטיסטס
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 15 בפברואר 1978
משך הקרנה 126 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה, סרט מלחמה, סרט רומנטי, דרמה פוליטית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 3,000,000‏$
הכנסות 32,653,905‏$ (בארצות הברית)
הכנסות באתר מוג'ו cominghome
פרסים פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (ג'ון ווייט)
פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (ג'יין פונדה)
פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר (ננסי דווד, וולדו סולט, רוברט סי ג'ונסון)
פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה (ג'ון ווייט)
פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה (ג'יין פונדה)
פרס פטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (ג'ון ווייט)
פרס מעגל מבקרי הקולנוע של ניו יורק לשחקן הטוב ביותר (ג'ון ווייט)
פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לשחקנית הטובה ביותר (ג'יין פונדה)
פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לשחקן הטוב ביותר (ג'ון ווייט)
פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לסרט הטוב ביותר
פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקן הטוב ביותר (ג'ון ווייט) עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

השיבה הביתהאנגלית: Coming Home) הוא סרט אנטי-מלחמתי אמריקאי משנת 1978 העוסק במלחמת וייטנאם, בבימויו של האל אשבי עם ג'יין פונדה וג'ון וויט בתפקידים הראשיים.

ג'יין פונדה הייתה מראשי המתנגדים למלחמה זו וסבלה מחרם מצד חלק גדול של הציבור האמריקאי, אך כשיצא הסרט, שלוש שנים לאחר סיום המלחמה, החלו להתברר הצדדים הפחות נעימים שלה והסרט נתקבל בהתלהבות והפך לשובר קופות.

ג'ון וויט זכה בפסטיבל הקולנוע בקאן בפרס השחקן הטוב ביותר (1978)

הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר בשנת 1979

וויט ופונדה זכו באותה השנה בגלובוס הזהב בפרס לשחקנים הטובים ביותר - דרמה

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאלי הייד (ג'יין פונדה) היא אשתו של בוב הייד (ברוס דרן), קפטן בחיל הנחתים של ארצות הברית. הוא חדור מוטיבציה לשרת את ארצו במלחמת וייטנאם. סאלי נפרדת ממנו, שוכרת בית על החוף, קונה מכונית ספורט ומבקשת למצוא לעצמה תעסוקה.

חברתה ויי (פנלופה מילפורד) מציעה לה לעבוד כמתנדבת בבית חולים שיקומי לפצועי המלחמה. בבית חולים זה מאושפז אחיה של ויי, ביל, הסובל מפוסט טראומה לאחר שירות בווייטנאם.

סאלי נפגשת בפעם הראשונה בתוצאות המלחמה - פצועים בדרגות שונות ממורמרים על מצבם ועל כך שהמדינה נטשה אותם ומתווכחים על נחיצות המלחמה הזאת.

היא פוגשת את סמל לוק מרטין (ג'ון וויט) שלמד אתה באותו בית ספר תיכון וכעת הוא משותק בחצי הגוף התחתון לאחר פציעה בווייטנאם. הוא כועס וממורמר על מצבו, מקלל את הצוות הרפואי וזורע הרס בבית החולים עד שנאלצים לקשרו למיטה. במצב זה נגשת אליו סאלי והוא מזהה אותה כמעודדת במשחקים בבית הספר. עם הזמן הוא נרגע בחברתה ומתפתח ביניהם יחס של חיבה.

סאלי מגיעה לפגוש את בעלה שקבל חופשה בהונג קונג. היא רואה שינוי ניכר במצבו הנפשי. הוא מספר לה על הזוועות שעושים חיילים ומפקדים בוגרי הווסט פוינט בכפרים בווייטנאם והוא מתבייש במצב שנמצא חיל הנחתים עם המסורת המפוארת.

אחיה של ויי, ביל, נמצא בדיכאון עמוק ומאבד עצמו לדעת בבית החולים על ידי הזרקת אוויר לורידיו. הדבר פוגע קשות בבוב והוא מחליט לבצע פעילות נגד המלחמה. הוא קושר עצמו בשלשלאות לשער של לשכת הגיוס ונעצר. הוא מופיע בטלוויזיה ומטיף שם נגד המלחמה.

סאלי שאך זה חזרה מהונג קונג רואה את בוב בטלוויזיה והחיבה כלפיו הופכת לאהבה. הם מקיימים יחסי מין והיא חווה לראשונה אורגזמה.

סוכני ה-FBI עוקבים אחריהם, מצלמים ומקליטים את פגישותיהם. בוב חוזר מווייטנאם לאחר שנפגע ברגלו מפליטת כדור. בסרט רואים אותו יורד מהמטוס עם פצועים על אלונקות וארונות קבורה מכוסים בדגל ארצות הברית.

בוב מוזמן למודיעין הצבאי שם מראים לו את כל ההוכחות על הקשר בין סאלי ולוק. בתחילה הוא נוטל רובה טעון עם כידון ומתכוון להרוג את סאלי ולוק אולם ברגע האחרון הוא נרגע, עוזב אותם ונוסע לחוף הים שם הוא פושט את בגדי חיל הנחתים ונכנס לים עירום.

בסוף רואים את בוב מרצה לפני צעירים העומדים לפני גיוס. לאחר שנציג הנחתים מסביר להם את חשיבות המלחמה לארצות הברית, מופיע בו ומסביר להם את חוסר התוחלת במלחמה ומספר לדוגמה על עצמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא השיבה הביתה בוויקישיתוף