השיטפון הגדול של צפון קוריאה (1995)
השיטפון הגדול בצפון קוריאה (1995) הוא רצף אירועי שיטפונות, שהתרחשו בקוריאה הצפונית בין השנים 1994–1996 (ששיאו בשנת 1995) אשר הובילו את המדינה המבודדת לתקופת הרעב ההמוני בקוריאה הצפונית. השיטפונות תרמו לדרדור המצב ההומניטרי בקוריאה הצפונית באופן ישיר וכתוצאה מכך מתו מרעב על פי ההערכות בין 330,000 ל-3,500,000 בני אדם.[1]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגאוגרפיה של קוריאה הצפונית היוותה מאז ומתמיד אתגר משמעותי למדינה. כ-80% משטחה של המדינה הררי ובשטח שנותר יש מזג אוויר קר אשר אינו מאפשר לגדל תוצרת חקלאית במהלך כל השנה. מבחינה גאוגרפית ובהתאם לגודלה, צפון קוריאה מעולם לא הייתה מסוגלת לספק לעצמה את צורכי המזון של אוכלוסייתה ונראה כי אינה יכולה לעמוד בכך.[2]
התפרקותה של ברית המועצות בסוף שנות ה-80 הובילה לפגיעה אנושה בצפון קוריאה הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינת המשאבים אשר הייתה רגילה לקבל בזול.[3] כך למשל, צנח היקף המסחר בין המדינות מ-40% בסוף שנות ה-80 ל-10% בלבד בשנת 1993, ערב הרעב הגדול.[3] גם הציוד הצבאי שמכרה לשני הצדדים במלחמת אירן-עיראק בשנות ה-80 היווה הכנסה משמעותית (על אף הציוד הלקוי והרמה הנמוכה שלו), מקור הכנסה שהסתיים עם שוך הקרבות ב-1988. פוטנציאל צמיחה נוסף היה הלוואה מבנקים מערביים, אך שורה של הונאות קטנות בשנות ה-70 של כסף יפני וצרפתי, כמו גם שימוש לא מושכל בכספים, גרמו לאי אמון בממשלה הצפון קוריאנית תוך סתימת הגולל על האופציה הזאת גם כן.[4] עזרה דחופה בתחילת שנות ה-90 קיבלה צפון קוריאה מסין, אשר הפכה ליבואנית העיקרית של המדינה המבודדת ובשנת 1993 ייצאה סין לצפון קוריאה 77% מהדלקים ו-68% מהמזון.[5] עם זאת, הסכנה בהישענות על גורם אחד לייבוא פגשה את צפון קוריאה כאשר פרץ משבר כלכלי ומחסור בדגנים בסין, אשר הוביל להפחתה דרמטית של הייצוא בשנתיים הבאות.
לוח הזמנים של השיטפון בשנת 1995[עריכת קוד מקור | עריכה]
חודשי יולי-אוגוסט ידועים כתקופת המונסונים באזור זה של כדור הארץ, אך בדרך כלל הגשם יורד מספר שעות ביום לתקופה קצרה. באוגוסט 1994 חוותה המדינה שיטפונות ברמה בינונית אשר הובילו לאובדן של תוצרת חקלאית מקומית ופגיעה בהמוני כפריים. כשנה לאחר מכן, ב-30 ביולי 1995 החל לרדת גשם זלעפות אשר רק הוסיף והתחזק עד 18 באוגוסט. הגשם ירד באופן רצוף למשך כשבועיים וחצי ולא פסק 'אפילו לדקה'. בנפת פיונגסן שבמחוז חוואנגחייאה, תועדו 877 מ"מ של גשם תוך שבע שעות בלבד וכמות המים בנהר היאלו הוערכה במיליארד מטרים מעוקבים במשך 72 שעות.[6] משקיפים זרים תיארו את הגשם כבעל 'מימד תנ"כי' וזקני האזור טענו כי גשם כזה לא תועד באזור במשך 70 שנה.[7] השיטפונות גרמו לפינוי של 5.4 מיליון איש, אשר היוו כרבע מאוכלוסיית המדינה.
נזקי השיטפון והשפעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נפילת החשמל[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתוצאה מהגשמים החריגים, קרסה תוך זמן קצר כמעט כל רשת החשמל במדינה. מסילות הברזל שהיו תלויות בחשמל נותקו וכך למעשה נמנעה גם הגעה של פחם על מסילות הברזל לתחנות החשמל הנותרות. תיקון התחנות ההידרואלקטריות היה כמעט בלתי אפשרי בשל מחסור בתעשייה כבדה, בציוד ובמומחים. כתוצאה מכך סבלה צפון קוריאה ממחסור כרוני בחשמל עד תחילת שנות ה-2000.[8]
המחסור במזון[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיטפונות השפיעו על 30% משטח המדינה והחריבו את השטחים החקלאיים, את היבולים, את מאגרי הגרעינים ואת התשתיות הכלכליות של מחוזות רבים. האובדן העיקרי היה של מאגרי החירום של הדגנים, בשל העובדה שהם אוחסנו במאגרים תת-קרקעיים. ע"פ ההערכות כ-1.2 מיליון טונות של תוצרת אבדה בשיטפונות במהלך ימים ספורים.[9]
הרעב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הרעב ההמוני בקוריאה הצפונית
בחודשים לאחר השיטפון, החל רעב המוני בכל רחבי המדינה ודיווחים מערביים על אוכלוסיות עשירות שאכלו 'קלחי תירס שטרם הבשילו'[6] תועדו בהרחבה. שיעור התת-תזונה באוכלוסייה עלה ל-14% בשנת 1997[10] וכמות המזון שחולקה הצטמצמה מממוצע של 700 גרם ליום ב-1987 ל-128 גרם ליום בלבד בשיא המשבר בשנת 1997. בניסיון ממושך להקל על המצוקה הציעה ממשלת קוריאה הצפונית לאזרחיה את קיומו של משטר "מזונות חלופיים" כדי שיוכלו לשרוד. לדוגמה, קוביות קטנות של קליפות עצים, עלים ודשא.[11] עד היום לא ידוע כמה אנשים מצאו את מותם ברעב ההמוני בקוריאה הצפונית, אך ההערכות מדברות על בין 330,000 ל-3,500,000 בני אדם.[1]
בשנת 1996 היו כמה שיטפונות נוספים ובשנים 1997, 2000 ו-2001 הייתה בצורת.
קוריאה הצפונית טוענת עד היום כי השיטפון הגדול היה אירוע בלתי טבעי והסיבה המרכזית אשר הובילה לרעב הגדול. מנגד, מומחים טוענים כי הרעב הגדול היה בלתי נמנע ונבע כתוצאה מנפילת ברית המועצות, המשבר הפנימי של דגן בסין, חוסר תכנון וסוציאליזם לקוי ולפיכך השיטפון הגדול החמיר את הרעב אך לא היה הסיבה המרכזית לפריצתו.[6]
סיוע חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1995 הגישה צפון קוריאה, שכמעט ולא הייתה חברה בשום מוסד בינ"ל, בקשה רשמית לסיוע הומניטרי והקהילה הבינ"ל נענתה. בין השנים 1995–2005, הוענק סיוע של כ-2.3 מיליארד דולר לצפון, 67% ממנו כמזון כאשר עיקר המסייעים היו ארצות הברית, יפן, סין, קוריאה הדרומית, אירופה וארגוני סיוע בתחום המזון מרחבי העולם.[12] צפון קוריאה לא התאוששה עד היום מהשטפונות ונעזרת במומחים חיצוניים לשיקום רשת החשמל ותכנון המזון בשטחה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Daniel Goodkind, Loraine West, The North Korean Famine and Its Demographic Impact, Population and Development Review 27, 2001-06, עמ' 219–238 doi: 10.1111/j.1728-4457.2001.00219.x
- ^ Andrea M. Savada, Area Handbook Series: North Korea, A Country Study, 1993-06-01
- ^ 1 2 J. Kopp, R. Beaujean, N.L. Grigorov, M.A. Kondratyeva, Measurements of solar heavy ions inside the earth's magnetosphere, Radiation Measurements 25, 1995-01, עמ' 307–310 doi: 10.1016/1350-4487(95)00102-k
- ^ Marcus Noland, Stephan M. Haggard, Famine in North Korea Redux?, SSRN Electronic Journal, 2008 doi: 10.2139/ssrn.1284487
- ^ Chung-Ming Chen, Zang-Hee Cho, Cheng-Yi Wang, A fast implementation of the incremental backprojection algorithms for parallel beam geometries, IEEE Transactions on Nuclear Science 43, 1996, עמ' 3328–3334 doi: 10.1109/23.552746
- ^ 1 2 3 Masood Hyder, Book Review: Hazel Smith, Hungry for Peace: International Security, Humanitarian Assistance and Social Change in North Korea (Washington DC: United States Institute of Peace, 2005, 368 pp., $19.95 pbk.), Millennium: Journal of International Studies 35, 2007-09, עמ' 786–788 doi: 10.1177/03058298070350030712
- ^ Philip Hwang, The Impossible State: North Korea Past and Future by Victor Cha, American Foreign Policy Interests 36, 2014-05-04, עמ' 212–214 doi: 10.1080/10803920.2014.925343
- ^ David F. Von Hippel, Peter Hayes, Engaging North Korea on Energy Efficiency, Korean Journal of Defense Analysis 8, 1996-12, עמ' 177–221 doi: 10.1080/10163279609464564
- ^ Douglas James Noble, Public health in Democratic People’s Republic of Korea, BMJ Global Health 4, 2019-03, עמ' e001440 doi: 10.1136/bmjgh-2019-001440
- ^ Daniel J. Schwekendiek, South Korea, New Brunswick: Transaction Publishers, [2016]: Routledge, 2017-07-05, ISBN 978-1-315-13007-1
- ^ Kjell Magne Bondevik, Kristen Abrams, The Responsibility to Protect, Oxford University Press, 2011-11-25, עמ' 346–371, ISBN 978-0-19-979776-9
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Nevin Scrimshaw: (January 20, 1918 — February 8, 2013), Food and Nutrition Bulletin 34, 2013-03, עמ' 3–5 doi: 10.1177/156482651303400101