שירות לאומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף השירות הלאומי)
התנדבות של בנות שירות עם קשישים בקהילה

שירות לאומי או שירות אזרחי משמש לרוב כשירות תחליפי לשירות צבאי ונעשה לרוב במסגרות חינוכיות, רפואיות או בפעילויות רווחה. מסגרות שירות כדוגמת זו קיימות במדינות שונות בעולם ובפרט בישראל.

שירות לאומי במדינות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק ממדינות העולם ניתנת אפשרות לאזרחים הצעירים לשרת בשירות הקהילה שלהם במקום השירות הצבאי.[1][2][3] הסיבות לכך הן בדרך כלל:

  1. אמונה בחשיבות השירות למען הכלל כמרכיב בהתפתחות תפיסה אזרחית וסולידריות חברתית בקרב הנוער המתבגר.
  2. רצון להקל על הקהילה באמצעות אספקת שירותים זולים.
  3. אין צורך בכל בני מחזורי גיוס החובה עבור הצבא כאשר אין איום על המדינה.
  4. גישה אנטי-מיליטריסטית, במיוחד במדינות שהן בעלות עבר צבאי ניכר.
  5. חיסכון בתקציב בשל העלות הנמוכה של תקן שירות לאומי לעומת שכר עובד.

ברוב המדינות, השירות הלאומי ארוך מהשירות הצבאי וזאת על מנת לעודד גיוס, כמו כן לרוב אין אפשרות להימנע הן משירות צבאי והן משירות לאומי, כך למשל בגרמניה[דרוש מקור].

שירות לאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירות הלאומי בישראל (שנקרא גם שירות אזרחי) מהווה שירות תחליפי לשירות בצה"ל, והוא מוסדר באמצעות חוק שירות אזרחי, תשע"ז-2017 העוסק בכל אזרח או אזרחית ישראלים שקיבלו פטור משירות בצה"ל, למעט בחורי ישיבות.

על פי החוק בישראל, רשאי להתנדב לשירות לאומי כל אזרח ישראלי או תושב קבע, בגילאי 18–24 (או עד 27 אם למד במוסד לחינוך מיוחד), שקיבל פטור משירות צבאי או שלא נקרא לשירות סדיר.[4] נכון לשנת 2021 בישראל מתנדבים כ-18,000 צעירים וצעירות בשירות לאומי. אוכלוסיית המתנדבים כוללת נשים וגברים, ביניהם יהודים, ערבים ופטורי גיוס מסיבות שונות, כגון מסיבות רפואיות או דתיות.[5] כמחצית ממתנדבי השירות הלאומי בישראל הן בנות דתיות לאומיות ששוחררו מחובת השירות בצה"ל מטעמי דת[6], כרבע מהם חילונים, כרבע מהם מגיעים מהחברה הערבית, כ-8 אחוזים שייכים לקבוצות אוכלוסייה מיוחדות (מתנדבים עם מוגבלות, נוער בסיכון ונערות במצוקה).

ניהול השירות הלאומי בישראל מבוצע על ידי שמונה עמותות (גופים מוכרים): האגודה להתנדבות, בת עמי, העמותה לשוויון חברתי ושירות לאומי, עמינדב, ש"ל, שלומית, אופק וחיבור חדש. עמותות השירות הלאומי אחראיות על איתור המועמדים, שיבוצם במקומות שירות וליווי המתנדבים במהלך השירות. המדינה מפעילה סמכויות פיקוח ותכנון אסטרטגי מקיף לכל נושא השירות, באמצעות רשות השירות האזרחי-לאומי.

מסלול נוסף וייחודי של שירות לאומי, נועד לבחורי ישיבות המצהירים כי "תורתם אומנותם". שירות זה מעוגן בחוק נפרד, חוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד-2014 שנועד ליצור מסלול לשירות לאומי-אזרחי לבחורי ישיבות מעל גיל 21, כתחליף לשירות בצה"ל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירות הלאומי (או אזרחי) מעסיק את הציבור בישראל, ובמיוחד בכנסת, מאז הקמת המדינה. בעבר הוא היה קשור למחלוקת אידאולוגית בין דתיים לחילונים על שאלת גיוס נשים בכלל, וחובת גיוס בנות צעירות להתנדבות בשירות אזרחי. בשנות 2000 נוסף דיון ציבורי העוסק בגיוסם של בני מיעוטים לשירות אזרחי במקום שירות צבאי. מסגרות השירות הלאומי עברו תהליכים התפתחותיים לאורך השנים עד הקמת הרשות לשירות לאומי אזרחי ומיסוד השירות.

שנות ה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק שירות ביטחון 1949, שנחקק בכנסת הראשונה הסדיר את חובת שירות הצבאי לכל אזרחי ישראל, כולל נשים. בלחץ המפלגות הדתיות נוסף לו סעיף המעניק לשר הביטחון סמכות לפטור בנות שמצהירות כי מטעמי דת ומצפון אינן יכולות לשרת. עם הפטור הזה באה לעולם "ההצהרה" המפורסמת (הקיימת עד היום בגרסה שלא השתנתה בהרבה) ובאמצעותה בנות דתיות משוחררות משירות סדיר.

בלחץ של גורמים חילונים, ולאחר שהתברר כי יש ניצול מוגזם של ההצהרה וכי גם צעירות חילוניות עושות בה שימוש, יזם דוד בן-גוריון את חוק שירות לאומי 1953, המחייב כל בת שקיבלה פטור מצה"ל לשרת שירות לאומי. החוק עורר הפגנות סוערות[7] לאחר שפורסמו התנגדויות של גדולי הרבנים בציבור החרדי ביניהם החזון איש, ר' איסר זלמן מלצר ואף הרב יעקב משה חרל"פ, מגדולי תלמידי הרב קוק שאף הכריזו כי השירות אסור באיסור "ייהרג ובל יעבור" (אליהם הצטרף גם הרב הראשי דאז יצחק אייזיק הלוי הרצוג).
נציגי המפלגות הדתיות לאומיות (המזרחי והפועל המזרחי) הצביעו בעד החוק, רק לאחר שהובטח להם כי לא יותקנו תקנות לחוק וממילא הוא לא ימומש. ואכן, לא הותקנו תקנות והחוק לא מומש במשך עשורים רבים לאחר מכן.

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-60 יזמו בני נוער מתיכונים דתיים באזור המרכז דיון ציבורי בשאלה האם בנות צריכות לשרת בשירות לאומי. את הכנס ניהל שאול יהלום, אז תיכוניסט בן 17, שעמד בראש "פרלמנט הנוער הדתי בתל אביב". בסיום הכנס התקבלה החלטה: "הפרלמנט מחייב שירות לאומי לבנות שאינן משרתות בצבא, קורא לבנות לצאת לשנת שירות, וקורא להקים גוף שינהל ויארגן את תחומי השירות ויעמוד תחת פיקוח דתי ואזרחי". בעקבות הדיון, יזמה "המשמרת הצעירה" של המפד"ל, בקיץ 1965, את יציאת הקבוצה הראשונה של צעירות דתיות בוגרות תיכון לשנת התנדבות בעיירות פיתוח בדרום, הנושאת את הכותרת "שירות לאומי"[8].

בחמש השנים הבאות יצאו קבוצות נוספות, שהתארגנו בחסות המפד"ל וגורמים אחרים – מחנכים וארגונים פרטיים. בחצור הגלילית אף הוקמה ב-1970 מדרשה למתנדבות דתיות ובה 35 צעירות דתיות בוגרות תיכונים דתיים ואולפנות. בראשה עמד הרב אברהם בהר"ן.

שנות ה-70 – האגודה להתנדבות בעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – האגודה להתנדבות בעם

ב-1971, בלחץ של גורמים חילונים, התכנסה ממשלת ישראל כדי לדון במימוש חוק השירות הלאומי[9], והחליטה להקים לתקופת ניסיון גוף ממשלתי שיגייס מתנדבות ויפעל בתאום עם משרדי החינוך, הבריאות והסעד (רווחה)[10]. ההחלטה עוררה התנגדות עזה במגזר החרדי (האשכנזי והספרדי)[11], שנציגיו התנגדו לכל שירות של צעירות דתיות. בציבור הדתי-לאומי נחלקו הדעות בין השוללים שלילה מוחלטת של שירות לאומי תחת מסגרת ממשלתית, לבין כאלה המחייבים שירות לאומי ואפילו צבאי לכל בת[12].

לאחר מאבק ציבורי, שנגרר לפסים אלימים, יזם השר מיכאל חזני מהמפד"ל "מסלול עוקף" להחלטת הממשלה – הקמת אגודה עות'מאנית (המסגרת שקדמה למסגרות העמותות כיום) שתפעל כמסגרת שירות לאומי ממוסדת ומאורגנת. זו הייתה פשרה בין הצדדים למחלוקת: הקמת גוף ציבורי ברוח החלטת הממשלה, אך הוא יפעל ללא פיקוח ממשלתי, אלא של נציגי הציבור הדתי לאומי. הוא הטיל את המשימה על עוזרו, עו"ד דב פרומן, שהכין את מתווה העמותה ודרכי פעולתה ורשם אותה ברשם האגודות בחודש נובמבר 1971. העמותה נקראה: האגודה להתנדבות בעם ועל רשימת מייסדיה, הוועד המנהל שלה, נמנו אנשי ציבור מכל כל הפלגים והזרמים של הציבור הדתי-לאומי. כיו"ר הוועד המנהל התמנתה חברת הכנסת טובה סנהדראי.

מאז הקמתה של האגודה, ובמשך כ-25 שנים, היא מיסדה את השירות הלאומי והפכה אותו לחלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית. במהלך תקופה זו, התחולל מהפך בקרב הציבור הדתי-לאומי: שירות לאומי היה לברירת המחדל של בנות המגזר כולו.

למרות העובדה שהאגודה פעלה ללא פיקוח ממשלתי, הכירו מוסדות המדינה הכרה דה-פקטו במסלולי השירות ואפשרו להן הטבות שונות בדומה לזכויות חיילים משוחררים.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-90 הוקמו עמותות נוספות אשר הפעילו מסלולי שירות לאומי. בעקבות התערבות בג"ץ, החלה המדינה להקצות תקנים של מתנדבים לעמותות הנוספות, ביניהן עמותת שלומית שגייסה בנות חילוניות, בנים שנפלטו מהשירות הצבאי וכן מתנדבים מבני המיעוטים.

באותן שנים חלו תמורות בחברה הישראלית, ביניהן ירידה באחוזי הגיוס לצבא, ופנייה של בנות שאינן דתיות, ובנים, להתנדבות לשירות הלאומי, ונוצר לחץ ציבורי לפתיחת שורות השירות הלאומי לכלל אזרחי המדינה.

שנות 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת שנות 2000 התנהל שיח ציבורי על האפשרות לפתוח את השירות הלאומי לכלל מגזרי האוכלוסייה בישראל, גם לבני המיעוטים. הדובר הבולט היה ראובן גל שפרסם מאמרים על כך וכן ארגן כנסים ויזם פניות לממשלות ישראל. כתוצאה מכך, הקימה המדינה מספר ועדות, ביניהן ועדת עברי, שאת מסקנותיה אימצה ממשלת ישראל בסוף 2006, ובמרכזן פתיחת השירות הלאומי לכלל האוכלוסיות הפטורות משירות צבאי, כולל בנות שאינן דתיות, בנים, וערבים.

בשנת 2007, יזם ראש הממשלה אהוד אולמרט הקמת "מנהלת שירות לאומי אזרחי", שיהיה הבסיס לרשות הממשלתית העתידה לקום. בראש המנהלת עמד ראובן גל. שלוש שנים לאחר הקמת התשתית למנהלת התפטר גל ובמקומו התמנה שר שלום ג'רבי שהמשיך לפתח את התשתית עד שנחקק חוק שירות אזרחי, 2017, הוקמה הרשות והוא התמנה להיות המנכ"ל שלה.

במהלך השנים האלה הורחבו מסלולי שירות לכלל המגזרים באוכלוסייה הישראלית. שילוב אוכלוסיות אלו בשירות לאומי התבצע דרך העמותות השונות ובהן האגודה להתנדבות (ש.ל.ם), שלומית, בת-עמי, עמותת ש"ל ואחרות. עמותות אלה אפשרו קליטת אלפי חילונים במסגרות השירות הלאומי השונות. כמו כן נפתחו מסגרות המשלבות את האוכלוסייה הערבית והדרוזית בשירות הלאומי[13]. החל משנת 2000 ואילך מתקיימת עלייה רצופה וחדה במספר בני המיעוטים המשרתים שירות לאומי-אזרחי. בשנת 2010 התחילו את השירות 1,350 בני מיעוטים, בנים ובנות, בהשוואה לכ-100 בשנת 2003.

במרץ 2017 אישרה הכנסת[14] את חוק שירות אזרחי, המסדיר לראשונה את המסגרת והתנאים לביצוע שירות לאומי / התנדבותי מטעם המדינה למי שאינו משרת בשירות סדיר בצה"ל (למעט אלה שקיבלו פטור משירות מטעמי דת, הכלולים בחוק אחר). החוק נכנס לתוקף ב-1 באפריל 2018.

החוק קובע כי השירות יארך בין שנה לשנתיים, ניתן יהיה לבצע את השירות גם בארגוני צער בעלי חיים (כולל בגני חיות), בגנזך המדינה ובהסברה ממשלתית בעניין זכויות ומענה לפניות ציבור, זאת בנוסף לביטחון פנים, הגנת העורף, בריאות, חינוך, רווחה, בטיחות בדרכים, תרבות ועוד. בחוק נכללת ההגדרה "התנדבות קהילתית", לצורך התאמתו גם למגזר הערבי. עוד נקבע כי מתנדב לא ימלא את מקומם או את תפקידם של עובדים קבועים. המתנדבים לא יקבלו שכר בעד השירות, אבל יהיו זכאים לדמי כיס לתשלום הוצאות אישיות ובחלק מהמקרים אף למגורים. המתנדבים לא ישתתפו במסגרת השירות בפעילות בעלת אופי פוליטי-מפלגתי. מנהל הרשות יוכל לאשר למתנדבים לבצע חלק מהשירות הלאומי מחוץ לישראל, בתנאי שיעסקו בתחום החינוך או בתחום עידוד העלייה.

גוף המפעיל מתנדבים לשירות אזרחי יוגבל בהיקף פעילויות אחרות, כך שלא יעלו על 20 אחוז מכלל עיסוקיו. בנוסף, גוף כזה לא ישלול את קיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, ולא יתמוך בטרור. החוק קובע כי: "היה הגוף המפעיל המבקש מימון... גוף שעיקר פעילותו זוכה למימון מצד ישות מדינית זרה – תותנה בקשתו בקבלת אישור מטעם השר". החוק מפרט עיצומים כספיים לגופים המפנים מתנדבים לשירות אזרחי, אשר יפעלו בניגוד לחוק. על כל הפרה ייקנס הגוף ב-3,000 ש"ח.

החל מ-2019, מנכ"ל הרשות הוא ראובן פינסקי.

רשות השירות הלאומי-אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – רשות השירות הלאומי-אזרחי
לוגו הרשות לשירות לאומי- אזרחי

בשנת 2007 הוקמה מנהלת שירות אזרחי-לאומי במשרד הרווחה. בחודש ינואר 2008 קיבלה הממשלה החלטה המעבירה את סמכויות השירות הלאומי ממשרד הרווחה למשרד ראש הממשלה. בחודש אפריל 2009 העבירה הממשלה במסגרת הסכם קואליציוני את סמכויות המנהלת למשרד המדע והטכנולוגיה שבראשו עמד דניאל הרשקוביץ ממפלגת הבית היהודי. בשנת 2008 הפכה המנהלת לרשות השירות הלאומי-אזרחי במשרד המדע והטכנולוגיה, המטפלת הן בשירות הלאומי הוותיק, והן ב"שירות הלאומי-אזרחי" לתלמידי ישיבות. בשנת 2013 עברה רשות השירות הלאומי-אזרחי למשרד הכלכלה, שבראשו השר נפתלי בנט ממפלגת הבית היהודי, ולאחר מכן למשרד לאזרחים ותיקים, שבראשו עמד אורי אורבך ממפלגת הבית היהודי[15]. בשנת 2015 עברה הרשות לשירות האזרחי למשרד החקלאות בראשות השר אורי אריאל.
משנת 2021 עברה הרשות למשרד לענייני התיישבות, באחריות ראש הממשלה והשר הממונה על המשרד נפתלי בנט

גופים מומחי אוכלוסייה (גופי מעטפת ציבורית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעטפת השירות הלאומי היא תוכנית ליווי, תמיכה והעשרה אשר נועדה למקסם את חוויית השירות של המתנדבים מהאוכלוסיות המיוחדות (צעירים עם מוגבלות, נוער בסיכון, נערות במצוקה, וצעירים ערבים) ולאפשר להן להתקרב למימוש עצמי, מעורבות חברתית, להשכלה ולתעסוקה. במסגרת המעטפת זוכים המתנדבים לליווי אישי, לתוכנית קבוצתית המתמקדת בהכנה לתעסוקה במגוון מתודות.

את התוכניות מעבירות עמותות המתמחות בכך (כדוגמת עמותת אלווין ישראל, עמותת גוונים והחברה למתנ"סים) במימון רשות השירות הלאומי-אזרחי וקרן הזדמנות.

תנאי המתנדב בשירות הלאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנאי השירות של מתנדב לשירות לאומי מוסדרים בחוק שירות לאומי (תנאי שירות למתנדב בשירות לאומי), תשנ"ח–1998. השירות הלאומי לבנות מוסדר בתקנות הביטוח הלאומי (בנות בשירות לאומי בהתנדבות), תשס"ב-2002 בו מפורטות חובות וזכויות המתנדבים. השירות הלאומי לבנים מוסדר בחוק שירות לאומי בהתנדבות (תוכנית ניסיונית לבנים) (הוראת שעה), תשס"א-2001, והוא מתבסס על כללי השירות הלאומי לבנות.

משך השירות הלאומי יכול להיות שנה אחת או שנתיים, וניתן להפסיקו בכל עת. עם זאת, על מנת לקבל את מלוא תנאי השחרור (כגון מענק שחרור), יש לשרת שנה אחת מלאה.

במהלך השירות הלאומי מקבל המתנדב דמי כלכלה בסך כמה מאות שקלים. מתנדבי השירות הלאומי מקבלים החזר מלא על נסיעות באוטובוסים במהלך השירות, והחל מ-1 בינואר 2001 הם זכאים לנסיעות חינם ברכבת ישראל. השירות הלאומי מספק לכל מתנדב אשר מתגורר במרחק רב ממקום השירות דירה בה יוכל לגור במהלך השירות.

עם תום השירות הלאומי זכאי המתנדב להטבות על-פי חוק קליטת חיילים משוחררים, בדומה להטבות הניתנות למי ששירת בצה"ל במשך אותו זמן.

שירות לאומי-אזרחי לבני ישיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – חוק שירות לאומי-אזרחי

במקביל לשירות לאומי ובנפרד ממנו, מתקיים בשנים האחרונות מסלול של "שירות לאומי-אזרחי" (שכונה בעבר "שירות אזרחי"). חוק טל איפשר לבני ישיבה להתגייס לשירות אזרחי כתחליף לשירות הצבאי, וכיום מוסדר השירות הלאומי-אזרחי בחוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד-2014[16], שחוקק יחד עם תיקון לחוק שירות ביטחון שהחליף את חוק טל.

השירות הלאומי-אזרחי, החל מיום 1 ביולי 2014, מוצע לבני ישיבות מעל גיל 21, השירות הוא במסלול של 30 שעות שבועיות בממוצע במשך שנתיים, או 20 שעות שבועיות בממוצע במשך שלוש שנים. מוצע גם מסלול של "שירות אזרחי-ביטחוני" בו משרתים 36 שעות שבועיות בממוצע במשך שנתיים.

בחצי השני של שנת 2015 הצטרפו לשירות לאומי-אזרחי 421 משרתים[17].

בשנת 2019 מחקר שבדק את אפקטיביות השירות הלאומי-אזרחי לבני הישיבות מצא מספר כשלים: השירות מבוצע בעיקר בתוך החברה החרדית ובכך לא מגשים את הפוטנציאל של תרומה לכלל החברה, ההתנדבות היא בתחומים לא מקצועיים ולכן לא מקדמת את המשרתים (בניגוד לשירות הצבאי שלעתים מאפשר לרכוש מקצוע בו ניתן לעבוד גם אחרי סיום השירות), היעדר מנגנוני בקרה ואחוז גדול של אבטלה סמויה ושירות פיקטיבי. החוקרים המליצו לשלב שירות לאומי בגופים ציבוריים/ממלכתיים (כגון מד"א) בהם קיימים פיקוח על הפעילות ומתקיימת התמקצעות שיש בה תועלת פרטית למתנדבים. חלופה נוספת שהוצעה היא שירות לאומי במשרדי ממשלה אשר תאפשר שילוב עם כלל החברה הישראלית, תייעל את פעילות משרדי הממשלה ותחסוך מיקור חוץ והוצאות ממשלתיות.[18]

תחומי השירות הלאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירות הלאומי בישראל פועל במגוון תחומים, בין השאר:

עם הזמן התפתח השירות הלאומי וכיום ניתן לשרת בתחומים שונים ומגוונים, החל מעבודה פקידותית ועד עבודה חינוכית וחקלאית. השינוי נובע גם מהפעלת עמותות שונות הפועלות לקידום השירות בקרב כלל האוכלוסייה בארץ.

הפולמוס סביב השירות הלאומי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר רבנים דתיים לאומיים (כדוגמת הרב זלמן ברוך מלמד ובנו הרב אליעזר מלמד) אשר ממליצים לבנות לוותר על השירות הלאומי על מנת להקדים ללמוד מקצוע ולהקים משפחה, דבר אותו רואים רבנים אלו כמסייע לעם ישראל יותר מאשר השירות הלאומי[20].

בקרב הציבור הערבי ומנהיגיו קיימת התנגדות ליוזמות של שירות אזרחי לערבים, בנימוק שמדובר ב"זרוע ישירה של צבא הכיבוש" ובפגיעה בזהותם של בני הנוער הערבים כחלק ממיעוט לאומי[21][22].

העלות הישירה של הפעלת בת שירות לאומי, כולל התשלום הישיר אליה ועלות ליוויה על ידי עמותת השירות הלאומי הוא 27,700 שקלים לשנה, שהם כ-2,300 שקלים לחודש[23]. עו"ד אמנון דה הרטוך טען שעלות בת שירות לאומי אשר שירתה במשך שנתיים ולאחר מכן עובדת בשירות הציבורי, למשל כמורה, במשך 35 שנה (כולל אובדן תשלומי מס מאותן שנתיים שבהן לא עבדה), שווה ערך ל-5,500 שקלים לכל חודש שירות, ללא עלות העמותה המלווה. הרטוך מסיים את מאמרו בשאלה: "שמא כדאי לוותר על כל העניין?"[24].

בקרב הציבור החילוני, אשר ככלל מחויב לשירות חובה בצה"ל (למעט פטור מסיבות רפואיות או מגבלות), קיימים קולות שתומכים בשירות לאומי לבני ישיבות מתוך הכרה בכך ששילובם בשירות צבאי רגיל אינו צולח וכמו כן, ישנם רבים אשר מקבלים פטור גורף משירות צבאי בנימוק של "תורתם אמנותם"[25][26].

בעקבות מבצע צוק איתן בקיץ 2014, שבו גברה הביקורת הציבורית על עמותות שמאל דוגמת בצלם ושוברים שתיקה שעיקר תקציבן מגיע ממדינות זרות ופעילותן נתפשה כאנטי-ישראלית, יזמו שרים בממשלה החלטה השוללת מעמותות אלה תקני שירות לאומי. ההחלטה בוטלה על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר. בעקבות ביטול זה, החלה הממשלה בהליך חקיקה השולל תקני שירות לאומי מעמותות שעיקר תקציבן מגיע מיישויות מדיניות זרות וארגונים השוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או תומכים בטרור. ב-22 במרץ 2017 עבר חוק זה בקריאה שנייה ושלישית[27].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלומי רוזנפלד, האגודה להתנדבות : חמישים שנות שירות לאומי. לוד: האגודה להתנדבות (ע"ר), תשפ"ב 2022.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ministry of deffence of the russian federation, Alternative service
  2. ^ National Alternative Service Program, Selective Service System (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ Außenministerium der Republik Österreich, Military and civilian service, www.bmeia.gv.at (באנגלית)
  4. ^ חוק שירות אזרחי, תשע"ז-2017
  5. ^ רשות השירות הלאומי-אזרחי, באתר GOV.IL
  6. ^ אחמד חטיב ואילן ביטון, ‏בפברואר 2011.pdf השרות האזרחי-לאומי בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת
  7. ^ הפגנה גדולה נגד חוק שירות לאומי, שערים, 6 במרץ 1954
  8. ^ גרעין בנות דתיות יוצא לשירות לאומי בדרום הארץ, הצופה, 25 באוגוסט 1965
  9. ^ ו.שם טוב הציע גיוס בנות דתיות לשירותי בריאות, על המשמר, 30 באוגוסט 1971
  10. ^ בנות דתיות ישרתו בהתנדבות, מעריב, 1 בנובמבר 1971
  11. ^ גילוי דעת של הרבנים הספרדים, מעריב, 12 בנובמבר 1971
  12. ^ ח"כ טובה סנהדראי בעד שירות לאומי אך נגד הפעלת חוק, דבר, 17 במאי 1971
  13. ^ ענת שלו, פי 2 ערבים בשירות לאומי: "שיגידו בוגד, אז מה?", באתר ynet, 1 בינואר 2010
  14. ^ ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אושר לקריאה שנייה ושלישית החוק המסדיר את השירות האזרחי בישראל, באתר הכנסת, ‏7 במרץ 2017, ט' באדר תשע"ז
  15. ^ אתר למנויים בלבד גילי כהן, מי יהיה אחראי על השירות הלאומי? השר לאזרחים ותיקים, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2013
  16. ^ ספר החוקים 2442, התשע"ד, 19.3.2014, עמ' 380
  17. ^ הודעה בדבר מספר המשרתים בשירות לאומי-אזרחי לפי חוק שירות הביטחון, י"פ 7195 מ-28 בינואר 2016
  18. ^ אסף מלחי, שירות אזרחי לחרדים. ברכה לבטלה?, מחקר מדיניות 135, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2019
  19. ^ למה כדאי לשרת במרכז? | שירות לאומי | איגוד המרכזים להעמקת הזהות היהודית
  20. ^ עמנואל שילה, זכות בחירה מגיל 16 – שולחן עורך, באתר ערוץ 7, 11 בפברואר 2010 (לקוח מגיליון 380)
  21. ^ רועי נחמיאס, קמפיין ערבי: "שירות לאומי – הדרך שלך לצבא", באתר ynet, 13 בספטמבר 2007
  22. ^ שרון רופא אופיר, זחאלקה: ערבי שיעשה שירות לאומי יהיה מצורע, באתר ynet, 27 באוקטובר 2007
  23. ^ שמעון כהן, סער לנתניהו: הגדל תקני השירות הלאומי, באתר ערוץ 7, 10 בפברואר 2012
  24. ^ אמנון דה-הרטוך, כל בת שירות לאומי מקבלת מהמדינה 4,200 שקל בחודש, באתר TheMarker‏, 8 בפברואר 2010
  25. ^ אריאל שרעבי, שוויון בנטל לצד שימור זהות: כך ניתן להביא את החרדים לשירות בצה"ל | מיוחד, באתר ישראל היום, 28 במאי 2023
  26. ^ שחר אילן, גם הוועדה זייפה: צריך סנקציות על המשתמטים, באתר כלכליסט, 23 בפברואר 2020
  27. ^ הודעה באתר הכנסת, 22 במרץ 2017
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שירות_לאומי&oldid=37651610"