השכלה גבוהה בחברה החרדית בישראל

השכלה גבוהה בחברה החרדית בישראל היא סוגיה כלכלית וחברתית, הנמצאת על סדר היום הציבורי בישראל. שיעור בעלי התואר האקדמי בקרב החרדים הוא מהנמוכים בישראל.

נתונים - תחומי לימוד ומספר הסטודנטים

נכון לראשית שנות ה-20 של המאה ה-21, החברה החרדית בישראל מהווה כ-12% מכלל האוכלוסייה. על פי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עד שנת 2040 יהיה שיעור האוכלוסייה 20% ובשנת 2065 שיעור זה יגיע ל-32%.

בשנת 2000 אישרה המועצה להשכלה גבוהה להקים שתי מכללות חרדיות אשר יענו לצורך של המגזר החרדי. בבני ברק הוקמה מכללת מבח"ר, ובירושלים קמה המכללה החרדית. לבוגרות ולבוגרים מוענקים תארים מטעם מוסדות אקדמיים שונים ברחבי הארץ, אך הלימודים מתקיימים במכללות עצמן, בליווי רבני ולצד מערך של שיעורי קודש. הגב האקדמי למכללות הגיע ממוסדות אקדמיים מוכרים כגון אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת חיפה אשר העניקו תארים דרך פלטפורמות אלו במגוון מסלולים. בנוסף קמו באישור המל"ג קמפוסים אשר ייועדו לבני המגזר החרדי ולאורחות חייו כגון מכללת אונו שהחלה בהענקת תארים במנהל עסקים ובמשפטים החל משנת 2001. יתר על כן, נפתחו עשרה מסגרות אקדמיות ייחודיות לחרדים באוניברסיטה העברית, במכללת רופין, בבצלאל, בטכניון, ועוד. במסגרות אלו לומדים יותר מ-1500 חרדים.

חוקרים רבים מסבירים את הגידול במספר הלומדות במוסדות אקדמיים בחדירת נורמות מודרניות אל תוך הקהילה החרדית, במצוקה הכלכלית ההולכת ומחמירה, בירידה ניכרת בתרומות של נדבנים מחו"ל, בתרבות השפע ובעלייה ברמת החיים, וכל זאת לצד הגידול במספר משקי הבית החרדיים ושיעור התעסוקה הנמוך בקרב החרדים.

על גורמים אלה נוסף השינוי במעמדו של מקצוע ההוראה: בעבר היה עיסוק זה פרנסתה העיקרית של האישה החרדית, אך כיום אין זה כך מכמה סיבות האחת היא הצורך בהכנסה גבוהה יותר; השנייה נובעת מכך שמשרד החינוך הגביל בשנים האחרונות את מספר רישיונות ההוראה בסמינרים; השלישית היא חוסר משרות בתחום זה ופתיחתם של מסלולים אקדמיים במקצועות מגוונים. כל אלה הביאו לעלייה במספר הנשים החרדיות הלומדות במוסדות אקדמיים ולהשתלבותן במשק הישראלי. שיעור הבחירה של נשים בלימודים הכלליים, במוסדות שאינם של 'בית יעקב', צומח משנה לשנה.

מנתוני הוועדה לתכנון ותקצוב עולה כי ב-2014 כ-2% מקרב הגברים החרדים בגילאי 25 עד 35 החזיקו בתואר אקדמי. המצב אצל הנשים החרדיות עמד על 8%. לעומת זאת, ל-28% מהגברים בני המגזר החילוני, היה תואר אקדמי מוכר ובקרב הנשים החילוניות 43% הן בעלות תואר אקדמי. תוכניות שונות אותן מקדמות ממשלות ישראל, מוסדות אקדמיה וארגונים חברתיים נועדו לצמצם פער זה בין המגזר החרדי והמגזר החילוני.

תחומי הלימוד שרבים מהסטודנטים החרדים בוחרים ללמוד באקדמיה מאופיינים ב-2 ערכים עיקריים: שהלימודים יהיו מוכווני מקצוע מבוקש בשוק התעסוקה, ושלא יפגעו בערכי היהדות החרדית.

משנת 2010, המקצועות הנלמדים ביותר בקרב הנשים החרדיות הם מנהל עסקים, מדעי החברה, חינוך, מדעי המחשב, מקצועות רפואיים, משפטים והנדסה. בקרב הגברים החרדים המקצועות הנלמדים ביותר הם: מדעי החברה, משפטים, מנהל עסקים, הנדסה, אדריכלות, מדעי המחשב, מדעי הרוח וחינוך.

בשנת 2020 עמד מספרם של הסטודנטים והסטודנטיות בני המגזר החרדי על 15,353.

קשיים

הסיבות לקשיים הן מגוונות:

1. הסתייגות בחברה החרדית מלימודים אקדמיים - החברה החרדית היא חברה סגורה ומתבדלת במטרה למנוע אובדן זהות.
2. היעדר לימודי ליבה ותעודת בגרות – בשנת 2014 רק כ-5% מהגברים החרדים וכ-16% מהנשים החרדיות בני 19–35 היו זכאים לתעודת בגרות, שהיא אחד מתנאי הקבלה ללימודים אקדמיים, לעומת המגזר הכללי שם עמד שיעור הזכאות על 50% ליהודים לא-חרדים ו-65% לנשים יהודיות לא-חרדיות.
3. גיל הסטודנטים החרדים הגברים לתואר ראשון גבוה בממוצע מגיל הסטודנטים הגברים היהודים הלא־חרדים. 42% מהם הם בני 30 ומעלה, לעומת 21% בלבד בקרב הסטודנטים הלא־חרדים. הסיבה העיקרית לפער זה היא גיל הפטור המאוחר משירות צבאי, שעומד על 26, לעומת גיל סיום השירות הצבאי של בנים 21.
4. פערים תרבותיים והרגלי למידה – קיים פער תרבותי משמעותי בין "התרבות החרדית" הכוללת ערכי ליבה שונים, קוד לבוש ומאפייני תרבות שונים וכן הרגלי למידה תורנית שונים מהמרחב התרבותי-אקדמאי. פערים אלה, מקשים על הבוגר החרדי לכניסה מיטבית בשערי האקדמיה^{[דרוש מקור]}.
5. קשיים כלכליים – רכישת השכלה ולימודים לתארים אקדמיים, דורשים זמן רב והשקעה מרובה מהסטודנטים. משפחות חרדיות רבות לא יכולות לשאת בנטל הכבד של שכר הלימוד, אשר בשילוב עם החסמים האחרים מאלץ את המשפחה החרדית לתעדף את הוצאותיה באופן שאינו מעודד לימודים אקדמאיים. לצד זאת, קיימת מערכות תמיכות ומלגות כקרן קמח התומכים המסייעים לסטודנטים חרדים בלבד.
6. הפרדה מגדרית – החברה החרדית אמונה על שמירת כללי צניעות במרחב הציבורי. כחלק מכללים אלו רואים בני המגזר החרדי את נושא ההפרדה בין נשים לגברים כחשוב מאוד בשמירת אורחות חייהם. הדבר נכון לתחומי האקדמיה כמו גם במרחבי עבודה נוספים כגון מקומות תעסוקה, תחבורה ציבורית, שירותי בריאות ועוד, במטרה להפחית את הממשק בין גברים לנשים. מוסדות לימוד רבים להשכלה גבוהה אינם מאפשרים לימודים נפרדים, ואילו מכללות המאפשרות לימוד נפרד יקרות במאות אחוזים משכר הלימוד האוניברסיטאי. נושא ההפרדה המגדרית יצר מורכבות גדולה וערער על מוסכמות חברתיות הנהוגות בחברות ליברליות ודמוקרטיות. הדבר יצר הד תקשורתי ומאבקים גדולים כנגד התופעה. התנגדויות אלו הובילו את המוסדות להשכלה גבוהה להידרש לסוגיית השוויון ובסופו של דבר הדברים הוכרעו בפסיקות שונות של בתי המשפט בישראל אשר עודד את הצדדים להגיע לפשרות בנושא זה.

הכנה ללימודים

מוסדות הלימוד להשכלה גבוהה במגזר הכללי מסתמכים בעיקר על ממוצע תעודת הבגרות והבחינה הפסיכומטרית, ואילו במגזר החרדי מתמקדים במכינה קדם אקדמית אשר סוללת את הדרך ללימודי התואר הראשון. מכינות אלו מכשירות את הלומדים בלימודי הליבה ומתמקדות גם בתחומי התואר הספציפי אותו מעוניין הסטודנט ללמוד. מכינות קדם אקדמיות פועלות היום כמעט בכל המכללות ובחלק גדול מהאוניברסיטאות, המכינות מאפשרות לבני המגזר החרדי המגיעים ללא לימודי ליבה, לקבל את הידע הנדרש תוך פרק זמן קצר על מנת להשתלב במוסד האקדמי.

שיעור הנשירה בקרב הגברים עומד על 47% אחוז, ואצל הנשים החרדיות שיעור הנשירה עומד על 45%. בקרב המגזר החרדי, הגברים נושרים יותר ממכינות קדם-אקדמיות לעומת הנשים.

פעילות למען ההשכלה הגבוהה במגזר החרדי

גורמים שונים בחברה זיהו את הקשיים הללו ושמו למטרה להגדיל את מספר הסטודנטים החרדים במוסדות השונים להשכלה גבוהה, זאת כחלק מחשיבות השתלבותם בשוק העבודה. על פי נתוני בנק ישראל לימודים אקדמיים עשויים להשפיע על השכר באופן ניכר, ומשכך יש לאתגר זה השפעה נרחבת על כלכלת ישראל.

אחד מהארגונים הבולטים בניסיון לשלב את המגזר החרדי בתחום זה הוא קרן קמח. מטרת הקרן היא לשלב את האוכלוסייה החרדית בשוק התעסוקה, בין היתר על ידי יצירת תוכניות שונות במוסדות להשכלה גבוהה אשר יעודדו תלמידים רבים להיכנס בשער האקדמיה. בנוסף פועלת הקרן על מנת לסייע כלכלית לסטודנטים וסטודנטיות אלו על ידי מלגות המחולקות באופן דיפרנציאלי ונגזרות מאיכות וביקוש התחום הנלמד. בשנת 2022 זכתה עמותת אלומה במכרז של המל"ג בהפעלת מערך המלגות לסטודנטים וסטודנטיות בוגרי החינוך החרדי, ובמקביל בתכנית המעטפת זרקור המלווה כל צעיר בוגר חינוך חרדי בייעוץ והכוונה, ליווי והכנה לתעסוקה תואמת השכלה, ופועלת בכלל הרשויות עם ריכוז אוכלוסייה חרדית ועם כלל המוסדות האקדמים.

יחס ההנהגה הרבנית להשכלה

דחייה עקרונית ומעשית: עמדה זו מאפיינת בעיקר את גישת מנהיגי הקהילות הסגורות יותר בחברה החרדית, הן מן הזרם הליטאי והן מן הזרם החסידי. בין הנמנים עם קטגוריה זו ניתן לציין את מנהיגי העדה החרדית, ממשיכי אידאולוגיית 'היישוב הישן' הדוגלים בהסתגרות ובהיבדלות מוחלטת מן הסביבה. הנהגת קבוצה זו לזרמיה השונים דוחה באופן מוחלט את הכנסת הלימודים הגבוהים לתחומי המחנה החרדי מחמת 'הסכנה' הטמונה בהם. השמירה על גבולות החברה החרדית נתפסת כהכרחית לקבוצה ולפיכך אין לפרוץ את הגדרות גם אם תהליכים כלכליים-חברתיים מסמנים צורך בשינוי. בתוך הזרם הליטאי הוביל הרב אלעזר מנחם מן שך את הגישה הבדלנית והביקורתית ביותר בנושא זה. בתקופתו גדל מאוד מספר הישיבות החרדיות בארץ. הוא קרא לשמור בישיבות על ריחוק מוחלט מלימודים כלליים ויצא נגד התרבות החילונית, המנותקת לדבריו מן היהדות. הוא הציג עמדה שמרנית מובהקת הרואה בזהות היהודית זהות מהותית שאינה נדרשת לחידושי הסביבה החיצונית ולדיאלוג עמה, אלא דוגלת בהסתגרות ובהיבדלות מוחלטת מן החברה החיצונית. אשר לנשים, אסר עליהן הרב שך לימודי חול שלא במסגרת הסמינרים המוכרים של 'בית יעקב' ומסלול ההוראה המועדף בעיניו לנשים היה 'יראת שמיים'. כאשר תלמידי ישיבה מחו"ל, פנו אל הרב שך בשאלה אם הוא מתיר להם להקדיש מזמנם ללימודי תואר אקדמי, על מנת שיוכלו להשתלב בעבודה ופרנסתם תהיה מצויה במקביל להשקעתם בלימוד התורה. הרב שך פסק בבירור שאל להם לנהוג כך. הוא טען כי לימוד החוכמות החיצוניות הוא בבחינת "מרעילי שכל" וכי הן מסכנות את קיום היהדות באופן ממשי. עמדתו של הרב שך כלפי לימודי חול וכלפי השכלה גבוהה בפרט, הייתה נחרצת וברורה והשפעתה ניכרת עד ימינו.

דחייה עקרונית פומבית כללית לצד היתר סמוי: רבנים הנוקטים עמדה זו משתייכים לשלושת הזרמים הנזכרים לעיל והם נענים ללחץ הציבור החרדי, בעיקר לנוכח קשיים כלכליים. המצב הכלכלי הירוד של החברה החרדית מציב את חבריה על פרשת דרכים מורכבת. מחד גיסא מקנן החשש ממתן לגיטימציה לרכישת השכלה גבוהה בשל האיום הרוחני-חברתי שהיא טומנת בחובה, ומאידך גיסא ישנו רצון לצאת ממעגל העוני שאליו נקלעה החברה החרדית. הרבנים הנמנים עם קטגוריה זו מבקשים לשמר את ערכי החברה, אך הם מודעים לתהליכים הכלכליים - חברתיים הדוחפים את חבריה לעבר השינוי. קבוצת רבנים זו הוציאה מתחת ידה פסיקות פרטניות המתירות ליחידים לרכוש השכלה גבוהה. ההיתרים ניתנו כמובן באופן אישי, בהתחשב בנתונים האישיים של המבקש, בעוד שבאופן כללי נמשכת ההתנגדות להשכלה בקרב כלל חברי הקבוצה.

גישה זו אפיינה את פסיקתו של הרב יוסף שלום אלישיב, שהתנגד עקרונית ללימודים גבוהים. הרב אלישיב המשיך את המסורת החרדית הליטאית ואת דרכם של מנהיגי הזרם שקדמו לו ושלל לימודים אקדמיים לנשים ולגברים כאחד, למעט כמה מקרים יוצאים מן הכלל כך למשל הוא תמך בסמינרים של 'בית יעקב' המיועדים לנשים חרדיות, והתנגד ללימודים זרים לרוח היהדות, כולל ב'מכללה החרדית ירושלים' שהוקמה על ידי הרבנית עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף. למרות התנגדותו העקרונית והפומבית של הרב אלישיב ללימודים גבוהים, ידוע על מקרה ספציפי בו התיר למוסד חרדי לפתוח מסלול אקדמי. ב-1999 ביקש יחזקאל פוגל, מנכ"ל 'המרכז החרדי להכשרה מקצועית בישראל', לפתוח מסלול אקדמי במסגרת המרכז שבראשו עמד. לבסוף הוא זכה במכתב תמיכה בפתיחתו של מסלול אקדמי, אך עם תנאים והגבלות כמו הקמתה של ועדה רוחנית שתפקח על מיון התלמידים ותבקר את התכנים הנלמדים באופן מחמיר. הרבנים הורו למשל להשמיט מתוכנית הלימודים תכנים הנוגעים ללימודי הגות ומחשבה הסותרים את ההשקפה היהודית. כמו כן ההיתרים ניתנים ללומדים לאחר בדיקה מעמיקה כלפי האדם והסיכון הרוחני שייווצר.

רב נוסף שדוגל בגישה זו, הוא הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, גישתו ידועה כפרגמטית יותר מגישתם של קודמיו והביטוי לכך הוא פסיקתו שהתירה לבחורים שאינם לומדים, להתגייס לנח"ל החרדי. ברם, עמדתו של הרב שטיינמן כלפי גדוד הנח"ל החרדי השתנתה כליל מאז החל יאיר לפיד בכהונתו בממשלה, נוכח הרפורמות שביקש לפיד לחולל.

ממחקר שנעשה בקרב תלמידות 'המכללה החרדית ירושלים', עולה כי רוב הפונות ללימודים אקדמיים ביקשו לכך היתר. מרביתן פונות אל רב השכונה, או אל אביהן או אל בן-זוגן שנחשב בעיניהן לסמכות תורנית. אך יש תלמידות שהעידו כי לא ביקשו היתר מסמכות תורנית כלשהי, והן מבקשות לרכוש השכלה גבוהה במכללה חרדית שעצם קיומה הוא בעיניהן סוג של אישור ולגיטימציה למהלך,

עם התרחבות המגמה לרכוש השכלה אקדמית בחברה החרדית, התקיימה סדרת כנסים להורים ומחנכים חרדים תחת השם סדרת הכנסים לטוהר ההשקפה של בנות ישראל ומניעת החדירה של הלימודים האקדמאים בציבור החרדי, בנוכחות רבנים מן ההנהגה החרדית של הזרם הליטאי, כמו הרב משה הלל הירש, והרב יצחק זילברשטיין. באותו כינוס הרב משה הלל הירש, פירט את הגורמים לשלילת לימודים אלה:

1. לימודים אלה כוללים דברי כפירה ונאמרים בהם "דברים בלתי ראויים, ואין אפשרות לאטום את המוח מלקלוט דברים אלו".
2. "עצם מקום הלימוד באוניברסיטאות מכניס את הבת ואת האישה לעולם זר הגורם קרירות בעבודת השם". אם יתר המשתתפים אינם חרדים, יש בעצם נוכחותם סיכון של השפעה רעה ורצון להידמות להם.
3. גם אם המקום נפרד והתכנים ראויים, המרצה אינו "כשר". עובדה זו עשויה לגרור את המשתתפות בשיעור לשיח בלתי ראוי עם המרצה ולהשפיע על תפיסותיה והשקפתה הרוחנית.

הסכמה פומבית ומעשית לשינוי

ישנם רבנים המביעים הסכמה פומבית ללימודים אקדמיים, וזאת משלוש סיבות אפשריות:

1. מצבה הכלכלי הירוד של החברה החרדית, המצריך רכישת השכלה ופרנסה;
2. הרצון לשמר את "חברת הלומדים", וזאת לעיתים באמצעות מתן היתר לנשים לרכוש השכלה על מנת שיוכלו לפרנס את בעליהן;
3. הצורך באנשי-מקצוע חרדים כמו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק ועוד, שייתנו מענה לצורכי הקהילה השונים.

ברם, חרף הסכמה זו הרבנים נוטים להביע התנגדות למסרים של ההשכלה החילונית. הביטויים להתנגדות הם, למשל, שיעורי אמונה המכוונים לתת מענה לקושי המתעורר מול תכנים "אסורים" הנלמדים תוך כדי רכישת ההשכלה האקדמית; ניסיונות פיקוח ובקרה על הליך בחירת המקצוע; ניסיון להתערבות בבחירת המרצים והשמעת ביקורת נגד אלה מהם שאינם נוהגים כמצופה מהם, ועוד. אפשר אפוא לומר כי קבוצת רבנים זו רואה את היתרון שבלימודים האקדמיים, אך שולטת במידת מה בבחירת מסלולי הלימוד ובתכנים, מגבילה את תחומי הלימוד והמקצועות בהתאם לערכי החברה ובכך מצמצמת את גודל הסיכון. גישה זו רווחת בקרב מספר לא רב של רבנים ספרדים.

סמכות מובהקת שהחזיקה בגישה זו היא הרב עובדיה יוסף, הרב יוסף לא נהג על פי תבנית "הפורש מן העולם", שאפיינה את הציבור האשכנזי ליטאי. אלא על פי יחסם החיובי של חכמי יהדות המזרח ללימודי חול ולעיסוק במדע וטכנולוגיה, הרב יוסף הדגיש אמנם את חשיבות לימודי הקודש, אך לא פסל את לימודי החול כפי שעושים רבנים אשכנזים. לדידו של הרב יוסף, לימודי החול מאפשרים פרנסה והתמצאות בענייני 'העולם הזה'.

בספרו 'יביע אומר' הדגיש יוסף את חשיבות ההשכלה הכללית כהכנה לחיים וכמענה למצוקה כלכלית. אך עם זאת תמך בגישת הליטאים התובעת התמסרות טוטלית ללימוד התורה כתנאי לקיום 'חברת הלומדים'. גם הרב יוסף סבר כי כל בן-תורה בדור הזה אמור להקדיש עצמו ללימוד התורה, אך עם זאת הוא סבר כי לא כל אחד מסוגל להתמסרות כזו. הוא הבחין בין בן-תורה שחשקה נפשו בתורה, לבין "סתם בני-אדם". אלה האחרונים, שקשה להם להתמסר באופן מוחלט ללימוד התורה, עדיף כי יעסקו בצורכי פרנסה לצד קביעת עתים לתורה. הרב עובדיה היה תומך נלהב בהכשרתן של בנות המגזר החרדי להתפרנס ממקצועות נוספים על מקצוע ההוראה, ואף הביע תמיכה בפתיחת שערי האקדמיה וההכשרה המקצועית גם בפני אברכים, במקביל ללימודיהם ב'כולל'. הוא תמך ברעיון רכישת ההשכלה הגבוהה. חרף היותו מנהיג דתי של קבוצה שמרנית, המבקש "להחזיר עטרה ליושנה", קיבל הרב יוסף בהבנה את יציאתן של נשות המגזר החרדי ללימודים אקדמיים, וזאת במטרה לאפשר לבעליהן לשמר את 'חברת הלומדים'. בשונה מרבני הפלג הליטאי, עודד הרב עובדיה את הלימודים ב'מכללה החרדית ירושלים'. הוא לא עודד את הלימודים האקדמיים לשמם, אלא רק את הלימוד לצורך, אך יחד עם זאת לא שלל את ההשתלבות בחוץ. בניגוד מוחלט לרבני החברה הליטאית, הרב יוסף לא דבק בהישארות חברי המובלעת החרדית בד' אמותיהם. גישה זו היא שונה לחלוטין מגישותיהם של מרבית הרבנים האשכנזים.

לאחר פטירתו של הרב עובדיה יוסף, נבחר הרב שלום כהן למנהיג' של היהדות הספרדית-מזרחית. הרב כהן יצא חוצץ נגד רכישת השכלה גבוהה. למרות תמיכתו של הרב עובדיה יוסף בלימודים אקדמיים, לא כל הציבור הספרדי חרדי מזדהה עם גישתו זו. רבים מבני ציבור זה מאמצים את ערכי החינוך הליטאי ומשתלבים בחברה החרדית הליטאית ובמערכת החינוך שלה, ומכאן שעבור חרדים ספרדים רבים השכלה אקדמית אינה לגיטימית כלל וכלל.

עוד רב שהתיר לרכוש השכלה מקצועית ואקדמית הוא האדמו"ר מבעלזא – רבי ישכר דב רוקח השני, המנהיג של חסידות בעלז, שהיא אחת מחצרות החסידים הגדולות בישראל, אשר רבניה עוסקים בין השאר ב'קירוב רחוקים' – דבר המעיד על פתיחות יחסית. אשר להכשרה מקצועית, גישתו של האדמו"ר מבעלזא היא יוצאת דופן. הוא אמר בפומבי כי אברכים שאינם מסוגלים להתמסר ללימוד התורה רשאים לעזוב את הכולל. נכונותם של חברי הזרם החסידי להשתלב בשוק העבודה, מעוגנת בנתונים הבאים: "הסיכוי שגבר השייך לזרם החסידי יחפש עבודה הינו גדול פי 2.8 מהסיכוי שגבר השייך לזרם הספרדי יחפש עבודה, וגדול פי 3.7 מהסיכוי שגבר השייך לזרם הליטאי יחפש עבודה. כמו כן, אפשר להסיק כי 70% מהגברים החסידים היו מעוניינים לעבוד, לעומת 25% מהגברים הספרדים, ו-19% מהגברים הליטאים".

לקריאה נוספת

• דגנית לוי, שילוב חרדים בהשכלה הגבוהה, מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2021
• יעקב לופו, מפנה בחברה החרדית הכשרה מקצועית ולימודים אקדמיים, מכון פלורסיימר למחקרי מדיניות, 2003
• תהילה קלעג'י, התמודדות ההנהגה הרבנית עם תהליכי רכישת השכלה אקדמית בחברה החרדית בישראל, מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2014