השלום המונגולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השלום המונגולילטינית: Pax Mongolica), הוא מונח היסטוריוגרפי במתכונת הביטוי המקורי פאקס רומנה. המתאר את השפעות הייצוב של כיבושי האימפריה המונגולית על החיים החברתיים, התרבותיים והכלכליים של תושבי אירו-אסיה שכבשו המונגולים במאות ה-13 וה-14. המונח משמש לתיאור התקשורת והמסחר שהממשלה המאוחדת סייעה ליצור ואת תקופת השלום היחסית שעקבה אחר כיבושי המונגולים.[1]

הכיבושים של ג'ינגיס חאן (1206-1227) ושל יורשיו, התפרשו ממזרח אסיה עד מזרח אירופה, הם חיברו בין עולם המזרח והעולם המערבי. דרך המשי, חיברה בין מרכזים מסחריים ברחבי אסיה ואירופה. נהוג היה לומר כי "עלמה הנושאת על ראשה גוש זהב עשויה לשוטט בבטחה ברחבי האימפריה".[2][3] הפיצול הפוליטי של האימפריה המונגולית לארבע יחידות החנאטים (שושלת יואן, אורדת הזהב, צאגאטאי והשושלת האילח'אנית), היה לאחר מאה שנות כיבוש ומלחמת אזרחים בעקבות יציבות יחסית בתחילת המאה ה-14. סיום השלום המונגולי הופיע בהתפוררות הח'נאטים והתפרצות המוות השחור באסיה שהתפשטה בדרכי סחר לרוב העולם באמצע המאה ה-14.

התפשטות מונגולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיירה של מרקו פולו, עוברת בזמן השלום המונגולי, איור מהאטלס הקטלאני

השלום המונגולי עקב אחרי הכיבושים של האימפריה המונגולית החל מג'ינגיס חאן בראשית המאה ה-13. בתהליך כיבוש השבטים השונים באזור, ג'ינגיס חאן עשה מהפכה בדרך בה נבנתה החברה השבטית המונגולית.[4] לאחר כל ניצחון חדש, יותר ויותר אנשים שולבו תחת שלטונו של ג'ינגיס חאן, ובכך שינו את האיזון החברתי של השבט. בשנת 1203 הורה ג'ינגיס חאן, במאמץ לחזק את צבאו, על רפורמה שארגנה מחדש את מבנה צבאו תוך פירוק הדיוויזיות המסורתיות שבסיסן היה של בני השבט והנחלה השבטית, אשר בעבר פיצלו את החברה והצבא. הוא ארגן את צבאו לארבנים (קבוצות בין-אתניות), ואנשי הארבן נצטוו להיות נאמנים זה לזה ללא קשר למוצא האתני.[5] עשרה ארבנים יצרו זון, או חברה; עשרה זונים הרכיבו מיינגן, או גדוד. עשרה מיאנגנים יצרו צבא של 10,000 חיילים. ארגון מערכת עשרוני זו של הצבא החזק של ג'ינגיס חאן התגלה כיעיל מאוד בכיבוש, ושליטה על השבטים הרבים של מרכז אסיה ויחזק את החברה המונגולית כולה.[6] עד 1206 התרחבותו הצבאית של ג'ינגיס חאן איחדה את שבטי מונגוליה, ובאותה שנה הוא נבחר והוערך כמנהיגם.

האימפריה המונגולית החדשה עברה במהירות לסיפוח שטח נוסף. הכיבושים המונגולים הראשונים היו בצפון מערב סין. בשנת 1209 כבשו המונגולים את האזור המערבי. בין 1213 ל־1214 כבשו המונגולים את אימפריית ג'ין, ובשנת 1214 כבשו את מרבית הארץ שמצפון לנהר הצהוב. בשנת 1221 גנרלים מונגוליים סובודי וג׳בא התחילו במסעם לעבר הים הכספי ולתוך רוסיה. בשנת 1235 פלשו המונגולים בהצלחה לקוריאה. כעבור שנתיים ב 1237 באטו חאן וסובודי החלו לכבוש את רוסיה . הם פלשו לפולין והונגריה בשנת 1241. בשנת 1252 המונגולים החלו פלישתם לדרום סין. הם ישתלטו הבירה אנגז׳ו ב 1276. בשנת 1258 הולאגו כבש את בגדאד.[7]

התפשטות האימפריה המונגולית

כל ניצחון חדש העניק למונגולים את הזדמנות לשלב אנשים מעמים חדשים, בעיקר מהנדסים ופועלים זרים. כל כיבוש חדש, גם הוסיף נתיבי סחר חדשים וההזדמנות לגביית מיסים. לפיכך, התפשטות הטריטוריאלית, יצרה את האומה המונגולית כאימפריה, וקידמה אותה מבחינה טכנולוגית ומבחינה כלכלית מתקדמת.[6]

רשת סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיאה, האימפריה המונגולית השתרעה מסין במזרח לבודפשט במערב, מרוסיה בצפון ועד טיבט בדרום. פירוש הדבר שחלק גדול מאוד מהיבשת אוחד תחת סמכות פוליטית אחת. כתוצאה מכך, נתיבי הסחר בהם השתמשו הסוחרים הפכו בטוחים לנסיעות, וכתוצאה מכך הייתה צמיחה והתרחבות כוללת של הסחר מסין במזרח לבריטניה במערב.[8] לפיכך, השלום המונגולי השפיע רבות על תרבויות רבות באירואסיה במהלך המאות ה-13 וה-14.

בזמן שלטון המונגולים הוחלפו טכנולוגיות וסחורות חדשות ברחבי העולם הישן, ובמיוחד באיראסיה. תומאס ט. אלסן ציין כי חילופי כוח אדם רבים התרחשו במהלך התקופה המונגולית.[9] היו התפתחויות משמעותיות בכלכלה (במיוחד במסחר ובמימון ציבורי), צבא, רפואה, חקלאות, תזונה, אסטרונומיה, דפוס, גאוגרפיה, ואלה כללו גם את צפון אפריקה בנוסף לאירואסיה .

מערכת הסחר העולמית: דרך המשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני עליית המונגולים, העולם הישן כלל מערכות אימפריאליות מבודדות.[10] האימפריה המונגולית החדשה שילבה את התרבויות המבודדות של העבר למערכת יבשתית חדשה, והקימה מחדש את דרך המשי כשיטת תחבורה דומיננטית. איחוד אירואסיה תחת המונגולים הפחית במידה ניכרת את מספר המתחרים בתחומי רשת הסחר והבטיחו ביטחון גדול יותר בנסיעות.[11] במהלך השלום המונגולי, סוחרים אירופים כמו מרקו פולו, אביו ודודו עשו את דרכם בין אירופה וסין בדרכים מתוחזקות היטב שקישרו את אנטוליה לסין.

על השיירות בדרך המשי היבשתית הובילו משי סיני, פלפל, זנגביל, קינמון, ואגוז מוסקט שהגיעו למערב מאיי התבלינים. מזון מהמזרח הוצג בפני האירופאים.[12] כותנה, פנינים ואבנים יקרות נמכרו באירופה, כמו גם כלי נשק, שטיחים ומוצרי עור מאיראן. אבק שרפה יובא לאירופה מסין. בכיוון ההפוך, אירופאים שלחו כסף, בד משובח, סוסים, פשתן וסחורות אחרות למזרח הקרוב והרחוק. הגברת המסחר פירושה שהמדינות והחברות בהתאמה הגדילו את חשיפתן לסחורות ושווקים חדשים, וכך הגדילו את התוצר של כל מדינה או חברה שהיו מעורבים במערכת הסחר. כל הערים שהשתתפו במערכת הסחר העולמית של המאה ה-13 צמחו במהירות.[13]

דרך המשי, והדרך הימית מהמזרח למערב

יחד עם נתיבי סחר יבשתיים, נוצרה דרך משי ימית שתרמה לזרימת הסחורות בתקופת השלום המונגולי. דרך המשי הימית הזאת התחילה עם מסלולי חוף קצרים בדרום סין. ככל שהתקדמה הטכנולוגיה והניווט, התפתחו מסלולי שייט אלה לנתיב ים מרכזי באוקיינוס ההודי. בסופו של דבר התפתחו מסלולי השייט סביב הים הערבי, המפרץ הפרסי, הים האדום וחופי מזרח אפריקה.[14]

יחד עם סחורות מוחשיות, אנשים, טכניקות - הועברו גם מידע ורעיונות ברציפות ברחבי אירופה.[15] לדוגמה, ג'ובאני ממונטקורבינו, הארכיבישוף של בייג'ינג ייסד מסיונים בהודו ובסין וגם תרגם את הברית החדשה לשפה המונגולית. סחר למרחקים ארוכים הביא שיטות חדשות לניהול עסקים מהמזרח הרחוק לאירופה; שטרות חליפין, בנקאות פיקדונות וביטוח הוצגו באירופה במהלך השלום המונגולי.[16] שטרות חליפין הקלו משמעותית על נסיעה למרחקים ארוכים מכיוון שהנוסע לא סחב משקל גדול של מטבעות מתכת.[17]

שיטות מתמטיקה, אסטרונומיה, וכן המדע עשו את דרכם אל אפריקה, מזרח אסיה מאירופה במהלך התקופה.[18] שיטות לייצור והדפסת נייר עברו מסין לאירופה. הוקמו מערכות בנקאות משוכללות, ושינוי כסף והארכת אשראי היו נפוצים, וכתוצאה מכך הצטבר עושר רב.[19]

ממשל מונגולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרש מונגולי מצבא גינגס חאן

מיקומה הגאוגרפי המרכזי של מונגוליה ביבשת אסיה הייתה סיבה חשובה לכך שהיא הצליחה למלא תפקיד כה גדול במערכת הסחר.[20] הצבא המונגולי היה מסוגל בקלות להגן על שלטון חזק ברוב האימפריה. הצבא דאג לכך שקווי אספקה ​​ונתיבי סחר יהיו בטוחים. יחידות קבועות הוקמו בדרכי סחר כדי להגן על הנוסעים בדרכים אלה. שיטות מיסוי וסחיטה שהיו רווחות בדרכים לפני השלטון המונגולי חוסלו כדי להבטיח את הזרימה החלקה של סוחרים וסחורות דרך האימפריה. מערכת של משקולות ומידות נקבעה גם היא. כדי להפוך את הנסיעות בדרכי הסחר ליותר בטוחות, המונגולים הרחיקו לכת ושתלו עצים בדרכים כדי להצל על הסוחרים והנוסעים בחודשי הקיץ. עמודי אבן שימשו לסימון הדרכים בהן עצים לא יכלו לצמוח.[17]

המונגולים חיפשו בריתות עם מדינות וחברות אחרות כדי להבטיח את זרימת הסחר דרך האימפריה. הצבא המונגולי שימש גם לעיצוב מחדש וייעול הסחר ביבשת על ידי השמדת ערים בדרכים הפחות חשובות או הבלתי נגישות.[21] הצבא המונגולי היה מורכב ברובו מחיל פרשים. מה שאיפשר לצבא לנוע במהירות ובקלות לאורך מרחקים גדולים.[22]

המונגולים פיתחו את מושגי האחריות ביחס להשקעות והלוואות בשותפויות, וקידמו סחר והשקעות כדי להקל על השילוב המסחרי של האימפריה המונגולית. המשקיעים המונגולים השתמשו במטבעות מתכת, כסף, מטילי זהב וכסף וסחורות סחירות להשקעות בשותפות ובעיקר מימנו הלוואות כסף לפעילויות סחר.[23] יתר על כן, האליטות המונגוליות יצרו שותפויות סחר עם סוחרים ממרכז ומערב אסיה ואירופה, כולל משפחתו של מרקו פולו .[24]

המדינות שנוצרו ברחבי האימפריה המונגולית לאחר התפרקותה. המאה ה-16

קוד החוק המונגולי, המכונה "יאסה" ("החוק הגדול"), קבע כללים ועונשים מחמירים באזורים רבים באימפריה המונגולית, ובמיוחד באזורים הקשורים למסחר. יאסה עזרה להעלים את הגורמים המסורתיים שיצרו סכסוכים שבטיים והביאו למלחמה, ובכך עזר להבטיח מסחר שקט ובטוח.[25] גנבת בעלי חיים הוצאה אל מחוץ לחוק, והאימפריה המונגולית תחת ג'ינגיס חאן אף הקימה מערכת מסיבית להשבת בעלי חיים לבעליהם.[26] עונשים קשים כולל קנסות של פי תשעה מערכם המקורי של סחורות גנובות סייעו להרתיע את הגנבים בדרכים המונגולים.[27] יאסה גם קבעה חופש דת מלא, והבטיחה כי בודהיסטים, מוסלמים, נוצרים, ואחרים, יכלו לנסוע בחופשיות ברחבי האימפריה. מנהיגים דתיים קיבלו פטור ממיסוי, וכך גם רופאים, עורכי דין, קבלנים, מורים ומלומדים. יאסה לא איפשרה גמישות ועליה התבססו מערכות משפט בחלקים מרוחקים של האימפריה. בכך שימרה פתיחות לאגודות שונות והבטיחה שלום ויציבות.[28][29]

על מנת להבטיח את אכיפת החוק המונגולי, פותחה היררכיה של ניהול משפטי ממועצה מרכזית ועד רמת המחוזות הקטנים. עליהם הופקד אכיפת החוק והייתה להם סמכות לעצור חשודים. שיטה זו הקלה מאוד על ניהול החוקים ברחבי היבשת.[30]

מערכת דואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונגולים הקימו את מערכת התקשורת הראשונה שקשרה בין המזרח הרחוק למערב. תחנות ממסר הוקמו כל 25–30 מיילים או יום נסיעה ממוצע על סוס. תחנות אלו הוצגו על ידי אוגדאי חאן, בשנת 1234 וסיפקה סוסים רעננים ומספוא. אחיו אגאטאי חאן וטולוי ואחיינו באטו חאן האריכו רשת זו.[20]

הצבא המונגולי ניהל את מערכת הדואר. היא נמתחה על פני שטח מונגוליה ממזרח אירופה ועד האוקיינוס השקט.[31] המסלולים היו מאורגנים, ממומנים, מתוחזקים ומנוהלים על ידי המונגולים.[32] מערכת תקשורת ונסיעות מתוחכמת זו הקלה יחסית על העברת הודעות חשובות ונסיעות למרחקים ארוכים בפרקי זמן קצרים יחסית. כתוצאה מהתקשורת היעילה וקלות התנועה, המונגולים הצליחו לשלוט באימפריה העצומה, ובכך להבטיח יציבות פוליטית וכלכלית.

ירידת השלטון המונגולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לתקופת שקיעתה האימפריה המונגולית כללה שטחים רבים ושונים. כל טריטוריה הוגדרה "ח'נאט". בשל הבידוד מהעולם המונגולי, שליטים רבים במאה ה-14 החלו להתמקד בח'אנאטים שלהם.

חוסר סובלנות דתית היה גורם אחד חשוב לדעיכת השלום המונגולי. המונגולים ברוסיה, באזור המכונה אורדת הזהב, אבדו כוח בשטחם, בשל חוסר סובלנות כלפי דתות שונות. המונגולים האלה התאסלמו והצטרפו לממלוכים המצריים מסיבות פוליטיות. בשלב מסוים במלחמה, אורדת הזהב אפילו נלחמה במונגולים הפרסים.[20] לחלק המזרחי של אורדת הזהב, היו יחסים ידידותיים עם האילחנאט והחאן הגדול. הביזור התרחש בגלל ירידת התקשורת, שהייתה קשה בשל מערכת הסחר שקרסה, והתגברות היריבות בין הנסיכים המונגוליים. בסופו של דבר המנהיג המונגולי הפרסי התאסלם בשנת 1295.

בסין, צאצאי קובלאי חאן טענו כי המונגולים החלישו את כוחם בכך שהם הפכו ל"סיניים מדי". הדבר הוביל לכך שקיסרי יואן התבדלו מהנתינים שלהם כדי להדגיש את זהותם המונגולית ולדחות את תרבותם הסינית. קובלאי חאן קידם פעם את התרבות הסינית ואת חשיבות הקשרים איתה. אך תחת קיסרי יואן הדבר היה אסור. ככל שהתרבות הסינית השתנתה, חוסר הסובלנות נעשה נפוץ יותר. הסינים חשבו כי המונגולים תכננו להרוג ילדים סיניים ולבצע בהם טקסים מיניים. כתוצאה מכך סינים רבים הפכו לשונאי המונגולים. שנאת זרים זו הובילה את השליטים הסינים לגרש את המונגולים מסין ולהקים את שושלת מינג.[20][33]

מגפת הדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפשטות הדבר השחור באירופה במאה ה-14

ההפרדה והפיצול של הח'נאטים באימפריה המונגולית לא היו הגורמים היחידים שתרמו לדעיכה של השלום המונגולי. גם פרוץ מגפת המוות השחור, מילאה תפקיד הרסני בשקיעתה של האימפריה המונגולית. מכיוון שהאימפריה המונגולית גשרה בין אזורים רבים, הדבר הקל על התפשטות מהירה של מגפת המוות השחור.[34] ההיסטוריון ויליאם ח. מקניל ציין כי המגפה הועברה ממכרסמים החיים בדרום הרי ההימלאיה של דרום סין ובורמה לחיילים מונגולים כאשר פלשו לאזור בשנת 1252. בשנת 1331 אובחנה המגפה בסין.[35] ממזרח אסיה היא נישאה מערבה בנתיבי הסחר על ידי סוחרים וחיילים מונגולים שנסעו באופן חופשי ומהיר בכל היבשת. פרעושים נגועים במחלה פגעו ברוכבי הסוסים, הם עברו על שערות גמלים או בעזרת חולדות השוכנות במטענים או בשקי אוכף.[36] ההערכה היא כי המוות השחור הרג את שליש מאוכלוסיית סין וכ-25-50% מאוכלוסיית אירופה.[37]

כשהם מוחלשים מבחינה דמוגרפית, המונגולים לא הצליחו להפעיל את שלטונם על אזורים מרוחקים באימפריה, שהחלו להתקומם ברגע שפרצה המגפה.[38] מרידות אלה שיבשו את ייצור הסחורות ואת זרימת הסחר, מה שזירז את סוף השלום המונגולי .[39]

השפעות על הסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 300 השנים לאחר מכן, סין הפכה מבודדת יותר ויותר. היא אסרה על כניסת זרים, אסרה על סחר חוץ ודיבור בשפות שאינן סיניות. קונפוציאניזם וטאואיזם הושבו על כנם כדתות לאומיות. התרבות הסינית קפאה. במהלך שנותיה הראשונות של שושלת מינג, למרות מסעותיו של ג'נג חה, הסחר עם שאר העולם בסך הכל ירד. הדבר מיוחס למלחמות, מגיפות ושיבושים נרחבים ולא רק ל"שינוי מדיניות סמלי ". קשיים כלכליים תרמו גם לירידת סין כשחקן סחר עולמי חשוב.[40]

המוות השחור התפשט במהירות לשאר מערכת הסחר העולמי, והמסחר למרחקים ארוכים שהיה נפוץ במשך השלום המונגולי נפסק כמעט לגמרי.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Weatherford, Jack. Genghis Khan and the Making of the Modern World (New York: Crown, 2004) ISBN 0-609-61062-7.
  • Thomas T. Allsen. Culture and Conquest in Mongol Eurasia Cambridge Studies in Islamic Civilization Cambridge University Press March 25, 2004 ISBN 0-521-60270-X
  • Jackson, Peter. The Mongols and the West: 1221-1410 Longman 2005

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Michael Prawdin. The Mongol Empire: its rise and legacy. New Brunswick: Transaction, 2006. p.347
  2. ^ Charlton M. Lewis and W. Scott Morton. China: Its History and Culture (Fourth Edition). New York: McGraw-Hill, 2004. Print. p.121
  3. ^ Laurence Bergreen. Marco Polo: From Venice to Xanadu. New York: Vintage, 2007. Print. p.27–28
  4. ^ David Morgan (historian). The Mongols second edition. Oxford: OUP, 2007. p.55
  5. ^ Amy Chua. Day of Empire: How hyperpowers rise to global dominance, and why they fall. New York: Random House, 2007. p.95
  6. ^ 1 2 Jack Weatherford. Genghis Khan and the Making of the Modern World. New York: Three Rivers Press, 2004. p. 28
  7. ^ All Empires: Online History Community. "The Mongol Empire." Feb. 2007. Web. 22 November 2009
  8. ^ Joseph Needham, Ling Wang. Science and civilisation in China. New York: Caimbridge UP, 1954.
  9. ^ Thomas T. Allsen - Culture and Conquest in Mongol Eurasia, p.6
  10. ^ Janet Abu-Lughod. "The Shape of the World System in the Thirteenth Century." Studies in Comparative International Development 22.4 (1988): 3–25. Print.
  11. ^ Janet Abu-Lughod. Before European Hegemony: the world system a.d. 1250–1350. New York: OUP, 1989. Print. p.158
  12. ^ Michael Prawdin. The Mongol Empire: Its rise and legacy. New Brunswick, NJ: Transaction, 2006. Print. p.350.
  13. ^ Janet Abu-Lughod. Before European Hegemony: the world system a.d. 1250–1350. New York: OUP, 1989. Print. p.356–357
  14. ^ Bira Shagdar. "The Mongol Empire in the Thirteenth and Fourteenth Centuries: East-West Relations". The Silk Roads: Highways of Culture and Commerce. Vadime Elisseeff. Paris: Berghahn, 2000. 288–293. Print.
  15. ^ Robert Findlay, Kevin H. O'Rourke. Power and Plenty: trade, war, and the world economy in the second millennium. Princeton, NJ: Princeton University Press, 2007. Print. p.108
  16. ^ Robert Findlay, Kevin H. O'Rourke. Power and Plenty: trade, war, and the world economy in the second millennium. Princeton, NJ: Princeton University Press, 2007. Print. p.109
  17. ^ 1 2 Jack Weatherford. Genghis Khan and the Making of the Modern World. New York: Three Rivers Press, 2004. Print. p.136
  18. ^ John M. Hobson. The Eastern Origins of Western Civilization. Cambridge, UK: Cambridge UP, 2004. Print. p.181.
  19. ^ William Bernstein. A Splendid Exchange: How Trade Shaped the World. New York: Grove Press, 2008. Print. p.78–128
  20. ^ 1 2 3 4 Bira Shagdar. "The Mongol Empire in the Thirteenth and Fourteenth Centuries: East-West Relations". The Silk Roads: Highways of Culture and Commerce. Vadime Elisseeff. Paris: Berghahn, 2000. 127–144. Print.
  21. ^ Jack Weatherford. Genghis Khan and the Making of the Modern World. New York: Three Rivers Press, 2004. Print. p.118–119
  22. ^ George Lane. Genghis Khan and Mongol Rule. Westport, CT: Greenwood Press, 2004. Print. p.31
  23. ^ Enerelt Enkhbold, 2019. "The role of the ortoq in the Mongol Empire in forming business partnerships", Central Asian Survey 38 (4), 1-17
  24. ^ Enkhbold op cit pp. 7
  25. ^ Jack Weatherford. Genghis Khan and the Making of the Modern World. New York: Three Rivers Press, 2004. Print. p.67
  26. ^ ack Weatherford. Genghis Khan and the Making of the Modern World. New York: Three Rivers Press, 2004. Print. p.69
  27. ^ George Lane. "Daily Life in the Mongol Empire". Westport, CT: Greenwood Press, 2006. Print. p.216
  28. ^ George Lane. Genghis Khan and Mongol Rule. Westport, CT: Greenwood Press, 2004. Print. p.36
  29. ^ Karen Armstrong. Islam: A Short History. New York: Modern Library, 2002. Print. p.98
  30. ^ George Lane. "Daily Life in the Mongol Empire". Westport, CT: Greenwood Press, 2006. Print. p.217–218
  31. ^ George Lane. Genghis Khan and Mongol Rule. Westport, CT: Greenwood Press, 2004. Print. p.33
  32. ^ George Lane. Genghis Khan and Mongol Rule. Westport, CT: Greenwood Press, 2004. Print. p.35
  33. ^ Charles King. The Black Sea: A History. New York: OUP, 2004. Print. p.90
  34. ^ Angus Mackay, ed. Atlas of Medieval Europe. New York: Routledge, 1997. Print. p.209
  35. ^ William J. Bernstein. A Splendid Exchange: How Trade Shaped the World. New York: Grove Press, 2008. Print. p.139
  36. ^ William J. Bernstein. A Splendid Exchange: How Trade Shaped the World. New York: Grove Press, 2008. Print. p.139–140
  37. ^ William J. Bernstein. A Splendid Exchange: How Trade Shaped the World. New York: Grove Press, 2008. Print. p.145
  38. ^ anet Abu-Lughod. Before European Hegemony: The World System A.D. 1250–1350. New York: OUP, 1989. Print. p.183
  39. ^ Laurence Bergreen. Marco Polo: From Venice to Xanadu. New York: Vintage, 2007. Print. p.358
  40. ^ Janet Abu-Lughod. Before European Hegemony: The World System A.D. 1250–1350. New York: OUP, 1989. Print. p.340–348