השמורה הביוספרית של הדנאית המלכותית

השמורה הביוספרית של הדנאית המלכותית
Reserva de Biosfera de la Mariposa Monarca
שלט הכניסה לשמורת הביוספרה של הדנאית המלכותית
שלט הכניסה לשמורת הביוספרה של הדנאית המלכותית
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
השמורה הביוספרית של הדנאית המלכותית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2008, לפי קריטריונים 7
שטח האתר 135.52 קמ"ר
שטח אזור החיץ 427.07 קמ"ר
מידע כללי
תאריך הקמה 10 בנובמבר 2000
נתונים ומידות
שטח 562.59 קמ"ר קמ"ר
מיקום
מדינה מקסיקומקסיקו מקסיקו
מיקום בגבול בין מדינות מקסיקו מיצ'ואקאן ומקסיקו
קואורדינטות 19°36′23″N 100°14′30″W / 19.606389°N 100.241667°W / 19.606389; -100.241667
עצים בשמורה הביוספרית עם מקבצים של הדנאית המלכותית

השמורה הביוספרית של הדנאית המלכותיתספרדית: Reserva de Biosfera de la Mariposa Monarca) היא אתר מורשת עולמית המכיל את רוב אתרי החורף של האוכלוסייה המזרחית של הדנאית המלכותית. השמורה ממוקמת באזור האקולוגי של יערות אלון-אורן בחגורה הגעשית הטרנס-מקסיקנית (אנ') בגבול בין מדינות מקסיקו מיצ'ואקאן ומקסיקו, 100 קילומטרים, צפונית-מערבית למקסיקו סיטי. מיליוני פרפרים מגיעים לשמורה מדי שנה. הפרפרים מאכלסים רק חלק קטן מ-562.59 הקילומטרים הרבועים של השמורה מאוקטובר עד מרץ. המשימה של הביוספרה היא להגן על מין הפרפר ובית הגידול שלו.

מרבית הדנאיות המלכותיות ממזרח אמריקה הצפונית חורפות כאן. חוקרים מערביים גילו את האזורים הללו בשנת 1975. צווים נשיאותיים בשנות ה-80 של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 ייעדו את האזורים הללו שהיו עדיין בבעלות פרטית כשמורה פדרלית. השמורה הוכרזה כשמורה ביוספרית בשנת 2000[1] וכאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2008.[2]השמורה נותרה כפרית בעיקרה. מנהלי השמורה ממשיכים להיות מודאגים מההשפעות המזיקות של כריתת עצים בלתי חוקית ומתיירות. מאמצי השימור מתנגשים לעיתים עם האינטרסים של חקלאים מקומיים, בעלי קרקעות בקהילה, בעלי קרקע פרטיים וילידים.[3][4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריתת יתר של העצים אפיינה את אזור השמורה במהלך התקופה הקולוניאלית של המאה ה-19. בתקופה שלאחר המהפכה המקסיקנית הייתה עלייה בפיצוי על פעולות אלה בצורה של מענקי קרקע לאוכלוסיות הילידים. האזור נותר בעיקרו כפרי, עם קהילות של הקבוצות האתניות של האוטומי (אנ') והמזאווה (אנ').[5] קהילות אלו "שימרו באופן מסורתי את רכסי ההרים העליונים כקרקעות קהילתיות ל... שימוש קולקטיבי, כולל ניצול יער בר קיימא, בעוד שהגבעות התחתונות חולקו לחלקות משפחתיות שבהן משקי בית גידלו יבולים בגני ירק מסורתיים" (ראו להלן: שימור).

במקום הוקמה שמורה ב-1980 על ידי הנשיא חוסה לופס פורטייו[5] לאחר עשרות שנים של מחקר מקיף על דפוסי הנדידה של הדנאית המלכותית. בסוף שנות ה-80 הועבר ניהול השמורה למזכירות לפיתוח עירוני ואקולוגיה. בשלב זה היא הוגדרה בקטגוריה של "שמורה ביוספרית מיוחדת". בשנת 1986 הוגדרו השטח וגבולותיהם של האזורים.[5] בשנת 2000, קיבלה השמורה את השם "השמורה הביוספרית של הדנאית המלכותית" (Reserva de la Biosfera Mariposa Monarca). אונסק"ו הכריזה על הביוספרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2008 כנכס טבע.[2] הכרזה זו הביאה עמה את סיווגי השטחים של אונסק"ו של "אזור ליבה" ו"אזור חיץ", המשמשים ליצירת מערכת סיווג אחידה ספציפית לארגון אונסק"ו. לאחר הקמת השמורה בשנות ה-80 של המאה ה-20, הוצאה כריתת עצי אשוח קדוש (אנ') (Abies religiosa, מכונה בספרדית אויאמל - oyamel) אל מחוץ לחוק באזורים מוגדרים, וכן "כל הסגת גבול של בני אדם במהלך עונת החורף של הדנאית המלכותית בכל אזור השמורה". חוקים כאלה גורמים עוול לקהילות המקומיות שהסתמכו על היערות לפרנסתם. ד"ר קולומבה גונסלס-דוארטה, שחקרה את הקהילה בתוך השמורה, טוענת כי יצירת השמורה וההשפעות השליליות שהיו לה על האוכלוסיות בתוך השמורה (בני אדם, עצים ופרפרים) הם תוצאה של מיזמים קפיטליסטיים, כמו "הפקעה ירוקה".[א][6] עם זאת, כריתת עצים (לא חוקית) עדיין מתרחשת בגבולות השמורה. כלכלת האזור מתבססת על תיירות, כרייה וחקלאות.

בינואר 2020 נרצח אומרו גומס גונסלס (Homero Gómez González), פעיל סביבה מקסיקני, מהנדס חקלאות ופוליטיקאי. הוא היה המנהל של שמורת הדנאית המלכותית אל רוסריו, חלק בשמורה הביוספרית של הדנאית המלכותית. גונסלס-דוארטה מציינת כי מותו יוצר פחד ואימה בקרב הקהילה על ידי מניעת אבל. הסיקור התקשורתי של האירוע הזה חיזק את הנרטיב שכורתי עצים היו אשמים במותו של פעיל איכות הסביבה. גונסלס-דוארטה חולקת על נרטיב זה ומייחסת את רציחתו לאלימות גוברת ונוכחות מוגברת של פשע מאורגן.

המערכת האקולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאוגרפיה ותכסית היערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמורה משתרעת מהיערות ההרריים של מזרח מיצ'ואקאן ועד למערב מדינת מקסיקו, 100 קילומטרים צפונית-מערבית למקסיקו סיטי. השמורה במדינת מיצ'ואקאן מכילה את הפסגות הגבוהות ביותר במדינה, כולל פסגות המגיעות לגובה של 2,700 מטר מעל פני הים. האקלים מסווג כממוזג ולח במקצת עם עונה גשומה בקיץ. הטמפרטורה המקסימלית הממוצעת היא 22 מעלות צלזיוס. תת-אקלימים קיימים באזור זה: קריר ולח למחצה, קר למחצה ולח למחצה, וקר ולח למחצה.

השמורה מאופיינת במחשופי בזלת היוצרים סדקים, העתקים ומצוקים בכיוון צפון-מזרח-דרום-מערב. תצורות סלע החליפו תצורות ישנות יותר כמו חרוטים געשיים ושכבות לבה ישנות. האדמה חדירה מאוד, וכתוצאה מכך יש מעט מים עיליים. ישנם כמה אגמים קטנים ונחלי אכזב. היערות של עצי האורן ושל עצי אשוח קדוש העמידים לבצורת מספקים מיקרו אקלים המספק מחסה כאשר הטמפרטורות יורדות לנקודת הקיפאון או כשיש גשמי חורף.

מדענים חוששים שבית הגידול של האשוח הקדוש בשמורה יתכווץ או ייעלם עד סוף המאה ה-21, בעיקר בשל שינויי אקלים.

אזור זה מכוסה בעיקר ביערות. הרכב היער משתנה בהתאם לגובה:

  • מין האלון: Quercus agrifolia (באנגלית Coast live oak) עד לגובה של 2,900 מטרים מעל גובה פני הים,
  • Quercus agrifolia ואורנים בין 1,500 ו-3,000 מטרים מעל גובה פני הים.
  • אשוח קדוש בין 2,400 ל-3,600 מטרים מעל גובה פני הים.

מתחת ל-2,400 מטרים מעל גובה פני הים, יש אזורים קטנים עם עצי ערער וארז וכרי דשא. השטחים עברו שינוי כתוצאה מפעילות אנושית: מחקלאות ומהתיישבויות.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני חיות הבר באזור נעים בין מינים האופייניים לאקלים סובטרופיים ובין מינים מהאזור התת-ארקטי, כולל מספר מינים אנדמיים רק לאזור זה. בין המינים: אייל פרדי לבן-זנב, זאב ערבות, סמור ארך זנב, שועל אפור מצוי, ארנבון יער, עורב שחור, קתרטס תרנגולי, אוח וירג'יניה, וכן סוגים שונים של קוליבריים, זוחלים ודו-חיים.

מעוף של דנאיות מלכותיות

ישנן 14 מושבות פרפרים עיקריות הממוקמות בהרים מיוערים טרשיים אלה, המהווים יותר ממחצית מהמושבות של אוכלוסיית הדנאית המלכותית במזרח ארצות הברית/קנדה. ההערכה היא שעד מיליארד פרטים מבלים כאן בחורף בכל שנה נתונה.[2] מושבות אלו צפופות, בין שישה לשישים מיליון פרפרים להקטאר.[7] אזורי השמורה נמצאים במועצות המקומיות אוקמפו (אנ'), אנגנגאו (אנ'), סיטאקוארו (אנ') וקונטפק (אנ') במיצ'ואקאן ודונאטו גרה (אנ'), סן חוסה וייה דה איינדה (אנ') וטמסקלסינגו (אנ') במדינת מקסיקו. הם מחולקים לחמישה אזורים או גרעינים עיקריים.

שמונה מתוך ארבע עשרה המושבות נמצאות בשטח המוגן.[2] המושבות בעצם מכסות רק 47 דונם,[7] אך שטח הביוספירה המוגן משתרע על 562,590 דונם.[2] חמש מושבות פתוחות למבקרים: סיירה צ'ינקואה (Sierra Chincua) ואל רוסריו (El Rosario) במיצ'ואקאן, ולה מסה (La Mesa), פיידרה ארדה (Piedra Herrada) ואל קפולין (El Capulin) במדינת מקסיקו. ישנן מושבות נוספות ליד סן חוסה וייה דה איינדה ואיקסטאפן דל אורו (Ixtapan del Oro), אך הן אינן מקודמות באופן פעיל לתיירות בגלל הסיכון לפגיעה במושבות הפרפרים הללו. אל רוסריו הוא המקלט הגדול ביותר במיצ'ואקאן, שבו הפרפרים מכסים כ-1,500 עצים.[8]

בעוד לביוספרה עדיין יש בעיות עם התשתית, במיוחד עם אשפה סביב החניה ואזורי המסחר, בוצעו מספר שיפורים, בעיקר במקלט אל רוסריו. אלה כוללים שבילים מוגדרים היטב עם סיורי אבטחה ומדרגות אבן/או בטון במקומות תלולים כדי לסייע נגד סחיפה. גם שבילי סוסים בוטלו מסיבות של סחיפה. רק בשני אזורים יש מתקנים משמעותיים. בסיירה צ'ינקואה יש מתקן מחקר המוקדש לדנאית המלכותית ומשתלה למאמצי ייעור מחדש. בסרו דה קומפנאריו (Cerro El Companario) יש מתקנים לתיירות.

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקבץ של דנאיות מלכותיות על ענף סמוך לאנגנגאו

דפוסי נדידה ומאמצי שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיליוני פרפרים מעופפים דרומה לתוך מקסיקו, מטקסס ולאחר מכן עוקבים אחר רכס ההרים סיירה מדרה אוריינטל (אנ') אל השמורה. הפרפרים מתקהלים, מתקבצים על עצי אורן ואשוח קדוש. לרבים, העצים נראים כתומים והענפים צונחים מהמשקל. באביב, הפרפרים הללו נודדים ברחבי אמריקה, ולפעמים מגיעים למזרח קנדה. במשך הזמן שלוקח להם לעשות את המסע הזה, ארבעה דורות של דנאית מלכותית נולדים ומתים. דפוסי הנדידה של הדנאית המלכותית משתנים עקב שינויי אקלים. במהלך הנדידה, הפרפרים עפים צפונה ברגע שהם נחשפים לטמפרטורות קרירות יותר. משערים שקהילות צפופות נחשבות שומרות על חום. אם השמש מחממת אותם, הפרפרים מתעופפים. משק כנפיהם הושווה לקולות של גשם קל. הפרפרים רגישים לטמפרטורות קפואות שהן קטלניות עבורם.

מאמצי השימור, שנועדו תחילה להגן על הפרפרים, מתמקדים כעת בשימור בית הגידול. הישרדות אוכלוסיית הדנאית המלכותית תלויה במספר רב של בתי גידול ברחבי אמריקה הצפונית. אין מספיק מידע על הפרפרים. ההיקף המלא של אזורי החורף שלהם והאקולוגיה של האזור אינם ידועים היטב. לכן, לא ידוע כמה גדולה צריכה להיות השמורה בפועל כדי לשמר ביעילות את אוכלוסיית הדנאית המלכותית.

מאז החלו מאמצי השימור, חלה התקדמות. אף שעדיין חסרות תשתיות, הושגה התקדמות בתחומים כמו טיפול באשפה ובקרה על הגישה לאזורים המוגנים. לדוגמה הקרן העולמית לשימור חיות הבר תיאמה בין ביולוגים ואקולוגים בינלאומיים לשיפור עיצוב השמורה. הוקמה מערכת ניטור קבועה על מנת להבטיח שהיערות יישארו בריאים ולשלוט בכריתת עצים חשאית ושריפות יער. בצד מדינת מקסיקו, המקלט הגדול ביותר ממוקם בין סן חוסה וייה דה איינדה לאיקסטאפן דל אורו. לא מקדמים את התיירות באופן אקטיבי כדי לצמצם את הנזק לאזור למינימום. במהלך חורף 2008–2009, היו תוכניות לתייג כמה שיותר מהפרפרים החורפים באמצעות ציוד מעקב קל במיוחד כדי לא לעכב את מעופם. המטרה של מבצע זה הייתה לקבוע את נתיב הנדידה המדויק של הפרפרים כשהם טסים חזרה צפונה לארצות הברית וקנדה באביב. ספירת הפרפרים שהגיעה מארצות הברית ומקנדה הייתה יציבה יחסית בשנות ה-2000, עם תריסר מושבות מאושרות נכון לחורף 2007–2008. מספר המושבות משתנה; ב-2004–2005 היו רק שבעה. באופן כללי, מספר המושבות משתנה בין שמונה לשתים עשרה.

ניצול הקרקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב שטח השמורה שייך לקהילות חקלאיות כפריות מפוזרות של הקבוצות האתניות של האוטומי והמזאווה, במיוחד בחלק של השמורה במדינת מקסיקו. חלק גדול מהשטחים המוגנים אינם שייכים ישירות לממשלה, והשמורה מחולקת בגבול בין שתי המדינות, מה שמקשה על מאמצי השימור. בתוך שמורת הביוספרה במקסיקו, האיומים הגדולים ביותר על בית הגידול של הפרפרים הם בירוא יערות, כריתת עצים בלתי חוקית, תיירות לא מאורגנת, שריפות יער וחוסר שיתוף פעולה בין הרשויות השונות. רוב הסיכונים הללו נובעים מהיישובים שמסביב, המפעילים לחץ על משאבי הטבע.

האינטרסים של תושבים, בעלי קרקעות, חקלאים, קואופרטיבים של חקלאים וקהילות מקומיות נלקחו בחשבון בנוגע לשימור, אך עדיין נותרו אינטרסים מנוגדים. אף על פי שממשלת מקסיקו ייעדה את האזור כשמורה ביוספרית, רוב השמורה נמצאת בבעלות 38 אחידו (אנ')[ב], שבע קהילות ילידים ו-16 שטחים פרטיים. המרכז העירוני הקרוב ביותר הוא סיטאקוארו, ששגשוגו קידם את צמיחתם של יישובים אחרים, כפריים יותר.

קהילות רבות באזור זה עניות, עם גישה מועטה לשירותים בסיסיים, ושיעורים גבוהים של אנאלפביתיות ותת-תזונה של הילדים. בעבר, הכרייה סיפקה רבות מעבודות האזור, אך המכרות הדלדלו מאז. לקהילות אלו יש גם מסורת של ניצול שטחי יער, בעיקר כדי להשיג עץ לרהיטים ולמלאכות אחרות. אבטלה גבוהה, במיוחד בקרב בני נוער, דוחפת גם הגירה לאזורים אחרים של מקסיקו, כמו גם לארצות הברית ולקנדה. כיום יש באזור השמורה פעילויות כלכליות, לרבות חקלאות בת קיימא, גידול בעלי חיים ומכירת עבודות יד ומזונות לתיירים. קהילות שיסכימו להשתתף עשויות לקבל פיצוי באמצעות מערכת הנקראת תשלום עבור שירותי מערכת אקולוגית (PES). תוכנית זו הוקמה כניסיון לקדם את מאמצי השימור על ידי "תשלום מזומן עבור 'השירותים' הניתנים על ידי היערות שהקהילות לא כורתות".

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-2000 בוצעו התאמות באזורי הגבול של השמורה, שכללו התרת תיירות עונתית. חמש מתוך שמונה המושבות ממוקמות במיצ'ואקאן, אך רק שתיים פתוחות לקהל הרחב: סיירה צ'ינקואה באנגנגאו ואל רוסריו באוקמפו. שתיהן מקבלות מבקרים החל מנובמבר עד מרץ, כאשר התושבים מציעים סיורים מודרכים. במדינת מקסיקו פתוחות לציבור המושבות לה מסה ואל קפולין. בשמורות מבקרים אלפי תיירים מקסיקנים ותיירים מחו"ל, בעיקר מארצות הברית, קנדה, ספרד, צרפת, גרמניה ויפן. הידועה והמתוירת ביותר מבין מושבות הפרפרים היא אל רוסריו. כמה שומרי איכות הסביבה מודאגים מההשפעות הסביבתיות של התיירות מכיוון ש"אין דרך קלה לנהל תיירות מסיבית... ללא טביעת רגל אקולוגית".

בפברואר חוגגים באנגנגאו את "פסטיבל הדנאית המלכותית"(Festival de la Mariposa Monarca). פסטיבל זה החל בשנת 1992 כדי לקדם את המודעות לבית הגידול של הפרפרים, לנצל את התיירות האקולוגית שהוא מציע ולקדם את התרבות והאומנויות של האזור. הפסטיבל כולל אירועים הקשורים לאוכל, מוזיקה, מחול ותערוכות של אומנויות, מלאכת יד ועוד. רבות מהקהילות הסובבות את אנגנגאו משתתפות בפסטיבל. בשנת 2010 כלל הפסטיבל את השתתפות התזמורת הסימפונית של מיצ'ואקאן, אנסמבל אנריקו קארוסו, והצגת תערוכה על הפרפרים בשם "פפאלואפן" (Papaloapan) מאת האמן החזותי לואיס מורו, וכן סדנאות ריקוד וצילום. אירועים אלו התרחשו במקומות באנגנגאו ובקהילות סמוכות אחרות. תערוכת צילום חדשה הוכנה כדי להדגיש את הקשר בין הנדידה של הפרפרים לתושבי מיצ'ואקאן.

בינואר 2016 הקדישה גוגל שרבוט גוגל ליום השנה ה-41 לגילוי הר הפרפרים.[9]

הביקורת של ד"ר גונסלס-דוארטה על ניהול השמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימור נעשה בעיקר באמצעות הגבלות על הקרקעות, אך לא הייתה השתתפות ישירה בניהול השמורה של הקהילות המושפעות ממנה. כמה גופים ציבוריים ופרטיים עבדו עם קהילות כדי לפתח תמריצים לשימור יערות ולנצל את התיירות שהפרפרים מביאים. עם זאת, ההצלחה בכך הייתה נקודתית. חלק מהקהילות נרתעות מההגבלות ודורשות לאפשר להם להשתמש בשטח נוסף לחקלאות.

במאמרה משנת 2021, משלבת ד"ר גונסלס-דוארטה נתונים היסטוריים ואתנוגרפיים כדי לבקר את האג'נדות הנאו-ליברליות שהופעלו על ידי ארגונים חוץ ממשלתיים בינלאומיים גדולים על ארצות הילידים. היא מתארת את ההיסטוריה הארוכה והשנויה במחלוקת של השמורה. לאחר שמוסדות פרטיים וציבוריים הפכו מעורבים בסוף המאה ה-20, המעבר מנכס קהילתי לנכס פרטי ובשליטה ממשלתית יצר "מכלאה סביב הקרקע במטרה כביכול "להגן על המערכת האקולוגית" ובפועל לקידום התרחבות קפיטליסטית וזכות מעמדית... ו[מרחב] להקמת כלכלות נאו-ליברליות... באמצעות התרחבות המוסדות הפיננסיים וביזור."

גונסלס-דוארטה קובעת כי הנוכחות של תוכנית אונסק"ו והמבנים הנאו-ליברליים של מקסיקו ואמריקה הצפונית "עיצבו מחדש את היחסים המקומיים, האזוריים, הגלובליים וטבע האדם בדרכים שהקלו על הרחבת הכלכלות הבלתי חוקיות והאלימות" ביער אוימל. גבולות הקרקעות של השמורה יצר חלוקה אנושית/לא אנושית, שתרמה לעיצוב מחדש של מערכות הסמכות. הגבולות שהתקבלו הם אזורי גבול שבהם מבנים נאו-ליברליים ומערכות שלטון אפשרו לאלימות ב"מיקור חוץ" ליישם פעילויות כלכליות בלתי חוקיות. נוכחותו של פשע מאורגן בתוך שמורת הדנאית המלכותית איימה על קיומו של האזור ואוכלוסיותיו במקום לקדם את שגשוגו. גונסלס-דוארטה מציינת כי תוכנית אדם וביוספירה של אונסק"ו (MAB) הגדילה בשוגג את הסיכון להיעלמות של תושבי השמורה והפרפרים כאחד. כדי להילחם בסמכות לא אתית זו, המחברת הציעה ש"עקרונות משיטות אקולוגיות מסורתיות לא דואליסטיות" יכולים לשפר את מאמצי השימור עבור כל הצדדים המעורבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באנגלית Green grabbing, הפקעה של קרקע ומשאבים על ידי גורמים זרים למטרות סביבתיות, וכתוצאה מכך דפוס של פיתוח לא צודק.
  2. ^ אזור של קרקע קהילתית המשמשת לחקלאות בו לחברי הקהילה יש זכויות שימוש ולא זכויות בעלות על קרקע, שבמקסיקו מוחזקת על ידי המדינה המקסיקנית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Reserva de la Biosfera Mariposa Monarca- Government of Mexico site
  2. ^ 1 2 3 4 5 Monarch Butterfly Biosphere Reservem - UNESCO site
  3. ^ Ramírez, Maria Isabel; Azcárate, Joaquín G.; Luna, Laura (באפריל 2003). "Effects of human activities on Monarch Butterfly habitat in protected mountain forests, Mexico". Forestry Chronicle. Canadian Institute of Forestry. 79 (2): 242–246. doi:10.5558/tfc79242-2. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Tucker, Catherine (2004). "Community Institutions and Forest Management in Mexico's Monarch Butterfly Reserve". Society and Natural Resources. Routledge. 17 (7): 569–587. doi:10.1080/08941920490466143. ISSN 1521-0723.
  5. ^ 1 2 3 "Reserva Especial de la Biosfera Mariposa Monarca" [Monarch Butterfly Biosphere Special Reserve] (בספרדית). Mexico: Secretaría de Medio Ambiente, Recursos Naturales y Pesca, Instituto Nacional de Ecología, Comisión Nacional para el Conocimiento y Uso de la Biodiversidad. 15 בנובמבר 2007. אורכב מ-המקור ב-13 בספטמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Gonzalez-Duarte, Columba (2021-06-01). "Butterflies, organized crime, and "sad trees": A critique of the Monarch Butterfly Biosphere Reserve Program in a context of rural violence". World Development (באנגלית). 142: 105420. doi:10.1016/j.worlddev.2021.105420. ISSN 0305-750X.
  7. ^ 1 2 "Últimas noticias de la Reserva de la Biosfera Mariposa Monarca" [Latest news from the Monarch Butterfly Biosphere Reserve] (בספרדית). Mexico City: Mexico Desconocido magazine. אורכב מ-המקור ב-4 בנובמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Alfredo Granciano (2 בינואר 1996). "Las monarcas no soportan las bajas temperaturas y caen congeladas sobre la nieve en el refugio El Rosarió, Michoacán" [The monarchs cannot handle low temperatures and fall frozen on the snow in the refuge of El Rosario, Michoacan] (בספרדית). Morelia, Mexico: Universidad Michoacana de San Nicolás de Hidalgo. אורכב מ-המקור ב-9 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ What is the Mountain of Butterflies? Google doodle homage to 41st anniversary of incredible discovery, 9 June 2016, Daily Mirror.