השקל הציוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"שקל הגאולה" משנת תרע"ט 1919

השקל הציוני או בקיצור שקל היה מטבע של ההסתדרות הציונית אשר הונהג על ידי דוד וולפסון לקראת הבחירות לקונגרס הציוני השני בשנת 1898. המטבע היה סמלי והומר בכל תפוצה לערך במטבע המקומי. מקור השם הוא במטבע העברי הקדום - "שקל".

השקל הציוני שימש עם היווסדה של התנועה הציונית הממוסדת בראשותו של בנימין זאב הרצל, ועד הקמת המדינה לציון מס חבר שנתי. ה"שוקל", היה מי שרכש שקל ציוני, ובלבד שמלאו לו 18 שנים, קנה את הזכות לבחור צירים לקונגרס הציוני למשך שנה. מי שמלאו לו 24 שנים זכאי היה גם להתמודד בעצמו. לפי מספר השקלים שנמכרו בכל מדינה נקבע מספר הצירים שהייתה זכאית לשגר לקונגרס. מטבע הדברים, בשנים שבהן לא נערכו בחירות לקונגרס הציוני צנחו מכירות השקל. אמנם השקל היה מטבע סמלי, אך כתעודה על תשלום המס ניתנה לכל שוקל חשבונית בצורת שטר, שעליו הופיעו דימויים שבטאו את תמצית הרעיון הציוני, ולעיתים צילום של מטבע ישראלי-יהודי עתיק.

השקל הציוני ביטא את הרצון החופשי של כל יהודי להשתתף בקביעת גורלו של עם ישראל, בשונה מהנהוג בחברה היהודית המסורתית, שם רוב ההחלטות התקבלו בידי החכמים.[דרוש מקור] בהתאם לאחוז רוכשי השקל ניתן היה להעריך את מעמדה של התנועה הציונית בקרב התפוצה. ההכנסות ממכירת השקל הציוני הסתכמו בסכומים נכבדים שאפשרו את תפקודה השוטף של ההסתדרות הציונית ומימון הוצאותיה המנהלתיות.

שקל משנת 1950

יום השקל הציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילות שונות נהגו לקיים אירועים ואספות שונים לשם איסוף תרומות תחת הכותרת "יום השקל הציוני".

לדוגמה, התנועה הציונית בבולגריה הכריזה במאי 1901 על ל"ג בעומר גם כחג ציוני בשם "יום השקל". בקהילת וידין נחוג חג זה מדי שנה. בדרך כלל נוהגים היו החוגגים בני תנועות הנוער ללבוש בגדי חג, לענוד סרט כחול לבן, לערוך תהלוכה שהחלה בבית הספר היסודי היהודי והסתיימה בבית הכנסת, שם נערכה תפילה חגיגית. בשנות ה-30 הפך יום השקל למעין הפנינג של כל בני הקהילה שלווה בנוסף לתהלוכה, בתחרויות ספורט, שירה ונאומים בקרב משתתפיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]