היהדות וישו
ההשקפה היהודית המסורתית על ישו נידונת בהקשר היסטורי, תאולוגי וחברתי. היהדות אינה מקבלת את ישו כמשיח או כנביא. לפי ההשקפה היהודית, המשיח טרם בא, והוא אמור למלא תפקידים מסוימים כמו קיבוץ גלויות, החזרת מלכות דוד, בניין בית בית המקדש השלישי, והבאת שלום עולמי, מטרות אשר לא התקיימו בימיו של ישו. היהדות דוחה רעיונות תאולוגיים מרכזיים בנצרות כמו השילוש הקדוש[1], ההתגלמות האלוהית בגוף אדם, והתפיסה כי מותו של אדם יכול לכפר על חטאי אחרים, הנחשבות לעבודה זרה[2]. ברוב המסורות הרבניות, ישו נחשב לדמות שפעלה נגד היהדות וגרמה נזק, בעיקר בגלל השתלשלות ההיסטוריה היהודית שבאה בעקבות הופעתה של הנצרות. אך לאורך הדורות התפתחו גם גישות מאוזנות יותר, במיוחד בזרמים ליברליים יותר או בעת החדשה, שמבקשים להבחין בין ישו ההיסטורי, כיהודי שחי ופעל בגליל, לבין הדמות האלוהית שהתפתחה מאוחר יותר בנצרות. בעקבות הדיאלוג הבין-דתי, יש רבנים והוגים יהודים שמבקשים לראות בישו יהודי מורה או רפורמטור שפעל במסגרת היהדות של זמנו, אם כי הם עדיין שוללים את התאולוגיה שהתפתחה סביבו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחיי ישו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת בית שני במהלך חייו של ישו התייחסות היהודים אליו הייתה מורכבת והשתנתה בהתאם לזרמים השונים ביהדות של אותה תקופה. היהדות של המאה הראשונה לספירה לא הייתה אחידה, וכללה מגוון כתות וזרמים, כמו הפרושים, הצדוקים, האיסיים והקנאים, שכל אחד מהם החזיק בהשקפות שונות לגבי דמותו של ישו.[3]
הפרושים, שהיו בעלי השפעה רבה, ראו בישו מטיף,מורה תועה או מרפא. הם חששו מהשפעתו על ההמון ומהאפשרות שסטייתו מההלכה תוביל לפילוג בעם. הצדוקים, שהיו קשורים לבית המקדש ולממסד הכהני, התנגדו לכל תנועה שעלולה לערער את מעמדם, וראו בישו איום על הסדר הקיים.[3]
האיסיים, כת מיסטית שהתבדלה מהחברה, לא מוזכרים במקורות כמתייחסים ישירות לישו, אך ייתכן שהיו מודעים לפעילותו וראו בו חלק מהמאבק הרוחני של התקופה. הקנאים, שהיו תנועה פוליטית-דתית קיצונית, לא ראו בישו מנהיג מתאים למאבקם נגד הרומאים, במיוחד בשל גישתו הפציפיסטית.[3]
עם הפצת הנצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הפצת הנצרות והתבססותה כדת נפרדת, גיבשה היהדות הרבנית עמדה שלילית כלפי ישו ותורתו. הנצרות, שהחלה כתנועה בתוך היהדות, הפכה לדת אוניברסלית עם רוב גויי, מה שהוביל את היהודים לראות בה כפירה ועיוות של אמונתם.
הספרות התלמודית והפולמוסית מתארת את ישו (לעיתים בשם "ישו הנוצרי") ככופר ומכשף שהסית את העם מדרך התורה. לדוגמה, בתלמוד הבבלי נכתב:[4]
"והתניא בערב הפסח תלאוהו לישוע הנצרי וכרוז יוצא לפניו ארבעים יום ישוע הנצרי יוצא להיסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד, לא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח."
— סנהדרין מג
הציטוט מספר על הוצאתו להורג של ישו בערב פסח בשל כישוף והסתה.[4] חוקרים כמו פיטר שפר טוענים כי סיפורים אלו נועדו להוות תגובה פולמוסית לנצרות המתפשטת, תוך כדי פרודיה על סיפורי הברית החדשה .[5]
במהלך ימי הביניים הנצרות התפשטה באירופה ואיתה עלו גם עלילות הדם והאשמות כלפי היהודים בצליבת ישו. היהודים סבלו מרדיפות, גירושים והמרות דת, מה שחיזק את הדחייה היהודית כלפי ישו והנצרות. בתגובה, נכתבו חיבורים פולמוסיים כמו "תולדות ישו", שתיארו את ישו באור שלילי.
הרמב"ם באגרת תימן כותב שעל אף טעותו הגדולה של ישו: "כל הדברים האלה של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי (מוחמד) שעמד אחריו, אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה׳ ביחד, שנאמר: 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד'. כיצד? כבר נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי-לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות: ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ונשא, מיד הם כולם חוזרים, ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".
בעת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתורת הקבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקרונות האמונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]היהדות אינה מקבלת את האמונה בריבוי אלים וכן את האפשרות שהאל ילבש גוף בכדי ליצור בן.
כמשיח
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה־12 ניסח הרמב"ם את עיקרי האמונה היהודית, שבמרכזם עומד רעיון אחדות האל כיסוד מהותי בתאולוגיה הרבנית. לפי הרמב"ם, דמות המשיח נבחנת לפי השגת תכלית ברורה: כינון שלטון יהודי עצמאי, בניית בית המקדש, קיבוץ גלויות, והחזרת העם לדרך התורה. הרמב"ם פוסק שאם לא הצליח במטרות אלה, או נהרג, הוא אינו המשיח והאל לא מינה אותו, אלא כדי לבחון את ההמונים"[6]. לפי ההלכה היהודית, דמות המשיח נבחנת על פי הגשמת נבואות תנ״כיות מסוימות ובפרט אלו שבספרי ישעיהו ויחזקאל.[7][8] כך למשל, ישעיהו י״א מתאר את המשיח כצאצא מ״גזע ישי״, שעתיד להשיב את עם ישראל לארצו, לבנות את בית המקדש, לשלוט כמלך ולהביא לשלום עולמי והתפשטות הדעת האלוהית בעולם. בהתאם לעקרונות אלו, ישו אינו נחשב למשיח בהלכה היהודית. גם מוצאו, על פי המסורת הנוצרית בלידתו מרוח הקודש, נתפס ככזה שאינו מאפשר ייחוס פטריליניאלי מובהק לבית דוד – תנאי הכרחי על פי ההלכה. בהלכה היהודית, אין הכרה ברעיון של "ביאה שנייה" לתיקון עתידי שכן המשיח, לפי עקרונותיה, אמור לממש את תפקידו בשלמות במהלך חייו. טענות תאולוגיות נוצריות רבות בנוגע למשיחיותו של ישו נתפסו בהלכה כמתבססות על תרגומים או פרשנויות שאינן תואמות את פשוטו של מקרא.[9][10][11]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ למשל בקריאת "שמע ישראל"
- ^ Schochet, Rabbi J. Emmanuel (29 ביולי 1999). "Judaism has no place for those who betray their roots". The Canadian Jewish News. אורכב מ-המקור ב-20 במרץ 2001. .
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Jesus - The Jewish religion in the 1st century | Britannica, www.britannica.com, 2025-05-09 (באנגלית)
- ^ 1 2 פורטל הדף היומי: נוסח לא מצונזר לדף מג (סנהדרין מג ע"א-ע"ב), באתר www.daf-yomi.com
- ^ The Jewish Jesus | Princeton University Press, press.princeton.edu, 2012-02-26 (באנגלית)
- ^ הלכות מלכים פרק יא הלכה ד': "ואם לא הצליח עד כה, או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן, ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד"
- ^ רמב"ן בוויכוח עם פבלו כריסטיאני ב-1263, פסקה 49.
- ^ "Why don't Jews believe that Jesus was the messiah?" (אורכב 08.05.2020 בארכיון Wayback Machine), AskMoses.com, accessed March 14, 2006.
- ^ Simmons, Shraga (9 במאי 2009). "Why Jews Don't Believe in Jesus". Aish HaTorah.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Michoel Drazin (1990). Their Hollow Inheritance. A Comprehensive Refutation of Christian Missionaries. Gefen Publishing House, Ltd. ISBN 965-229-070-X.
- ^ Troki, Isaac..
