השריון הבריטי במערכה על ארץ ישראל (1917)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הטנק "קיה אורה" בהכנות לקראת קרב עזה השני
הטנק "תינוק מלחמה" (War Baby) בהכנות לקראת קרב עזה השני. טנק זה הושמד במהלך הקרב
הטנק "פינצ'ר" לאחר פריסת זחל במהלך האימונים
טנקים "סימן 1" שנפגעו במהלך קרב עזה השני
בתמונה העליונה שרידיו של הטנק "תינוק המלחמה" (War Baby).
בתמונה התחתונה שרידיו של הטנק "נאטי"
שרידו של הטנק "תינוק המלחמה" (War Baby) שהושמד בקרב עזה השני
חייל אוסטרלי בוחן את שרידו של הטנק "תינוק המלחמה" (War Baby) שהושמד בקרב עזה השני
הטנק סימן-4 "ליידי וינגייט" בהכנות לקרב עזה השלישי
שדרת טנקים בהכנות לקרב עזה השלישי. ראשון משמאל "ליידי וינגייט" (סימן-4) ולידו "טייגר" (סימן-1)

ערך זה על השריון הבריטי במערכה על ארץ ישראל מתייחס למעורבות של יחידות השריון הבריטי במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ובמיוחד לסיוע שהגישו יחידות אלו במהלך קרב עזה השני וקרב עזה השלישי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פתיחת מלחמת העולם הראשונה נוצר קפאון בחזית המערבית באירופה וראשי הצבא הבריטי חיפשו פתרון שיאפשר להם פריצת דרך וניצחון. אחד הפתרונות שנבחרו היה שילוב טנקים בקו החזית ולאחר בחינת מספר חלופות הוחלט על בניית טנק מערכה מדגם סימן 1 מתוצרת חברת ויליאם פוסטר. ראשוני הטנקים השתתפו ב-1916 בקרב על הסום ובעקבות הבעיות שנתגלו בתפעולם והלקחים שנלמדו, פותחו גרסאות מתקדמות שלהם (סימן 3, 4 ו-5) וחלקם השתתף בקרבות בהמשך המלחמה.

חימוש הטנקים נעשה לפי 2 מודלים:

  • טנקים מסוג "זכר" שצוידו ב-2 תותחים ימיים הוצ'קיס 57 מ"מ(אנ') וב-3 מקלעי הוצ'קיס 8 מ"מ(אנ').
  • טנקים מסוג "נקבה" שצוידו ב-4 מקלעי ויקרס 7.7 מ"מ ומקלע הוצ'קיס אחד.

הטנקים הבריטים במערכה על ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעת הטנקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מההכנות לקרב עזה הראשון ביקש מפקד הכוחות הבריטים גנרל ארצ'יבלד מארי תגבור כוחותיו בטנקים. בקשתו מולאה בחלקה ובדצמבר 1916 הפליגה אוניית משא בשם "אוריפידס" מנמל אבנמות' (Avonmouth) שבאנגליה ועל סיפונה 8 טנקים מדגם סימן 1 (ששופצו במפעל הטנקים בעיר בווינגטון (Bovington)) ופלוגה של כ-250 חיילים (22 קצינים ו-226 בד"א) בפיקודו של מייג'ור נורמן ה. נאט (Nutt)[1][2].

8 הטנקים שהגיעו נחלקו ל-4 "זכרים" ו-4 "נקבות". טנקים אלו ששימשו לפני כן לאימונים באנגליה ולכן מצבם המכני לא היה טוב. הטנקים נפרקו במצרים והועברו למשך חודש לעיירה גילבן (כ-10 ק"מ מצפון לקנטרה) שם נערכו אימונים והדגמות בפני מפקדי הצבא. במהלך פברואר 1917 הועברו הטנקים, על גבי רכבת משא, לחאן יוניס ולדיר אל בלח כדי לקחת חלק בקרב עזה הראשון.

זיהוי הטנקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הטנקים הראשונים של צבא בריטניה נקראו HMLS (שפרושו His Majasty Land Ship כלומר "ספינת היבשה של הוד מעלתו")[3]. בנוסף ניתן לכל טנק שם משלו:

  • לארבעת טנקים ה"זכרים" ניתנו השמות הבאים:
  1. "סיר ארצ'יבלד" - לכבודו של גנרל ארצ'יבלד מארי.
  2. "אולה לוק אוי" - שמו הספרותי של מייג'ור גנרל ארנסט סוינטון (אנ')[4].
  3. "פינצ'ר" - על שם משחתת שליוותה את רוניית המסע סדרכה למצרים.
  4. "OTAZEL" - קיצור למשפט באנגלית Hot as Hell (חם כמו גיהנום - לסמל את החום הרב בתוך הטנק)
  • לארבעת הטנקים ה"נקבות" ניתנו השמות הבאים:
  1. "נאטי" (Nutty) - על שם מפקד היחידה.
  2. "טייגר"
  3. "תינוק מלחמה" (War Baby).
  4. "קיה אורה" - שמשמעו במאורית "שתהיה בריא".

קרב עזה הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו של מארי הייתה לשתף את הטנקים שהגיעו בקרב עזה הראשון ב-16 במרץ 1917 ולכן הם הוזעקו משטח האימונים שבקרבת תעלת סואץ אולם הפלוגה הייתה עדיין בשלבי התארגנות ולא מוכנה לקרב.

קרב עזה השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב עזה השני נערך ב-17 באפריל 1917 ונועד לפרוץ את קוי ההגנה הטורקים מסביב לעזה שחוזקו באופן משמעותי לאחר קרב עזה הראשון. עיקר נטל הלחימה הוטל על הדיוויזיות של הקורפוס ה-21. כל שמונת הטנקים שותפו בקרב ולפי החלטת מפקדי הצבא הם פוזרו בין הדיוויזיות השונות כדלקמן[5]:

  • 2 טנקים צורפו לדיוויזיה ה-53 שפעלה בגזרה המערבית.
  • 4 טנקים צורפו לדיוויזיה ה-52 שפעלה בגזרה המרכזית מול עזה.
  • 2 טנקים צורפו לדיוויזיה ה-54 שפעלה מול הביצורים של כביש עז-באר שבע

תוצאות הקרב היוו מפלה קשה לכוחות הבריטים שנאלצו לסגת מקו החזית ללא כל הישגים קרקעיים משמעותיים ולאחר שמנו כ-6,000 נפגעים. תרומתם של הטנקים לקרב הייתה מינורית ו-3 מהם הושמדו ונשארו בשדה הקרב וזאת לאחר שהטורקים זיהו את עובי השריון ומיקום מכל הדלק כנקודות התורפה של הטנקים וירו עליהם בתותחים בכינון ישיר.

שלושת הטנקים שהושמדו בקרב היו:

  • "סיר ארצ'יבלד" שפעל באגף המזרחי בגזרתה של הדיוויזיה ה-54 ממזרח לעזה ונפגע בהתקפה על "חירבת סיהאן".
  • "תינוק מלחמה" (War Baby) שפעל באגף המערבי בגזרתה של הדיוויזיה ה-52 מדרום מזרח לעזה ונפגע בהתקפה על גבעת "המוצב הקדמי" (Outpost Hill).
  • "נאטי" שפעל באגף המערבי בגזרתה של הדיוויזיה ה-54 ונפגע בהתקפה על "המוצב הקדמי".

בנוסף להשמדת 3 טנקים הללו נפגעו עוד מספר טנקים. חלק מצוותי הטנקים נהרג, חלקם נפצע וחלקם נשבה.

קרב עזה השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת קרב עזה השלישי הוחלפו שלושת הטנקים שהושמדו בשלושה טנקים סימן-4 (Mark IV)[6] כדלקמן:

  • טנק "זכר" שכונה "סר רג'ינלד" על שם מושל מצרים רג'ינלד וינגייט (אנ').
  • טנק "נקבה" שכונה "תינוק מלחמה 2" (War Baby 2).
  • טנק "נקבה" שכונה "ליידי וינגייט" על שמה של אשתו של מושל מצרים רג'ינלד וינגייט.

הקרב עצמו החל ב-2 בנובמבר 1917 (במקביל לקרב באר שבע) ובניגוד לקרב עזה השני רוכזו הפעם הטנקים כיחידה אחת במסגרת דיוויזיה 52 שפעלה בגזרה המערבית ביותר (במקביל לחוף הים). הטנקים שהובילו את הדיוויזיה פרצו את גדרות התייל ואפשרו לחיילי הרגלים והפרשים להתקדם לקו המוצבים. גם במקרה זה נאלצו הכוחות הבריטים לסגת לאחר שהטורקים תגברו את קו החזית שלהם.

כל שמונת הטנקים שהשתתפו במערכה נפגעו אולם הפגיעות היו קלות והצוותים הטכנים הצליחו לתקנם ולהחזירם לכשרות. מבין צוותי הטנקים נמנו הרוג אחד ושני פצועים.

הטורקים, שחששו להילכד בין הכוחות הבריטים של קורופוס 21 וקורפוס 20 החליטו, מספר ימים לאחר הקרב, לסגת מעזה צפונה.

המשך המערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטנקים שנשארו בשטח הטורקי סייעו להתבצרות הטורקים בקו לכן הבריטים נאלצו להפגיז אותם במהלך קרב עזה השלישי.

המערכה על עזה הייתה הפעם האחרונה בה הופעלו טנקים בריטים במהלך כיבוש ארץ ישראל. הערכת מפקדי הצבא הייתה שאופי הקרקע בהמשך הקרבות לא מתאים לטנקים ולכן הם הועמסו על רכבת והוחזרו למצרים. אין תיעוד מה עלה בגורלם בהמשך.

החיפוש אחר גבעת הטנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכל שלושת הטנקים שהושמדו וננטשו בקרב עזה השני רק המזרחי ביניהם ("סיר ארצ'יבלד") היה בשטח מדינת ישראל. לאחר הקמת המדינה החלו היסטוריונים לחפש אחר הגבעה בה נפגע הטנק ואחרי שרידי הטנק. הגבעה אותרה מדרום מערב למושב שובה אולם הטנק או שרידיו לא נתגלו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • J. F. C. Fuller, שם: Tanks in the Great War, 1914-1918, הוצאת "CreateSpace Independent Publishing latform ", שנת 1920, עמודים 98–102

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיילים אלו היו שייכים לבטליון E מהבריגדה ה-5 של "האגף הכבד" של קורפוס מכונות היריה (Heavy Branch Machine Gun Corps)
  2. ^ יש טענה שארצ'יבלד מארי ביקש את הדגם המתקדם יותר (סימן 4) אך בגלל טעות נשלחו טנקים מהדגם הישן יותר ששימשו בעיקר לאימונים. טענה נגדית סותרת טענה זו ולפיה לא היו עדיין טנקים משודרגים מוכנים
  3. ^ הסיבה למתן שם זה נבעה מכך שהיה זה צי בריטניה שלקח את הבעלות על פיתוח הטנקים
  4. ^ סוימטון היה ממובילי פרוייקט יצור הטנקים ומפקדו הראשון של "קורפוס מכונות היריה" שיחידת הטנקים הייתה שייכת אליו
  5. ^ פיזור הטנקים נגד לתורת לחימה חלופית המעדיפה ריכוז השריון
  6. ^ בטנקי ה"זכר" סימן 4 הותקנו תותחים קצרי קנה