השרפה באדירנה (1905)
 | |
| מראה מרכז העיר העתיקה של אדירנה לאחר השרפה | |
| סוג | שרפה |
|---|---|
| תאריך התרחשות |
2 בספטמבר 1905  |
| תאריך התחלה | 2 בספטמבר 1905 |
| תאריך סיום | 3 בספטמבר 1905 |
| משך האסון | 16 שעות |
| גורם | רשלנות (חשד להצתה שלא הוכח) |
| נזק | חורבן רובע קאלייצ'י כולל השכונה היהודית, כל בתי הכנסת ומוסדות הציבור |
  | |
השרפה באדירנה (בטורקית: 1905 Edirne Yangını) הייתה שרפה שפרצה ב־2 בספטמבר 1905, נמשכה 16 שעות והחריבה את רובע קאלייצ'י (בטורקית: Kaleiçi) בו התרכזה הקהילה היהודית בעיר. השרפה החריבה את כל 13 בתי הכנסת של הקהילה, ישיבה, תלמודי תורה, מוסדות ציבור, חנויות ובתי מגורים רבים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – הקהילה היהודית באדירנה
תיעוד לקהילה יהודית מאורגנת קיים מהמאה ה-6 עת שלט בעיר הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון. לאחר גירוש ספרד הגיעו לשטחי האימפריה העות'מאנית עשרות אלפי יהודים מקהל המגורשים, וחלקם התיישבו באדירנה. תהליך שקיעתה של האימפריה העות'מאנית הוביל למלחמות אזוריות ואבדן שטחים באירופה. חלק מבני הקהילות היהודיות באימפריה העות'מאנית, אשר לאורך שנים נחשבו למיעוט תורם ונאמן לסולטאן, וזכו ליחס אוהד מהשלטונות יחסית לקהילות הנוצריות, העדיפו או אולצו לעזוב ביחד עם הצבא העות'מאני. כך לאחר המהפכה הסרבית ולאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). וכך, בראשית המאה ה-20 גדלה הקהילה היהודית בעיר לכדי 24,000 נפשות שנחלקו ל-13 קהלי מתפללים אשר רובם התגוררו ברובע קאלייצ'י.[1] ברובע שכנו 13 בתי הכנסת המרכזיים של הקהילה: קהל גדול פורטוגל, קהל אראגון, קהל אלמאן (צאצאי מגורשי בוואריה - נוסח אשכנז), קהל איבורה, קהל קטלוניה, קהל גירוש, קהל פוליה, קהל איסתאנבול, קהל טולדו, קהל איטליה, קהל סיציליה, קהל בּוּדוֹן (בודה בהונגריה) וקהל מאיור.[2]
השרפה ונזקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השרפה פרצה ברובע העתיק קאלייצ'י אשר התאפיין בריבוי מבני עץ, רחובות צרים וצפופים אשר הקשו מאוד על פעולות כיבוי האש וסמיכות המבנים סייעה לאש להתפשט. בנוסף, ביום השרפה נשבה רוח צפונית חזקה שתרמה להתפשטותה. 1,687 מבנים חרבו בשרפה ומהם 1,287 מבני מגורים, 13 בתי כנסת ובתוכם גווילי תנ"ך נדירים שהובאו על ידי מגורשי ספרד, 2 ספריות גדולות ובהן כתבים נדירים שהיו בבעלות משפחות הנכבדים גֶרוֹן[א] ובכמוה"ר[ב] 4 מסגדים, 8 כנסיות, ועוד מאות חנויות וטברנות.[4]
תוצאות השרפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר השרפה הוקמו כ-30 בתי תפילה ארעיים בעיר, על פי רוב בחצרות בתיהן של משפחות אמידות. בעקבות החורבן שנפל על הקהילה היהודית, הוחלט להקים בית כנסת מרכזי במקום 13 בתי הכנסת שחרבו. הסולטאן עבדול חמיד השני הוציא פירמן מיוחד שאישר את בניית המבנה. ב-1907 החלה הבנייה וב-1909 נחנך בית הכנסת הגדול באדירנה.[2] הוקמה יחידת כיבוי אש מקרב בני הקהילה היהודית. במקביל, החלה הגירה של משפחות רבות לבולגריה וליוון. בבולגריה התיישבו עשרות משפחות באזור שכונה רומליה המזרחית, בעיקר בפלובדיב. נזק רב נגרם גם לבתי וחנויות תושבים ממוצא יווני ונרשמה הגירה לאיי הנסיכים וליוון גופא.
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משפחת גרון הייתה משפחת רבנים נכבדת אשר נתנה חסות הלכתית לקהילות: קטלוניה, פוליה, מאיורקה, בודון, גירוש, איסתאנבול וטולדו.[3]
- ^ השם בכמוה"ר=בן כבוד, מורנו הרב, רבי. משפחת בכמוה"ר הייתה משפחת רבנים נכבדת, מצאצאי הרב מנחם יצחקי מחסידיו של שבתאי צבי. המשפחה נתנה חסות הלכתית לקהילות: איטליה, אראגון, פורטוגל, איבורה, סיציליה ואלמאן.[3]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הקהילה היהודית באדירנה, "סקירה היסטורית", באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
- ^ 1 2 שאול תובל, הקהילות היהודיות בטורקיה היום, באתר מכון בן צבי, 1977, עמודים 121-119.
- ^ 1 2 יוסף קונפורטי, להפוך לבולגרים - יהדות בולגריה בשנים 1878–1918, הוצאת מכון בן צבי, ירושלים, 2020, ISBN 9789652352125, עמוד 48.
- ^ צנגיז בולוט, השרפה באדירנה, באתר edirnetarihi.com (באנגלית).